נתחיל בבחירות לראשויות המקומיות.

כרמת גני, אני נחשף כבר בפעם המי יודע כמה למערכת בחירות מגעילה ודוחה, בה אין צורך להציג שום אג'נדה לבוחרים וחלק המועמדים אפילו לא טרחו לפרסם מצע או את הנבחרת שלהם.
מה "שחשוב" זה ללכלך על היריב ככל שניתן, אם אפשר בצורה ישירה…

…או באמצעות המון משתמשים פיקטיביים ברשתות החברתיות וכל המרבה בפיקטיביות הרי זה משובח.
אחת הדרכים הנפלאות לכך היא כמובן כתיבת שקרים שלא היו ולא נבראו כמו הסיפור הבא שנחשף כאן:

חייב להודות שאני מעורב "כבד" ברשתות החברתיות של רמת גן ומה ששם הולך זו פשוט בושה אחת גדולה.
לא יודע איך זה בערים אחרות, אבל אותי זה דוחה.

זה גם יוצא החוצה מגבולות הפייסבוק לשלטי חוצות מכוערים, השמדת שלטי חוצות של אחרים, כתובות נאצה, חלוקת פלאיירים נגד מועמדים בתיבות הדואר ועוד שיטות מגעילות.
והסקרים… אהה… הסקרים ההזויים בהם כל מועמד זוכה מול זינגר המכהן. בקצב הזה יהיו לנו כמה ראשי עירייה בו זמנית

והעבירות על החוק… בהם נתפסו עובדי העירייה תולים כרזות של ראש העירייה המכהן, ישראל זינגר. ז"א שאנחנו, משלמי המיסים, מממנים את משכורתם של אלה שעובדים מטעם העירייה למען ראש העירייה המכהן. הזוי ובזוי.

ואני תוהה…. עד לאן נרד? עד לאיזו רמה צריך להגיע כדי להתעורר ולחזור להיות חברה מתורבתת שיודעת לנהל מערכת בחירות ערכית ובה כל מועמד יציג את עצמו במקום להשמיץ את יריביו?

דן מרגלית – שם קוד

זה התחיל כתופעה לפני זמן לא רב, כנגד חיים יבין, רחבעם זאבי ז"ל, נתן זהבי, וודי אלן, ולא נשכח גם את עזר ויצמן, משה דיין ועוד רבים וטובים בארץ ובעולם ועכשיו גם נגד דן מרגלית.
נשים שנזכרות לאחר 30 וגם 40 שנה שהן הוטרדו מינית בצעירותן ורק היום (אולי כי זה באופנה וכי קמפיין #meetoo עשה להן את זה) נזכרו לספר על זה.
מה שאני הולך לכתוב עכשיו לא יערב ככל הנראה לעיניכם, וייתכן וחלקכם (וגם חלקכן) לא יסכימו עם זה, אבל…
אני לא שולל שייתכן שאכן חלק מהמקרים האלה אכן קרו.
אבל…
נשים! אתן מדברות על לפני 30-40 שנה!!! לא על משהו שאותו אדם עשה בשנים האחרונות וגם לא ב- 10-20 השנים האחרונות.
אתן מדברות על משהו שעובדתית היה נורמה באותה תקופה. בכל תחום בשנים ההן. החל מתעשיית הקולנוע והבידור, מוסדות ציבור, משרדי ממשלה ואיפה לא.
ועכשיו מה?
יצא קמפיין #metoo והחלטתן שאופס… אולי יש פה הזדמנות לגמור חיים של בנאדם שכבר 20 שנה ויותר לא נוהג כך כי העולם השתנה והוא הבין שזו לא הדרך?
אתן משועממות? לכו, למדו איזה קורס תכנות או הקימו סטארט-אפ כלשהו אבל תבינו שלא ניתן למעוך חיי אדם על משהו שהוא אולי עשה (כי זו מילה שלו מול שלכן) לפני 30 שנה.

יפה ענה דן מרגלית כשאמר:

אין בכוונתי להקדיש את שארית שנותיי לוויכוח חסר כל סיכוי בעת הזאת ובאווירה הרווחת.

ושלא תבינו לא נכון! אני לא אומר שהוא לא עשה את המעשים האלה. אבל זו היתה הנורמה בזמנים ההם.
ושלא תבינו לא נכון! אישית, הייתי מסרס את כל מי שנתפס על הטרדה מינית כיום, או בזמן סביר אחורה. כי אין מקום בחברה שלנו כיום לאנשים כאלה.
ואם היינו צריכים לשפוט כיום אנשים על נורמות שהיו מקובלות לפני 30-40 שנה בעוד תחומים בחיים, חצי מהמדינה היתה צריכה לשבת בכלא.

הסבב הבא בעזה (או בכל גזרה אחרת מול הערבים הסובבים אותנו)

ארבע שנים וחודשיים עברו מאז "צוק איתן".

