לחצו על התמונה להגדלה לצורך קריאת הטור של יאיר לפיד
קראתי היום את טורו של יאיר לפיד ב- 7 ימים של ידיעות אחרונות, וכמה שהיה לי רע ממה שידעתי, נהיה לי עוד יותר רע ממה שלא ידעתי.
כל הדברים שיאיר כותב נכונים לא ב-100% אלא במיליון אחוז!
רק מה שיאיר לא מדגיש (אלא בפסקונת בסוף הטור), זה שהכל מתחיל בבית.
ולא משנה כמה אמנות נוער נחתום, אם ההורים לא ישתפו פעולה בחינוך מגיל צעיר כלום לא יעזור.
כותב יאיר, ושוב הוא צודק, שהנוער יכול לבוא אלינו בטענות על רשלנותנו, אדישותנו וזה שאנו לא בונים להם עתיד אבל זה לא רק זה.

אנחנו, ההורים משמשים כיום דוגמא רעה לבני הנוער.
זה מתחיל בבית הספר, כשההורים מגיעים לבית הספר וצועקים ומאיימים על מורים בנוכחות בניהם ובנותיהם.
זה ממשיך בכביש, כשהם לומדים מאתנו איך לא לתת זכות קדימה ואיך אנחנו צורחים על כל נהג על כל שטות, וגם הרבה יותר מצורחים, הרי זה מגיע גם לרצח על מקום חנייה.
זה ממשיך בבית, כשההורים הנחמדים רבים לפני הילדים והאבא מתייחס לאשתו כמו לפח אשפה או להיפך (בדרך כלל לפח האשפה הוא מתייחס טוב יותר).
וזה ממשיך הלאה בבית כשההורים נותנים לילדיהם הצעירים לצפות יחד איתם ב”סדרות חינוכיות” בטלוויזיה.

האם כך זה היה לנו ההורים בילדותינו? ממש לא. הורינו הקפידו הרבה יותר מאיתנו על חינוך, לנו בתור ילדים היתה יראה מהמורים בבית הספר, לילדינו אין שום יראה.

אותו נוער “מחונך” מגיע לצבא ומתעלל בנוער “מחונך” אחר, וכך נכנסנו ללופ שקשה לצאת ממנו.

אז אנחנו יכולים לחתום על חוזים בין בני הנוער לרשויות מהיום ועד פתח תקווה, אבל אנחנו לא יכולים לצפות מהנוער שלנו שיתעלם מהתנהגותנו כבוגרים וייצור עולם חדש.

האחריות בסופו של דבר היא עלינו ההורים לטוב ולרע, גם אנחנו צריכים להתגייס למשימה הזו, וגם עלינו לחתום חוזה בנינו לבין ילדינו ולבין המקום בו אנו חיים.
רק כך נוכל להתחיל לקרוא כותרות טובות יותר בעתונים.
וליאיר אוסיף, כל הכבוד על הטור, רק צריך להמשיך עם זה, לא להרפות, להמשיך לכתוב על זה בכל סופ”ש לפני שהילדים יוצאים לבילויי שתייה, דקירות, מכות ויתר סוגי האלימות.

אחלה סופ”ש לכולם.

תגובות בפייסבוק:

תגובות

7 תגובות

  1. אודי שלום,

    אני בהחלט מודעת שזה הבלוג שלך ובמתכוון כתבתי את תגובתי שם היות ןמאוד התרשמתי מרצינות האיכפתית שלך. המיזם שאני מתכננת ,הוא בתחילת דרכו ורק בעזרת אנשים שאיכפת להם ,הוא יתממש.
    תודה

    דבירה קרטן
    1. אוקי דבירה, אם כך הכל בסדר. רק רציתי לוודא.
      ברשותך אתן את האימייל שלך לבן שלי שמתחיל לארגן בבית ספרו פעילות של אינטראקט שזה ארגון הנוער של רוטרי.
      הרעיון שלך מצא חן בעיניו והוא ייצור איתך קשר בשבועות הקרובים אני מאמין.

  2. יאיר שלומות
    כתבתך היא כורך המציאות וצריך להתחיל לפעול מידית ת ויפה שעה אחת קודם.
    האמנה שנכתבה,מרגשת אולם,היא לדעתי מפספסת את קהל היעד,שהם הילדים ולא הנוער.יש בדחיפות להתחיל, במיוחד לאור קריסת הערכים והחינוך במשפחה וכתוצאה מכך בחברה ,בתהליך של מניעה ולא רק בשיקום בדיעבד.
    יש לי מיזם שאני מתכננת ובונה עכשיו למניעת אובדן של החברה האנושית, זה אולי נשמע מוגזם ,אבל בקוראי את כתבתך ואת התגובות באתר ובהכירי את הסובב , לדעתי זו הדרך שיש לפעול .
    המיזם הוא גדול ויחלוש על הרבה תחומים.
    לכן, אני פונה אליך לעזרה היות והנגישות ,הידע ,האיכפתיות והקשרים שיש לך יוכלו לקצר הליכים ןנוכל להתחיל ולישם את הפרויקט מוקדם ככל האפשר.
    אשמח לקבל את תגובתך , וכמו כן את תגובתם של כל מי שהנושא קרוב לליבו ומעונין לעזור.
    דבירה

    דבירה קרטן
  3. הבעיה היא שמתעוררים רק שקורה משהו.רצח, דקירה, אונס עו סתם התעללות ואז כולנו מצקצקים בלשון,”לא מבינים” איך למה ומדוע.
    מרגיז,מרגיז!! אותי כאימא וכאדם לראות בני נוער משועממים שכתוצאה מהשעמום, חוסר עמוד שידרה, חינוך לערכים-עושים שטויות,מתנהגים בפראות כאילו כל העולם חייב להם.
    הורים יקרים-גבולות רצוי ומותר להציב גם בגיל 16 ואפילו 18.הילד יודע שיש על מי להשען ולסמוך.זו לא בושה!!

    הילה

אהבתם? לא אהבתם? אשמח לתגובה

%d