מופע שנות ה- 70… ביקור במכונת הזמן ברח’ ביאליק 1 בר”ג

והיום, קוראים יקרים, אקח אתכם איתי, 30 ומשהו שנים אחורה במכונת הזמן שמצאתי היום ברח’ ביאליק 1 ברמת גן…

גוש דן ממתין בתור...

גוש דן ממתין בתור... למצולמים יש קשר עמוק לכתבה...

 

בוודאי שואלים אתם, קוראים יקרים, מה יש שם בכתובת קסומה זו?
אז סיפור שהיה כך היה.

מכיוון שמתעתדים אנו לצאת לטיול קטן מחוץ לגבולות ארצנו, פשפשנו במגירותינו ומצאנו שדרכונינו פגי תוקף הם.
מה עושים?
מבררים מתי פתוחה שלוחת משרד הפנים באזור מגורינו וקופצים לחדש את הדרכונים.
קופצים אמרתי?
אופטימי אמיתי אני, מכיוון שנכון היה אם היינו מצטיידים בארוחת צהריים, משקה קל ואולי גם מזרן למנוחת צהריים קלה… וספר טוב.
שמחים וטובי לב הגענו לכתובת הקסומה בשעה 15:00 היום, בחושבנו שבשעת צהריים זו לא רבים יפקדו את מכונת הזמן לצורך טיפול בניירותיהם השונים.
מה רבה היתה הפתעתנו בעוברנו את גלאי המתכות שבכניסה (שמצפצף ללא הפסקה ולאף אחד לא אכפת), שכנראה כל גוש דן חשב כמונו וגם הם רק “קפצו” לסדר את מסמכיהם באחר צהריים אביבי זה.
לקחנו מספר בכניסה, 476 מספרו, ובדקנו בצג איזה מספר מטופל. המספר שטופל באותו זמן היה 385.
ז”א שלפנינו בתור היו “רק” 91 אנשים.

ולפני שאמשיך אסביר מדוע נקרא המקום מכונת הזמן.
עם כניסתי למקום לא יכולתי שלא להזכר כיצד נראה הסניף בשנות ה-70 וה- 80. ומדוע לא יכולתי שלא להזכר? כי כלום לא השתנה.
אותם כיסאות ברזל לא נוחים, אותם מזגנים שלא עובדים, אותן עובדות אפתיות מאחורי הדלפקים שאדישות כבר 30 שנה למה שקורה ברחבת המתנה, אותה מדפסת אחת ויחידה ליד עמדת המסמכים שבה ורק בה ניתן להדפיס את תעודות הזהות!!!

אותם שירותים צרים ולא נקיים, וכמו שזה נראה גם אותה מנהלת סניף שאליה נחזור בהמשך.

הדבר היחיד שנראה שונה בין שנות השבעים להיום הוא שאם אז העסיקו את עצמם היושבים והעומדים בתורים בקריאה או בשיחה איש עם רעהו, תוך הקפדה על השקט, היום, תולדות לפלאי הטכנולוגיה, נהנה האזרח הממתין בתור מקקופוניה מדהימה בדמות עשרות שיחות טלפון בו זמנית שמנהלים האזרחים בקולי קולות, כי הרי הם לא יכולים לשמוע כלום בגלל הרעש.

אווירת שנות ה- 70 בר"ג...

אווירת שנות ה- 70 בר"ג...

בין הכסאות מתרוצצים ילדים קטנים, צורחים בקולי קולות ונהנים ממגרש המשחקים המאולתר, כשהוריהם מנסים להרגיעם ולהשתיקם ללא הצלחה יתרה.
הפקידות האפתיות מאחורי הדלפקים מעבירות את המספרים בקצב של רץ למרחקים קצרים, כנראה שזה חלק ממשחק שגורם להם עונג לראות את הקהל מנסה להגיע בזמן לעמדה הפנויה לפני שהמספר יקפוץ שוב.
בנתיים, אני מחפש איך להעביר את הזמן, מנסה לנשום נשימות קצובות כדי להרגע, ובמיוחד לנוכח העובדה שהמזגנים ש”עובדים” שם עסוקים בעיקר בלטפטף את נפשם לרצפה מאשר לקרר את שטח ההמתנה.