ארבע שנים וחודשיים באווירת on and off.
ועכשיו, שוב אנחנו לפני סבב חדש שיביא לעוד ערימות של ערבים הרוגים, (לא, הם לא פלסטינים, כי אין דבר כזה פלסטינים), יהודים הרוגים ופצועים וכל זה למה?
הרי הערבים בעזה רצו שנפנה את הרצועה.
פינינו!
הם קיבלו טונות של תרומות כספיות מכל העולם לשיקום הרצועה.
יכלו להפוך אותה לפנינת המזרח התיכון מכל בחינה שהיא.
ומה הם בחרו לעשות?
נכון! לבנות מנהרות, מפעלים לייצור רקטות, בלוני תבערה, רחפני תבערה, הכשרת הדור הבא של המחבלים והמתאבדים ומה לא…
והנה, כמו גלגל שמסתובב במקום אנו מגיעים לסיבוב נוסף שלאחריו נספור את הזמן לסיבוב הבא ולזה שאחריו.
כי בלי שינוי תפיסתי אצל הערבים נגזר עלינו לחיות פה במצב הזה ככל הנראה לתמיד.
או… שנצטרך פה שינוי אחר לחלוטין שיגרום לדור ערבי חדש לקום… אם בכלל ניתן.

מצווה גדולה

שירת איתי בחיל האוויר, איש מדהים בשם פיני אלמקייס.
תפקידו היה מ.ע. תחזוקה. (מ.ע = ממונה על).
בשנים האחרונות האיש היקר הזה מקדיש את פועלו, בין יתר עיסוקיו הרבים, לעשות טוב לילדים חולי סרטן, והוא מארגן להם ימי כיף מדהימים בבסיסי חיל האוויר.
ב- 13/11 פיני מארגן עוד יום כיף כזה בטייסת הנגב בבסיס רמון וזקוק לתרומותיכם לכיסוי ההוצאות הדרושות, החל מאוטובוסים, סרבלים לילדים, הפעלות, כיבוד ומה לא.

אז מה? לא תפתחו את הכיס?
אני כבר תרמתי. ואתם? לתרומה לחצו כאן.

[qrcode]

The post על הבחירות, דן מרגלית, הסבב הבא בעזה ומצווה גדולה appeared first on הבלוג של אודי בורג.

תגידו לי, וואלה!
איך בדיוק הם "פליטים"?
נסעתם לאריתראה וסודן ובדקתם את סיפוריהם?
הוא שסתם הרצון לצאת, שוב, נגד הממשלה והימין ולהיות יפי נפש העביר אתכם על דעתכם?
מדוע לא ראיתי עד היום שום כתבה שתתאר שכונות מצוקה לא מטופלות, נוער בעייתי שלא מטופל, או סתם כמויות מובטלים שהמדינה לא דואגת להם?
טיפלתם ופתרתם את כל בעיותינו מבפנים שעכשיו החלטתם שצריך לדאוג לדילול האוכלוסיה הישראלית ע"י פתיחת שערי המדינה לכל מהגר עבודה מצוי?

בא לכם שנֵרָאֶה כמו אירופה?
הם פתחו שעריהם לכל דורש והתוצאה פיגועים, פשעים ועוד בחסות האיסלאם.
לא מספיק שדרום תל אביב נהרסה בא לכם להרוס את כל המדינה?

לא רוצה להכליל, ואני בטוח שיש בין האריתראים והסודנים אנשים טובים, אבל הם מהגרי עבודה לא חוקיים שהסתננו לארץ!
איננו יכולים בגלל נחמדותם לכופף את החוק ולהציף את המדינה בהם.
ישנם שם אולי באמת כמה בודדים שעונים על הקריטריון של פליט. בדיוק כמו ה- 11 שאישרו. אבל 99.99% מהם הם מסתננים ומהגרי עבודה.
נכון, כנראה שהם הגיעו כי הם סבלו במדינות המקור שלהם. אבל תגידו, אנחנו הכותל המערבי של העולם?
ולא, אל תתחילו לנגן לי על השואה והעם הנבחר.
גם זה מיצה את עצמו.

בואו, תפתרו קודם את מצוקותינו מבית.
תתחילו לטפל בסדרת כתבות מעמיקה ורצינית על אזורי מצוקה, על הפשיעה המקומית, על איך לפתור את זה, על איך לקחת אוכלוסיות מוחלשות ולשדרג אותן.
בואו נראה אתכם.
אחר כך תתחילו לשנות חוקים כדי להרוס את המדינה כמו שאירופה נחרבת לה לאט לאט.

ובאיזה סטייל אתם עושים את זה.
מצלמים אותם ליד זוהמה ולכלוך, או ליד גדרות.

מדוע שלא תראו תמונות שלהם גונבים אופניים מבתי תושבים, או מטִילִים פחד על מי שעוד נשאר לגור באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, אזור שהפך ל"מדינה" שלהם?

די! נמאסתם שם בתשקורת! 
תתחילו לדאוג למדינה ותפסיקו להיות יפי נפש!

דרך אגב, שווה לקרוא את תגובות הקוראים את הכתבה האומללה הזו.
כנראה שהציבור לא מטומטם כמו שהתקשורת מנסה לצייר אותו.

