זקוקים לשירות במיון? לא בטוח שתל השומר הוא היעד המועדף

מיון תל השומר

מיון תל השומר

רציתי לספר לכם על חווית שירות “מדהימה” לה זכינו ב 16/5/2014, זוגתי, בני ואני, עת נאלצנו להשתמש בשירותי המיון של “תל השומר” או כפי שהם קוראים לו, מלר”ד – מרכז לרפואה דחופה.

זוגתי, החליקה במדרגות במקום עבודתה ביום זה. קורה לצערנו.
מכיוון שלא יכלה לזוז לאחר הנפילה פונתה באמבולנס מד”א ע”י צוות מדהים והגיע למיון תל השומר באזור 12:30, לאחר שביקשנו מצוות מד”א שייקח אותה לתל השומר מאחר והוא קרוב לביתנו. מסתבר בדיעבד ששיקול הנוחות לא היה צריך להלקח בחשבון.
בני ואני הוזעקנו ע”י עובדות ממקום עבודתה והגענו גם כן למיון.

ופה התחילה חווית שירות שאם לא הייתי חווה באופן אישי לא הייתי מאמין שיכולה לקרות בישראל שנת 2014.
זוגתי שכבה במיון וטיפל בה רופא בשם ט.ש. (הפרטים שמורים אצלי כדי לא לביישו), שלאט לאט עם התקדמות הזמן גילינו שהוא ויחסי אנוש הם שני דברים שכנראה מעולם לא נפגשו.
איננו מנוסים בבתי חולים, למזלנו, והגענו לחוצים ומתוחים ושאלנו אותו לאחר בדיקה ראשונה שהוא ביצע, מה מצבה, האם יש סיכונים כלשהם, איך יודעים שאין דימומים פנימיים וכו’.
תשובתו האדיבה היתה: “תחכו בסבלנות, כשיהיה מה לעדכן אעדכן”. התשובה נתנה בהתנשאות ובחוסר סבלנות מדהימה.
במקום להסביר, להיות מאיר פנים, אחרי שאמרתי לו שאין לנו הכרות עם המערכת במקרים כאלה, הוא לא ניסה להסביר. הקשיתי ושאלתי איך הוא יכול להגיד לנו תחכו בסבלנות כשגם הוא לא יודע מה קורה אצלה בפנים, הוא אמר שיהיו עוד בדיקות והלך.

לאח מכן הגיע עוד מישהו במדים ירוקים מבני דודנו, שאיני יודע מה תפקידו, והתחיל לבדוק את זוגתי, ניסינו לשאול אותו מה קורה והוא ענה לתדהמתנו: “אני לא עונה לכל אחד ששואל אותי שאלות, אני מסביר פעם אחת בלבד לאדם אחד בלבד. אתם לא יכולים לשאול אותי שאלות”, בדק והלך.

היחס המדהים המשיך עם טכנאית רנטגן שקראה לבת זוגי להכנס לצילום, הסברנו לה שהיא לא יכולה לקום מהמיטה ושכדאי שיגיע מישהו לסייע בצילום. והיא התפלאה למה? מה קרה לה??? והלכה לקבל מישהו אחר שיכול ללכת על רגליו לצילום.
אנחנו חיכינו עד שמחדר רנטגן אחר קיבלה אותה טכנאית אחרת שהיתה היחידה עם מאור פנים בביקור זה.

בהמשך קיבלה זוגתי אינפוזיית נוזלים ומתוך לחץ שלה, לאחר כמה דקות היא תלשה מעט את המחט. קראנו לאח שיסייע והוא ענה בציניות: “אוי אוי יוי, מה קרה לה? הסתבכה עם הצינורית?”.

לבסוף, לאחר כל הבדיקות התברר שחוץ ממכות חזקות וכאבים איומים לא נגרם שום נזק למרבה המזל.
ואז חיכינו לשחרור.
חיכינו כמעט 45 דקות, מפחדים לשאול מי ישחרר אותה ומתי.
עד שבסוף בני החייל אזר אומץ ושאל ואז התברר שהיה חוסר תאום בין האורתופדית ד”ר א’ לכירורג  ט.ש. לגבי מי ישחרר.
לאחר ששוחררנו ע”י ד”ר א’, שאלנו אותה מה עושים עכשיו, אז היא נתנה לנו טפסי סיכום. שאלתי אם בזה מסתיים הטיפול או שצריך לעבור עוד איפה שהוא היא ענתה בקוצר רוח, שנפנה לקבלה. לשאלתי אם לפנות לקבלה שבמיון או לזו החיצונית לא זכיתי לתשובה.
פנינו לקבלה שבמיון ונאמר לנו ללכת לקבלה בכניסה.
גם בכניסה נאלצנו לשאול חזור ושאול מה צריך לעשות לאחר השחרור, ורק אז הדפיסה לנו הפקידה שם טופס שמסביר שצריך להוציא טופס 17 ולשלוח בפקס לבית החולים.