באורח פלא, באזור הפקידות והדלפקים עובדים המזגנים במצב של הקפאה עמוקה…

לאחר שעה של המתנה הציע לי בני שאולי אנסה לברר בעמדת המודיעין (שלצורך “יעילות” משמשת גם כעמדה להנפקת תעודות זהות/דרכונים/אשרות וכל מסמך אחר בתנאי שיש לך צ’ק מוכן עם הסכום המדויק) אם ישנה דרך לזרז הליכים דרך עמדה זו.
בתמימותי עניתי לו שאם כולם מחכים בתור גם אנחנו צריכים.
מה גם שהתור למודיעין ה”רב תכליתי” היה ארוך מנשוא וללא מספרים חס וחלילה.

לאחר עוד שעה אזרתי עוז וניגשתי בכל זאת לעמדת המודיעין וזאת לאחר שראיתי שהתור שם התדלדל.
שאלתי את הפקידה שם האם מאחר שכבר מילאתי את הטפסים היא תוכל לקבלם גם אם אין לי צ’ק אלא כרטיס אשראי.
ענתה הפקידה שכרטיסי אשראי זה רק בעמדות הרגילות אבל אז הגדילה ראש ואמרה שאם יש לי סכום מזומן מדויק יכול להיות שהיא תוכל לטפל.
למזלי, היה לי סכום מדויק.
הטיפול התחיל לאחר שהיא “הזהירה” אותי שהיא גם מלמדת מישהי אחרת את העבודה וגם לא כל כך יודעת בעצמה את התהליך ועדיף שלא אשאל אותה שאלות תוך כדי שהיא מטפלת בנו כדי שהיא לא תתבלבל.

לאחר עוד 20 ומשהו דקות הסתיים התהליך בשעה טובה.
בסך הכל חלפו שעתיים וחצי מרגע שנכנסנו ועד שסיימנו.
דרך אגב, אם הייתי ממשיך להמתין בתור לתורי הרשום, סביר להניח שעוד שעה תמימה היתה חולפת לה לעולמי עד.

עם סיום הטיפול ניגשתי למנהלת הסניף, מרים בולדור, וביקשתי בקשה פשוטה: כתובת פקס או אימייל (שכחתי שאנחנו בשנות ה- 70-80) אליה אוכל לשלוח תלונה על מה שקורה אצלה בסניף.
מרים ניסתה כל דרך להמנע מלתת לי את הפרטים, ביקשה שאספר לה והיא תעביר, אמרה שלא היא אשמה אלא משרד האוצר שמקצץ להם תקציבים, ושאחרי הצהריים עובדות רק חצאי משמרות (שזו התשובה למה מתוך 7 עמדות עובדות רק 4) ועוד תירוצים מתרוצים שונים… אהה… כן.. והיא בדיוק סיימה שיחה עם איש המזגנים.
למותר לציין שחדרה של מרים היה מקורר ברמה שניתן היה להקפיא בו בשר לעונת החורף.

לאחר שלחצתי עוד קצת את מרים היא מצאה כתובת דואר רגילה אליה אוכל לשלוח מכתב תלונה.
נראה לי שאנסה למצוא פתרון לכתובת באתר משרד הפנים.

אז… אם יש לכם 3-4 שעות פנויות באיזה יום, ובא לכם להזכר איך היה פה לפני 30 שנה בערך… גשו לסניף משרד הפנים ברמת גן ולא תתאכזבו!!!
רק אל תשכחו לקחת אתכם מזון, שתייה ו…אטמי אוזניים, החווייה תהפך לאותנטית יותר.

דרך אגב, ליד עמדת ה”מודיעין” מודבקת המודעה הבאה:

לעג לאזרח במשרד הפנים

לעג לאזרח במשרד הפנים - ליחצו כדי לקרוא ולא להאמין!

תגובות בפייסבוק:

תגובות

אודות אודי בורג

בן 54 , בתחום האינטרנט. שירות צבאי בחיל האוויר (גאה להיות ממקימי בסיס רמון בנגב), אוהד ותיק מאוד של מכבי תל אביב בכדורסל עם שריטה בסיסית בנושא, מנסה באמצעות בלוג זה לגרום לשינוי כלשהוא על מנת שיהיה לנו קצת יותר נחמד פה. ותודה למבקרי הבית :)

כתיבת תגובה

  • 1,829 צפיות