[qrcode]

The post פליטים? או מהגרי עבודה לא חוקיים ומסתננים? appeared first on הבלוג של אודי בורג.

חוק המרכולים עבר היום בקריאה שנייה ושלישית בכנסת ישראל.
על מה המהומה?

האמת? גם לי לא ברור.
כי הרי אין בחוק זה שום דבר חדש שלא היה קיים בחוק שעות עבודה ומנוחה משנת 1951!!! ושנוספו לו תיקונים רבים במהלך השנים.
גם בחוק העתיק הזה, בסעיפים 9 ו- 12 מוזכר במפורש שאין להעסיק עובד במנוחה השבועית שלו אם לא הותרה אופן חריג.
בסעיף 9.א. כתוב במפורש:

בימי המנוחה הקבועים כמשמעותם בפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, לא יעבוד בעל בית מלאכה בבית מלאכתו, ולא בעל מפעל תעשיה במפעלו, ולא יסחר בעל חנות בחנותו.

ובהחרגה בסעיף 12:

שר העבודה רשאי להתיר העסקת עובד בשעות המנוחה השבועית, או בחלק מהן, אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה למנוחה השבועית לכולה או לחלק ממנה, עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בבטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים שהם, לדעת שר העבודה, חיוניים לציבור או לחלק ממנו.

אז על מה המהומה בחוק המרכולים אתם שואלים?
לדעתי, כל הסיפור מתחיל ונגמר ברלוונטיות של ש"ס.
הפושע המורשע שיושב בראש מפלגת המיעוט הזו, אריה מכלוף דרעי, חש כנראה בירידת קרנה של המפלגה הזו, שמפלגת בין אוכלוסיות, מוצאים, זרמים ועוד, והחליט להחזיר אותה להיות במרכז העניינים בכל מחיר.
הוא יזם את הצעת החוק הזו יחד עם עוד חוק של שמירת המסורת, כדי למנוע עבודות על הרכבת בשבת, לדוגמא.
בחוק הזה, כפי שהזכרתי אין שום דבר חדש.

אבל מה?

אם הפושע מעלה את קרנה של מפלגתו הרי לא ייתכן שהמתנגדים, גם בקואליציה ובעיקר באופוזיציה, יישבו בשקט, כי אז בוחריהם יאמרו שהם לא עושים כלום כדי לעצור את הכפייה הדתית.
וכך קמו ליברמן וסיעות האופוזיציה והחלו להרעיש עולמות כנגד החוק שממילא אינו רלוונטי כי הוא כלול בחוק אחר מזמן.
התשקורת כמובן עטה על האוצר הזה ומעלה לעצמה את הרייטינג בכתבות אינסוף כגון זו באתר YNET עם הכותרת המדהימה: מה ייפתח ומה ייסגר בשבת?
ואחריו לא מפגר בהרבה אתר דה-מרקר שממש מנסה לשכנע אתכם שהרבה הולך להשתנות למרות ששוב, כלום לא באמת ישתנה וכל מה שאתם מנסים לעשות שם בדה-מרקר זה להשיג עוד קליקים.

ומה באמת?
הרי את חוק שעות העבודה והמנוחה העתיק אף אחד לא אוכף. ובמקרה שיש אכיפה, מעדיף בעל העסק לשלם את הקנס ולעשות קופה גדולה עשרות מונים מאשר הקנס.
כך יהיה גם פה, במיידי, לא יקרה כלום. ולטווח הארוך… עוד יותר כלום. במקרה הגרוע מי שעינו צרה יתלונן, יישלח פקח לאותו בית עסק ואני בטוח שבעל אותו בית עסק ישלם את הקנס וימשיך לפתוח.

מהומה רבה על לא מאומה, כבר אמרתי?

[qrcode]

The post חוק המרכולים – על מה המהומה? appeared first on הבלוג של אודי בורג.

ובפרק השני של רעיון עבודה…

הגיע מועד סיום העבודה הרשמי.
החבר'ה במשרד נפרדו ממני ב- Happy hour   חביב, קצת מתנות, מזכרות, כיבודים, דחקות ויאללה הביתה.
הביתה?
כן, אבל עוד לא נגמר כל כך מהר.
מחכים לחישובים אחרונים, פדיון ימי חופשה ועוד.

ממשיך לחרוש את אתרי החיפוש שהזכרתי בפוסט הקודם, ממשיך לטפח, להשקות ולטייב את רשת הלינקדאין שלי למען תגדל ותפרח ותצמיח יבולים .
על הדרך גיליתי שרצוי וכדאי להוסיף אנשי ונשות השמה לרשת שלי וזאת על ידי חיפוש אנשים עם מילות הקוד Recruiter וצמד המילים המגעיל Head Hunting.

