סוף סוף התפרסמה הגירסה שלנו כפי שתוארה על ידי רון בן ישי שהיה על אחד הסטילי”ם הלילה.

הציוד החלקי לפיזור הפגנות, המוכנות להתמודדות רק עם פעילים פוליטיים, הניסיון להפיל מסוק – והאלימות הקשה של האנשים על סיפון ה”מרמרה”. כך התחולל הקרב המדמם לפנות בוקר בין לוחמי שייטת 13 למי שעד אמש הוגדרו “פעילים הומניטריים”. רון בן ישי הצטרף לסטי”ל במבצע “רוחות שמיים”

לוחמי הקומנדו הימי נפלו כפרי בשל לידיהם של אנשי המשט לעזה. כמה דקות לפני שהחלה לפנות בוקר (יום ב’) ההשתלטות על ה”מרמרה”, קיבל מפקד הכוח מידע שחבורה של כ-20 אנשים נמצאת על גג הסיפון העליון שעליו היה המסוק צריך להנחית את הצוות הראשון של שייטת 13. התוכנית המקורית היתה לרדת על הסיפון העליון ומשם לרוץ לגשר הספינה, כדי להורות לקברניט הספינה הטורקית הגדולה לעצור את ההפלגה, לאחר שכל הניסיונות לקרוא לספינות המשט לעצור נענו בשלילה.

מפקד חיל הים נתן את ההוראה סמוך ל-22:00, ומבצע ההשתלטות יצא לדרך, 60 מייל מחופי ישראל, מול חופי העיר חיפה. בשלב הראשון עלו כוחות חיל הים על ספינת הנוסעים מרמרה, על הספינה צ’לנג’ר ועל הספינה 8000. בשתי הספינות הקטנות יותר היתה התנגדות לא אלימה, שדעכה תוך זמן קצר. עם זאת, על המרמרה התכוננו היטב למפגש אלים.

ההערכה היתה שהאנשים יגלו התנגדות קלה, אולי קצת אלימות נוסח בלעין, ולכן קיבל מפקד הכוח החלטה להביא את מסוק ה”ינשוף” מעל לאותו גג. החבל הראשון שבו היו אמורים לוחמי שייטת 13 להשתלשל לספינה נתפס על ידי פעילי המרמרה, טורקים ברובם, ונקשר לאחת האנטנות, בתקווה שכך יפילו את המסוק. לוחמי שייטת 13 החליטו להמשיך בפעולה.

בזה אחר זה החלו אנשי הקומנדו הימי לגלוש בחבל – אך אז קרה הבלתי צפוי: הנוסעים על המרמרה שחיכו להם על הגג שלפו אלות, מוטות ברזל, “קלע-דוד” עם גולות זכוכית – והחלו להלום בכל לוחם שירד בגלישה על החבל מהמסוק. הלוחמים שנאלצו לרדת בזה אחר זה נתפסו כל אחד בפני עצמו, הוכו קשות אבל ניסו להשיב מאבק.
לרוע מזלם, הם היו מצויידים רק ברובי צבע שמשמשים לפיזור הפגנות קלות, בנוסח בלעין. מובן שכדורי הצבע לא עשו רושם על הפעילים שהלמו בהם שוב ושוב, ואף ניסו לחטוף את נשקם.
אחד הלוחמים שנחלץ לעזרת חברו לצוות – נפל בידי המתפרעים וספג חבטות קשות. ללוחמי השייטת היה אקדח שנאמר להם שעליהם להשתמש בו רק במקרים שנשקפת סכנה לחייהם. כאשר גלשו בכבל מהמסוק הם הקפידו לצעוק “לא לירות, לא לירות”, למרות שספגו מכות רבות.
אנשי הקומנדו הימי הוכנו מראש להיתקלות בעיקר עם פעילים פוליטיים שמבקשים לקיים הפגנה, ולא עם לוחמי רחוב מאומנים. נאמר להם כי עליהם לשכנע בדברים את מי שיתנגד להם ואם לא ישתכנע – להשתמש בכדורי צבע. רק במקרים קיצוניים ביותר הותר להם לעשות שימוש באקדחים.

