אינני מתכוון להכנס כאן לנושא של איך בוצע המהלך, או אם הוא היה נחוץ, אלא איך אנחנו מתמודדים מבינה הסברתית עם התוצאות של המהלך.
ואנחנו לא מתמודדים!!!
אין לנו הסברה!
בזמן שכל כלי התשקורת העוינים מפיצים סיפורים על כך שמסוקים שלנו ירו על האוניות ללא אבחנה מהאוויר, וצה”ל תקף בו זמנית מכמה מקורות את האוניות, אין פוצה פה ומצפצף בצד שלנו.
ולא משנה שממילא כל העולם נגדנו, אנחנו חייבים לצאת ולדבר ולהכות בברזל כאשר הוא חם ולהסביר בכל כלי תקשורת אפשרי את הפרובוקציה שהצד הפלשתיני ייצר ובהצלחה מרובה.

המטרה היחידה של המשט היתה ליצור פרובוקציה בינלאומית ותו לא.
לא סיוע הומניטרי ולא כלום.
שהרי אין אסון הומניטרי בעזה, גם העזתים יודעים זאת.
נפלנו למלכודת כמו עכבר שנמשך לגבינה.
איפה הראש היהודי? החשיבה? התחכום? ראיית המצב קדימה? כל אלה נעלמו כלא היו.

עדיין לא מאוחר מידי, אבל אם לא יקום אף גורם רשמי אצלנו ויתחיל לדבר ולהפיץ את האמת, אנו צפויים לגינוי עצום בעולם, ואולי, ואני תקווה שלא, להתפרצויות אלימות של כל הציבור הערבי בישראל.
שוב יצאנו כשידינו על התחתונה.

ובאשר למבצע עצמו, אינני מבין מדוע היה צורך בכלל לעלות על הספינות. האם לא היתה כל אפשרות לחסום אותן בים בלי לעלות עליהן? לקשור אליהן חבלים ולגרור אותן חזרה ללב ים? או כל צעד אחר לפני שבוחרים לעלות עליהן?
האם באמת נבדקו כל האופציות?
איפה צה”ל של תקופת אנטבה והפצצת הכור העיראקי? איפה התחכום, החשיבה, הירידה לפרטי פרטים?
הרי היו שבועות שלמים להערך למצב זה, אז עכשיו מספרים לנו בתקשורת שצה”ל לא ערוך למצבים כאלה.
נו…באמת.

תגובות בפייסבוק:

תגובות

אהבתם? לא אהבתם? אשמח לתגובה

%d