ו… לתגלית הראשונה בפוסט הזה 🙂
אני סוף סוף בבית בלי לעשות כלום!
בלי לעשות כלום??? בטוחים???
בבוקר הראשון נזכרתי ב 5-6 סידורים שדחיתי כבר תקופה ושצריך לטפל בהם.
עד הצהריים כבר שכחתי חצי מהם אז לקחתי דף ועט והתחלתי לכתוב.
הרשימה התארכה לה וכך גיליתי שלפחות בשבוע הראשון לא היתה לי דקת מנוחה!

[pullquote]לפרק הראשון בסדרה
ובו מסופר על הפיטורין והתגליות
שבאו עם היציאה לשוק חיפוש העבודה
והיו הרבה כאלה 🙂
לחצו לקריאה[/pullquote]

ביום הראשון לחופש הגדול רצוי וחשוב להרשם דרך האינטרנט לשירות התעסוקה.
למה?
פשוט, כי ימי הזכאות לקבלת דמי אבטלה נספרים לא מרגע שהגעתם ללשכה אלא מרגע שנרשמתם באינטרנט.
ואז תוך 14 יום חובה עליכם להגיע לביקור אצל מתאמת ההשמה שלכם מטעם המדינה.
אל תפספסו. היא מחכה לכם בקוצר רוח… 🙂

אז נרשמתי. והנה הגיע היום המיוחל בו עלי להתייצב לראשונה מזה 11 שנה בשירות התעסוקה.
רגע מרגש.
בקושי ישנתי בלילה.
בבוקר קמתי, התלבשתי חגיגי, שמתי אפילו דאודורנט 🙂 ושמתי פעמיי לתחנת ה…אוטובוס  הקרובה.
שהרי פִּיט (רכב הליסינג שלי, אנחנו מָאַנִישִים חפצים בבית :)) הוחזר כלאחר כבוד לחברת הליסינג בטקס פרידה מרגש.

הגעתי לשירות התעסוקה בשעה היעודה והופתעתי לגלות שמתאמת ההשמה שלי מחכה רק לי בדקה שבה הוזמנתי.

עוד לא הספקתי לסיים את חילופי הברכות הראשונות שלי עם ה"התייצבומט" החמוד בכניסה וכבר מספרי התנוסס על המסך ומיד ניגשתי להתחיל מערכת יחסים חודשית חדשה.
למה חודשית? כי אני "בר מזל" ובגילי המופלג  חוששים בשירות התעסוקה לקרוא לנו להגיע פעם בשבוע ומסתפקים בפעם בחודש.
וגם זה, לא נעול על יום ספציפי וכדברי מתאמת ההשמה שלי… "יש לך שבוע שלם להגיע באיזה יום שנוח לך ואם לא יוצא לך באותו שבוע אז אחד לפניו או אחריו. רק אל תפסיד את החודש".
מתחשבים שם בקשישים… 🙂

צחוק בצד, הפתעתי לטובה מהשירות והיחס החם שם.

ועכשיו…

צריך ללכת לביטוח לאומי.
ללכת???
הפתעה!!! לא צריך ללכת לביטוח לאומי כדי להגיש תביעה לדמי אבטלה.
נכנסתי בחיל וברעדה לאתר הביטוח הלאומי לגלות מה צפוי לי בביקורי שם והופתעתי לגלות שאפשר להגיש את התביעה דרך האתר כולל העלאת כל המסמכים הנדרשים דרך הממשק שלהם.
העתיד התגלה בביטוח הלאומי!
אבל לכל קידמה יש את המעצור שלה ובאתר הביטוח הלאומי תגלו שאתם נדרשים להעלות למשל 12 תלושים אחרונים.
ציפיתי (וכנראה שלא הייתי צריך) שאפשר יהיה לבחור את 12 הקבצים בפעם אחת וללחוץ על כפתור ההעלאה.
הצחקתם אותם.
מעלים ידנית טופס טופס, לאט לאט אבל היי… לפחות לא צריך לגשת לשם.

ההפתעה הגדולה ביותר בביטוח הלאומי היתה שלמחרת היום, על הבוקר, קיבלתי טלפון ממיכל בביטוח לאומי שביקשה לזרז את הטיפול בתביעה ושאשלים מהר טופס חסר!
לחלוטין לא מה שזכרתי מביטוח לאומי לפני 11 שנה!
שירות מדהים!
תוך 3-4 ימים מרגע שהשלמתי את המסמכים התביעה אושרה! שאפו!

המשך יבוא…

[qrcode]

The post רעיון עבודה – פרק שני appeared first on הבלוג של אודי בורג.

פרק ראשון בסדרת "רעיון עבודה" ובו יסופר…

לאחר שיחת שימוע, קיבלתי הודעת פיטורין ממקום עבודתי, לאחר 10.5 שנים, עקב "שינוי מבנה ארגוני".

הנהלת החברה בחו"ל החליטה על שינויים נרחבים והחליטו שמשרתי, כדירקטור IT, לא נחוצה יותר.
האמת? באסה!
כי אני אוהב את מה שאני עושה!
אני (במלוא הצניעות) מעולה במה שאני עושה, יעידו על כך כל מנהלי שקידמו אותי תמיד לאורך השנים.

