מכיוון שבעונת המחאות אנחנו, בואו נדון קצת במחאות המובילות.

מה עם הפנטהאוס?
מה עם הפנטהאוס? - התמונה מ- Ynet

נתחיל בפופולארית מכולן, מחאת הדיור.

נכון, מצוקת הדיור גדולה מאוד, זוג צעיר לא יכול להגיע היום לדירה משלו אם ההורים לא עזרו לו/הוא זכה בלוטו/ביצע שוד בנק מוצלח/אחד מבני הזוג ירש מליונים (בחרו את התשובה שבא לכם).
נכון, לממשלה יש יד בדבר והיא צריכה למצוא לכך פתרונות.
נכון גם שאנחנו בעצמנו תרמנו במצב.
הרצון להגיד שאני גר בדירה בשכונת יוקרה ולא משנה אם מכרתי את אמא שלי בשביל זה, מעביר אנשים על דעתם.
מי קבע שכל זוג צעיר חייב שתהיה לו דירה בבעלותו? ומי קבע שהיא צריכה להיות בתל אביב או גבעתיים?
בדקתם במדינות אחרות מה קורה? מה אחוז האנשים שחיים בדירה משלהם לעומת אלו הגרים בשכירות?
מי קבע שחייבים לקנות דירה ועוד בכל מחיר?
גם לגבי השכירות ידינו במעל, שהרי אנחנו הם אלה שרצים בכל כוחנו להיות ראשונים ולשלם עבור שכירות של 2 חדרים בקומה חמישית בלי מעלית ברח’ אלנבי בתל אביב בחזית הפונה לרחוב, 5000 ש”ח לחודש כדי שנוכל להגיד שאנחנו גרים בתל אביב.
מי קבע שחובה לגור בתל אביב?
מדוע כל הסטודנטים שטוענים שאין ביכולתם לממן דירה בתל אביב לא יוצאים קצת החוצה? מה יקרה אם במטותא מהם הם יסעו בתחבורה ציבורית לאוניברסיטה? יקרה אסון?

נמשיך במחאת מוצרי החלב, אז מחינו נגד הקוטג’ ומחירה ירד. אבל שמתם לב מה קורה למחירי שאר מוצרי החלב?
הגבינה הלבנה הגיע שוב ל- 8 שקלים, הצהובה בכלל ברמת הגולן. ואנחנו? קונים, משלמים ומקטרים. כי למה לוותר? שחס וחלילה לא יהיה לילדינו מה לאכול? ולא נוכל לעשות להם טוסט לארוחת ערב?

ואם כבר בילדים עסקינן, ובמחאת העגלות, נכון, קשה מאוד לגדל פה ילדים. ההוצאות בשמיים ומי שמסוגל לגדל 3 ילדים ומעלה צריך להיות רוטשילד לפחות.
נכון, הממשלה צריכה לתת פתרונות גם לנושא זה וגם לזה היא לא מתייחסת ברצינות הראויה.
אבל… שמתם לב אלו עגלות היו במצעד העגלות? עגלות שעולות 1500, 2000 וגם 4000 שקל כיכבו במצעד. נכון שמקדימה שמו את העגלות הפשוטות אבל יכולתם להבחין גם בעגלות יקרות להחריד.
ואני שואל למה? למה צריכים לשלם כאלה סכומים מופרכים על עגלות ואחר כך לבכות?
אתם ההורים שמשקיעים הון עתק על העגלות האלה, נסו להזכר, ואם קשה לכם שאלו את הוריכם, באיזו עגלה שכבתם.
קשה לי להאמין שאתם סובלים היום מלומבגו בגלל זה…
אתם גם מתלוננים על מחירי הגנים והצהרונים והחינוך ועוד ועוד. אבל… ניסיתם פעם לסבול קצת ולארגן את כל הגן לא לשלוח את הילדים לצהרון וללחוץ את הגננת שתוריד את המחיר?
לא. ולמה לא? כי זה לא נוח לכם. לא נוח לכם לקחת אתכם את הילדים לעבודה ושמוע אותם בוכים לכם כל היום.
לעומת זאת אני מכיר כאלה שכן עושים זאת ומכופפים את יצר הסחטנות שקיים בכל מקום.
קראו בעיתוני סופהשבוע על הקואופרטיבים שקמים להם ע”י אזרחים חדשות לבקרים כדי לשבור את מחירי השוק האסטרונומיים. נכון, הרשויות נלחמות בהם כדי לסגור להם את המקומות האלה אבל הם לא מוותרים.
קשה? לא, רק צריך להתאמץ קצת.

אני יכול להמשיך כך עוד ועוד אבל נראה לי שהנקודה הובנה לעומקה.
אכן, לממשלה יש מחויבויות רבות כלפי האזרחים על מנת ליצור פה מדינה רווחה.
אבל… גם אנחנו צריכים לתרום מעצמנו, אנחנו לא יכולים רק לשבת באוהלים בשדרות העיר ולצעוק לשמיים כאילו לנו אין תרומה למצב.
אז… מה אתם מחליטים לעשות? לעשות? או להמשיך ולקטר?

ושימו לב שלא נכנסתי בפוסט זה לנושא הפוליטי ומי עומד מאחורי המחאות האלה ומה מטרת אותם גופים. זה עניין לדיון אחר לחלוטין…

תגובות בפייסבוק:

תגובות

אהבתם? לא אהבתם? אשמח לתגובה

%d