יחס משפיל ומתנשא כזה לא ציפינו לקבל בשום מקום, בטח לא כשמגיעים לבית חולים במצב לחץ.

גם בני וגם אני נשכנו שפתיים במשך 5 השעות ש”בילינו” במיון תל השומר, כדי שזוגתי לא “תיענש” ותקבל טיפול לא נאות אם נגיב בטעות בצורה שלא תמצא חן בעיני הצוות במקום.

קראתי בעיתונות המון סיפורים על אלימות נגד רופאים בחדרי המיון.
אנחנו במשפחתנו חונכנו ומחנכים לסבלנות וסובלנות וקבלת האחר, אבל אני לא יכול שלא לנסות להבין עכשיו, ולו במעט, לאחר החוויה שעברנו, מה עובר על משפחות שאינן בעלות יכולת סיבולת כמו שלנו ומגיבות באלימות כלפי הרופאים.

הצוותים במיון תל השומר כנראה שכחו מה מרגיש הצד שמגיע לקבל טיפול והוא נתון במצב לחץ לאחר תאונה שקרתה לבן משפחתו.

תל השומר חייבים לעשות בדק בית רציני ביותר ולהקים ולהחזיק צוות שתפקידו להיות המקשר בין הצוות הרפואי למשפחות, צוות שעבר הכשרה לצורך כך ויכול להרגיש אמפתיה לצד הלחוץ והחרד לשלום יקיריו.
למעט 2 אחיות שאינני זוכר את שמן (אחת מהן טכנאית הרטנגן השנייה) שניסו באמת להיות נחמדות אבל לא יכלו לסייע הרבה, יצאנו משם בהלם מוחלט.

פניתי לפניות הציבור של בית החולים תל השומר ועלי לציין שכבר למחרת נעניתי שפנייתי בטיפול, וב- 22/5 קיבלתי את התשובה הבאה ממנהל המחלקה לרפואה דחופה:

תגובת תל השומר, לחצו להגדלה

תגובת תל השומר, לחצו להגדלה

אז כן, אין לי שום תלונות לגבי המקצועיות של מי שטיפל בנו (עד כמה שאנו מבינים בזה).
אבל לגבי “אי הנוחות” שמתאר ד”ר אור, או כפי שאנו קוראים לזה, ההלם שקיבלנו, יש לנו הרבה תלונות. כולי תקווה שאכן דברים ישתנו בעקבות תלונתי זו.

דרך אגב, כמה אירוני לקרוא בעמוד המתאר את מנהל המלר”ד באתר בית החולים, שהוא “שם דגש על יחסי אנוש בלתי אמצעיים בין הצוות המטפל למטופל ומשפחתו, גם בתנאי לחץ ועומס לא סבירים האופייניים למלר”ד”.נו… אכן בלתי אמצעיים…

אתם, הקוראים, מוזמנים להגיב ולספר על “חוויותיכם” במיון תל השומר והאם באמת השתפר שם השירות לאחר תאריך זה.
אנחנו, למרות התשובה הנ”ל, נשתדל להדיר רגלינו ממחלקת המיון של תל השומר וננסה בבתי חולים אחרים בעת הצורך.

תגובות בפייסבוק:

תגובות

אודות אודי בורג

בן 54 , בתחום האינטרנט. שירות צבאי בחיל האוויר (גאה להיות ממקימי בסיס רמון בנגב), אוהד ותיק מאוד של מכבי תל אביב בכדורסל עם שריטה בסיסית בנושא, מנסה באמצעות בלוג זה לגרום לשינוי כלשהוא על מנת שיהיה לנו קצת יותר נחמד פה. ותודה למבקרי הבית :)

כתיבת תגובה

  • 1,647 צפיות