אז פוטרתי.
מה עכשיו?
הרשיתי לעצמי מספר ימים של כעס, אכזבה, וכו' ויצאתי לגלות את עולם חיפוש העבודה מחדש בגיל 55.
מאיפה מתחילים?
שמץ של מושג!
אז ישבתי והתחלתי לשפץ את קורות החיים מלפני כ-10 שנים.
לא פשוט!
צריך להתחיל ולהזכר בכל הנקודות המשמעותיות שנגעתי בהן בתקופה זו ולתמצת את זה לכמה שורות בודדות, כי הרי לא רצוי שקורות החיים יהיו על יותר מעמוד אחד.
ואז… תגלית ראשונה!
תוך כדי העבודה על קורות החיים, דיברתי עם חברה שעברה תהליך דומה והגיע לחממה שנקראת Age&Work שמסייעת לבני 40+ לקבל את הכלים הנדרשים היום לגילוי עבודה.
החברה המליצה לי לבדוק איתם ואכן, הגעתי לפגישת הכרות עם עוד רבים וטובים בני 40+ שהגיעו לשוק חיפושי העבודה.
אז הגילוי הראשון היה החממה הזו.
במפגש ההכרות הגיע התגלית השנייה!
אם פעם ידעתי שקורות החיים שלי נקראים על ידי בני תמותה, מסתבר שלא כך המצב כיום!
היום התקדמנו ומכונה קוראת את קורות החיים שלי כנראה כדי לא לעייף חו"ח את המגייסות בחברות השונות.
למכונה, סתאאם, זו בעצם תוכנה, קוראים Niloosoft  והמוצר שלהם הוא ATS – Applicant Tracking System.

מה התוכנה עושה?

מחפשת מילים שיופיעו בקורות החיים שלכם ושנמצאות גם בתאור המשרה המבוקשת ומחפשת התאמה בין המילים. תוכלו למצוא המון מידע על זה בגוגל.
התוכנה גם מחפשת מידע עליכם ברשתות חברתיות ובכל מקום אפשרי ובשקלול כולל מחליטה אם להעביר את קורות החיים שלכם למגייס/ת או לשלוח אותם למאגר שבו יעלמו לנצח נצחים. או עד שהמערכת תזהה שניסיתם לשלוח את אותם קורות חיים לאותה משרה שוב.

תגלית שלישית!

באותו מפגש הכרות התברר לי שאם, למרות הכל, הצלחתי לגרום למערכת ה- ATS להעביר את קורות החיים שלי למגייס/ת בחברה אליה פניתי (וזה בתנאי שזה לא עובר קודם עוד אישור אצל איזו פקידה בחברת השמה) אותה מגייסת תשקיע בממוצע 30 שניות, ובמילים שלושים שניות תמימות לקריאת קורות החיים שלי!
ז"א שבאותן 30 שניות היא תנסה ללמוד את 20 שנות הניסיון שלי ולהחליט אם אני מתאים למשרה אליה ביקשתי להתקבל.

אוקי, סיימתי את המפגש וחזרתי לסיים את קורות החיים שלי, תוך הבנה שאני צריך בעצם להכין קורות חיים פר משרה!
גם לזה נתרגל.

עכשיו, היכן מחפשים עבודה בהייטק?
ב- AllJobs? ב- Jobnet? אולי ב- JobMaster? או ב JobInfo?
תשכחו מזה!
לאט לאט התחלתי לגלות עולם חדש שלא היה קיים לפני 10 שנים.
גיליתי את GlassDoor, Indeed
גיליתי גם את Silo, ואת JobHunt.
וגם את Jobiz ו- JSjobs.

ואז… תגלית רביעית!
ככל שהעמקתי בחיפושים וקראתי באינטרנט גיליתי שהסיכוי למצוא עבודה דרך שליחת קורות חיים למשרות שנמצאו באתרי החיפוש הוא קרוב ל- 0 מכיוון המינוס.
היום השיטה שעובדת היא בעיקר חבר מביא חבר. כפי שתוכלו לקרוא בסקר שנערך בשנת 2015 גיוס ע"י חבר מביא חבר עמד על 83%!!!

מקור: http://tinyurl.com/y94eh4e9

המקור השני שדרכו יהיו לכם סיכויים טובים הוא LinkedIn. אז תתחילו לעבוד ולשפר את הפרופיל שלכם שם ולעבור את כמות ה- 500 מקושרים שלכם.
מה עכשיו?
עכשיו מחפשים את המשרות.
מכיוון שאני מחפש משרה מאוד ספציפית צריך המון סבלנות ואורך רוח.
אני גם פתוח להצעות מעניינות אחרות באזור אותו תחום ומחפש בהתאמה.
תוך כדי, הפעלתי רשת אנשי קשר שאיתם שמרתי על יחסים טובים במהלך השנים.
הפעלתי ספקים שאני עובד איתם, חברים טובים, משפחה והכל לטובת "שלח לחמך".
תוך כדי, היו לי כבר מספר שיחות טלפון עם אנשי/נשות השמה שקושרתי אליהם.