מפקד השייטת הורה: “תזרקו רימוני הלם”

הריצה המתוכננת לעבר גשר הפיקוד הפכה בלתי אפשרית. גם כשהוכנס מסוק נוסף ועליו עוד צוות לוחמים. “תזרקו רימוני הלם”, צעק מפקד השייטת שפיקד עליהם. מפקד חיל הים היה לא רחוק ממנו, על סירה מהירה של שייטת 13, יחד עם הכוח שניסה לטפס מהירכתיים אל תוך הספינה.
הכוח השליך רימוני הלם אבל המתפרעים על הגג שבינתיים מספרם גדל ל-30 הפליאו את מכותיהם בכשלושים לוחמי השייטת שהמשיכו “לזלוג” לכיוונם בגלישה מכבל המסוק. ברגע מסויים לקחו הפורעים את אחד מאנשי השייטת, חטפו את אקדחו והשליכו אותו מגג הסיפון העליון אל הסיפון התחתון, מגובה של 10 מטרים. האיש נפצע קשה בראשו ואיבד את הכרתו.
רק אחרי אותה פציעה ביקשו אנשי השייטת רשות ממפקד הכוח להשתמש בירי חי. המפקד אישר: אתם יכולים לירות אש חיה. הם שלפו את אקדחיהם והחלו לירות לעבר רגלי המתפרעים, מה שבסופו של דבר ניטרל אותם. בינתיים, החלו המתפרעים גם לירות בחזרה אל לוחמי השייטת.
“ראיתי קצה קנה של רובה מבצבץ מתוך גרם המדרגות”, סיפר לוחם שייטת, “הוא ירה לעברנו ואנחנו גם ירינו לעברו, לא ראינו אם פגענו, חיפשנו אותו אבל אחר כך לא מצאנו אותו”. מיריות המתפרעים שכנראה השתמשו באקדחים שחטפו מלוחמי השייטת נפצעו בינתיים שני לוחמים, האחד בברכו ובירכו והשני בבטנו.

הרופא: “20 שוכבים כאן בלי תזוזה כבר חצי שעה”
במהלך המהומה, לוחם שייטת אחר נדקר בסכין. בחיפוש מאוחר יותר שערכו על המרמרה מצאו לוחמי השייטת מצבורים של נשק קר, אלות, מוטות ברזל, סכינים ומקלעי אבנים שבהם התחמשו המתפרעים לקראת השתלטות כוחות צה”ל. נראה שהם היו ערוכים היטב. חלק מנוסעי הספינה עמדו בירכתיים ובמכות אלה על אצבעות הלוחמים ניסו למנוע מהם השתלטות על הספינה. רק כעבור חצי שעה של ירי משני הצדדים ושימוש אכזרי במוטות ברזל וסכינים הצליחו לוחמי השייטת להגיע לגשר ולהשתלט על המרמרה.

כעבור שעה הכריז מפקד השייטת א’ שהמרמרה בידו, אף כי לא נסרקה כולה. הוא ביקש התערבותם של שני מסוקי “יסעור” ואת יחידת החילוץ של חיל האויר, 669, להוציא את לוחמיו. קולו של הרופא שהיה עם הכוח נשמע לחוץ ברשת הקשר. “כמה הרוגים יש בין הנוסעים?” שאל מפקד בכיר. “אני לא יודע, אבל כעשרים שוכבים כאן בלי תזוזה כבר כמעט שעה”, אמר מפקד הכוח.
לאורך כל זמן ההשתלטות עמד מפקד חיל הים בקשר עם הרמטכ”ל גבי אשכנזי ודיווח לו על מהלך הפעולה. 

חשבו בלעין – קיבלו בנגקוק

אז מה השתבש בלב ים? נראה שהטעות היתה שבתכנון המבצע העריכו כי אכן מדובר באמת בפעילים פוליטיים, אנשי ארגונים הומניטריים שמבקשים לעשות פרובוקציה פוליטית, אבל לא יגלו אלימות ברוטלית. חשבו שייתקלו בבלעין – וקיבלו בנגקוק. הכוח שהשתלשל ממסוקים היה קטן, קומץ של כמה עשרות אנשים, קטן מדי מכדי להתמודד עם הקבוצה הגדולה שהמתינה לו.
הטעות השנייה היתה שמפקדי הכוח לא התייחסו מספיק ברצינות לעובדה שחבורה של גברים מחכה ללוחמים על הגג. אילו היו מתייחסים לעניין זה יותר ברצינות, יתכן שהיו זורקים מהמסוקים רימוני גז מדמיע ורימוני עשן למיסוך שהיו מאפשרים להם לבצע את משימתם מבלי שהלוחמים ייפלו אחד אחד כפרי בשל לידי המתפרעים, שהפליאו בהם את מכותיהם.

עד כאן תאורו של רון בן ישי, ולכו תדעו עכשיו, אחרי כל כך הרבה שעות לאיזו גירסה להאמין.
זה באמת לא משנה, אנחנו הפסדנו ב”קרב” הזה בענק.
נפלנו למלכודת מתוכננת מראש בצורה מטומטמת להדהים.

תגובות בפייסבוק:

תגובות

אהבתם? לא אהבתם? אשמח לתגובה

%d