אני חייב להעלות פה את עניין הגיל!

הנושא שכולם מתחמקים ממנו וטוענים שלא מפלים בגללו.
ודווקא לחיוב.
מאחר וכיום, אנשי HR בהמון מקומות עבודה נוטים שלא לגייס אנשים מבוגרים כי הם חושבים שאין להם אנרגיות, הם לא מספיק טכנולוגים, לא מאותגרים לדברים חדשים ובקיצור מיושנים.
אז דעו לכם אנשי ונשות HR יקרים שאתם טועים ובגדול!
אנשים בגילי, ואני במיוחד, מאוד מאותגרים לטכנולוגיות חדשות, מלאי אנרגיות, עם המון זמן פנוי כי הרי הילדים גדלו ובהרבה מקרים פרחו מהקן.
יכולת ראיית צרכי המערכת אצלנו מפותחת בהרבה מאשר אצל אנשים צעירים יותר בגלל הניסיון האדיר שצברנו.
ולא, אתם לא צריכים לחשוש שבגלל הניסיון העצום שלי תהיה לכם בעייה לאתגר אותי או שהמשרות שתציעו לי ישעממו אותי. כי כל יום שאנחנו מתעוררים אנחנו לומדים משהו חדש.

קיבלתי כבר תשובה שלילית ראשונה, ככל הנראה דרך מערכת אוטומטית, כי לפי הניסוח הוא היה גנרי לחלוטין ואפילו הפנייה אלי היתה לשם המשפחה שלי.

עד כאן הפרק הראשון בסדרת הכתבות "רעיון עבודה", מכאן נמשיך במלוא המרץ. מבטיח להמשיך ולעדכן

[qrcode]

The post רעיון עבודה – סדרת כתבות אישית על חיפוש עבודה בגיל 55 appeared first on הבלוג של אודי בורג.

אתמול עלה לי הסעיף…
יצאנו לחגוג בקטנה את St. Patrick's Day בשוק הפשפשים ואז בעצם שמתי לב לכך שהחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים הוא נגד הלא מעשנים עקב אכיפתו החלקית (במקרה הטוב) או אי אכיפתו כלל (בשיגרה).

אם לא ידעתם, החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים נולד בשנת 1983! כן, ממש מזמן. וכבר במזמן הזה אף אחד לא שם עליו.
לא רשויות החוק, לא רשויות האכיפה וגם לא הציבור.
החוק שודרג עם השנים, נוספו לו תוספות שלכאורה אמורות להגן על הלא מעשנים, אבל בפועל, עקב אוזלת יד הרשויות ושימת ז_ן של הציבור, החוק, כמה אבסורד, הוא נגד הלא מעשנים וכולא אותם  בגטו כשהגטו הזה, במקרה טוב הוא פנים המסעדות/ברים וכו'.

ניסיתם פעם לשבת, כלא מעשנים הסובלים מעשן הסיגריות, ברחבות הפתוחות או בחלקים החיצוניים, או במרפסות של מסעדות, ברים, פאבים וכו?
הרי מיד אופפת אתכם עננה כבדה ביותר של סיגריות ומחסלת לכם את הנאת הבילוי.
מה נשאר לכם? לשבת בחלק הפנימי של המסעדה גם אם בחוץ יום שמש יפה באמצע החורף, ולא, לא תוכלו להנות מאור היום והשמש רק כי אתם לא מעשנים.

מהי לשון החוק?
בסעיף 11 לתוספות לחוק נכתב במפורש:

מסעדה, מזנון, בית קפה, לרבות כל בית אוכל, בית משקה, מועדון, דיסקוטק או מקום אחר שבין עיסוקיו הגשת מזון או משקאות (כולם להלן – בית אוכל), למעט חדר נפרד לחלוטין, אם קיים, שהוקצה לעישון בידי הנהלת בית האוכל במפורש, אם הוקצה, ובלבד שיש בו סידורי אוורור תקינים והעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של בית האוכל ושטחו אינו עולה על רבע של השטח הפתוח לציבור; הוראות פרט זה יחולו גם על אזור הנמצא מחוץ למבנה בית האוכל ומשמש אותו (להלן – אזור), למעט חלק של האזור שהוקצה לעישון בידי הנהלת בית האוכל, אם הוקצה, ובלבד שאותו חלק של האזור שהוקצה לעישון אינו מקורה בדרך כלשהי, ומתקיים לגביו אחד מאלה:
(1) שטחו אינו עולה על 15 מ"ר; או
(2) שטחו רציף ואינו עולה על רבע של שטח הישיבה מחוץ למבנה ושאר האזור שמור ללא מעשנים וסומן בבירור שהעישון בו אסור.

ובפועל???
בפועל, נסו למצוא לי מסעדה, בר, פאב בו לא מעשן יכול לשבת לו בנחת בחוץ באזור המוגדר ללא עישון והמסומן כך.

בסעיף 13 לחוק עצמו כתוב:

שר הבריאות ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו לרבות תקנות לביצועו לרבות תקנות בדבר דרכי פיקוח על ביצועו.

אז כבוד השר ליצמן, איפה אתה?
אתה הרי פועל רבות בהמון תחומים אבל בתחום שנחשב לאחד המסוכנים לבריאותנו אתה נעלמת. והרי ידוע שעישון פסיבי מסוכן מאוד ללא מעשנים.
באתר של המשרד שאתה ממונה עליו מופיע הסטיקר הזה:

אבל אתה לא עושה כלום בנידון!!!!

באתר עמותת "אוויר נקי" ישנם אמנם הסברים כיצד ניתן להגיש תלונות וכו' נגד בתי עסק העוברים על החוק. אבל התופעה כל כך גדולה שבלי אכיפה רחבה ע"י המדינה ורשויות החוק העצות שבאתר שלהם ובעמוד הפייסבוק שלהם רק מעלות חיוך עצוב.

על המשרד להגנת הסביבה בכלל אינני מדבר כי הם אינם טורחים לענות אפילו לפניות הציבור (במקרה הזה פניות שלי). העיקר שבראש העמוד שלהם מופיע מדד זיהום האוויר… עצוב.

אמרה לי זוגתי אתמול: אבל הרוב מעשנים פה ובכלל בכל מקום, ומעט יותר הם הלא מעשנים.
לא נכון! שהרי הלא מעשנים לא יגיעו למקומות האלה כי כרגע הם סגורים בגטאות שלהם בחלקים הפנימיים של המסעדות ובתי עסק שעדיין מקפידים על החוק והם לא רבים.

אז מה עושים כדי שזה ישתנה???
אשמח לתגובות/הצעות ושיתופים.

[qrcode]

The post ה"גטו" של הלא מעשנים appeared first on הבלוג של אודי בורג.

גם הפעם הפוסט לא יהיה ארוך, אבל כואב.

השבוע קיבלתי SMS מארגון תורמי דם מתנדבים.
אותו SMS שאני מקבל מידי כמה חודשים ובעיקבותיו אני ממהר להתייצב ולתרום דם.

גם השבוע התייצבתי לתרום ונעצבתי לראות את חדר ההתרמה בשיב"א ריק מתורמים במשך כל שהותי שם. שעה פלוס.
כך נראה חדר ההתרמה.

בשיחה עם המתרימים מתברר שלמרות ה- SMSים גם חברי הארגון המתנדבים לא ממהרים לתרום דם ושיש ירידה חדה בתרומות כבר מאוגוסט שהתדרדרה עוד יותר בחגים.

המסקנה היחידה שעולה לי בראש כשאני מנסה להבין מה הסיבה לכך היא שהפכנו לחברה אגואיסטית! כל אחד ואחד מאיתנו דואג לעצמו בלבד (טוב, גם לביתו) אבל חוץ מזה – כלום! נאדה! גורנישט!
רואים את זה בהמון תחומים ובהרבה מקומות.
אבל פה, כשחיי אדם קשורים בזה פשוט מאכזב לגלות כמה אתם אגואיסטים.
ולא, אל תנסו לתרץ לי את זה שבאמצע השבוע בשעות עבודה קשה להגיע לתרום כי מיד אפנה אתכם לקניונים השונים כדי שתראו מה קורה שם באמצע יום עבודה באמצע השבוע.

אז אולי תעשו מעשה ותזיזו את התחת שלכם לכיוון תחנות ההתרמה? 
כי המחסור כבד וכל תרומה תתקבל בברכה.
וזה לא יעלה לכם פרוטה, להיפך, תקבלו גם קפה וביסקוויטים ותודה גדולה מהצוות בבנק הדם.

[qrcode]

The post אגואיסטים appeared first on הבלוג של אודי בורג.

שלום לכם, בעלי ובעלות כלבים וכלבות מגעילים ומגעילות (הבעלים והבעלות, לא הכלבים והכלבות)

זה לא הולך להיות פוסט ארוך. אבל זה יהיה פוסט מגעיל.
מפני שאתם, בעלי ובעלות הולכי על 4 אחראים לגועל הזה.
ביכולתכם לשנות זאת אבל (ותסלחו לי על הצרפתית שלי) זה לא בזין שלכם.

האם כך צריכים להראות פינות הבתים, הגדרות והרחובות שלנו?
וכל זה צולם במרווח בתים של 100 מטר באזור מגורי.
אם הייתי ממשיך לאורך קילומטר הייתי צריך להציג פה קרוב ל- 100 תמונות בוודאות.

אז מה, אנשים מגעילים (ונשים מגעילות) האם עולה על דעתכם לשנות את המצב ולגרום לכלבים האומללים שלכם להשתין בגינה? על שיח? או ליד עץ במקום על קירות בתינו?
או שזה שאריות מהחינוך שקיבלתם בילדותכם להשתין ברחוב ובחצרות בתים?

[qrcode]

The post מגעילים appeared first on הבלוג של אודי בורג.

בימים שלפני השידור נשבעתי שלא אצפה ב"תחקיר" הזה על גנדי שהפיקה ה"עיתונאית האוביקטיבית" אילנה דיין.
ידעתי שאם אצפה, אתעצבן…. ולא על גנדי…

אבל… למחרת השידור, שלא צפיתי בו, התחלתי לקרוא את התגובות הנזעמות והחלטתי להגיב.
לפני שישבתי להגיב ישבתי לראות את ה"תחקיר".
ראיתי והזדעזעתי…

איפה נתחיל… אולי בזה שגנדי גידל לביאה והיה לו חייל שהיה אחראי עליה??? הרי זה מעשה נפשע… ועוד כשהלביאה סופקה ע"י משה דיין…
וסיפורו הנוגע ללב של דן חמיצר שקיבל "פקודת אלוף" לנחות, לא ברור איפה ופתחו עליו באש… למה הוא שתק עד היום יותר מ- 50 שנה?
מה קרה פתאום? איפה היו המפקדים שלו אז?
או ביתו של משה דיין ההולל, יעל דיין, שהיתה המומה מכל המקרים האלה והם השאירו לה טעם רע…. יעל, לא הכרת את אביך???
או דבריו של איתן הבר שגנדי היה המדליף הראשי לידיעות בשנות השישים… נו… אז… כמה מדליפים יש היום בממשלה ובכנסת? הרי כל האינסטלטורים בעולם לא יצליחו לעצור את ההדלפות שיש אצלנו כיום. ולא רק אצלנו.
נמשיך עם סיפורו של רפי איתן על כך שגנדי ירה בערבים. נו, מה הוא רצה שיירה ביהודים כמו … ראו בהמשך?
ומה עם הסיפור ההזוי של חמיצר על גנדי שטס עם גוויה קשורה למסוק מעל כפרים ערבים?
שתי אפשרויות לסיפור הגוויה הזה: או שחמיצר שוגה בהזיות או שזו היתה רוח התקופה אחרת איך זה לא סופר וטופל עד היום?

ומה תגידו על הכתב אהוד אולמרט שהאשים את גנדי בפלילים וקשרים לעולם התחתון? אהוד אולמרט ברצינות??? מישהו יודע כמה הוא היה מעורב בזמנו? למה לא נחקור אותו גם על מעורבותו בפלילים באותה תקופה?

ובעניין הנשים,
רבקל'ה, שמאוד הערכתי עד היום, למה חיכית כל השנים? איפה היית? עסוקה בקריירה? טענת שלא היה למי לדווח? ברצינות? הייתכן, שוב, שזו היתה רוח התקופה?
וכנ"ל עם מ' המטושטשת, ד' שמשפחתה לא רצתה לקחת אותה למשטרה כי אמרו לה שהיא תמימה ועוד ועוד.

אנו מדברים פה על שנות השישים, ולפי ש' שנת 64-65.
אתן רוצות להגיד לי שזו לא היתה הנורמה באותן שנים? שאתן לא חיפשתן להתעלק על כל אלוף, שר, או כל בכיר אחר כדי להראות לידו ולהצטלם איתו?
הרי מהיכן נולדה לה הסיסמא "הטובים לטיס והטובות לטייסים"?
ראו לדוגמא את הבלוג של יולי שבו היא מספרת כמה רצתה להיות פקידת מבצעים בחיל האוויר. כולנו אז ידענו למה ואל תתחסדו לי.
ובכלל, נראה לכם הגיוני סיפורה של ש' שלא הכירה את גנדי והוא קרא לה לחדר שני והיא מיד התייצבה?

אין ספק, לאור "הממצאים" כי "תחקיר" זה הוא תוצאה של קנוניה, כנראה נגד הימין בכלל ורחבעם זאבי בפרט.
איש שתרם תרומה גדולה למדינה ולקיומה ומשום מה משהו במפעל חייו או בחוק להנצחתו לא מצא חן בעיני השמאל ופתאום קמו כולם, יש מאין, אחרי שהוא כבר מת 15 שנה, ו- 50-60 שנה עבור מאז אותם "אירועים" והחלו מלכלכים עליו בלי הכרה.

אילנה דיין ירדה ב"תחקיר" זה הכי נמוך שאפשר, אם בכלל אפשר, ונכנסה באדם מת, שכמובן אין לו יכולת להגיב.
"תחקירה" לא מגובה בשום הוכחות, כתובות או מצולמות, רק בסיפורים באוויר.
שום מסמך, שום תיעוד לכלום לא הוצג במהלך התכנית. רק מוזיקה דרמטית וכתב שעשה פרצוף מאוד רציני כשהקליטו אותו.
מה שמעניין זה שהאתר וואלה שמחצין את ה"תחקיר" של אילנה דיין, פרסם באתרו באוקטובר 2006, כתבה על מעשי הוללותו של משה דיין בשנות השישים וציין ש"באותם ימים המושג "הטרדה מינית" לא היה כלל במילון".
אז מה קרה פתאום וואלה?

בושה לעיתונות שכך היא נראית. בושה לכל מי שהיה מעורב ב"תחקיר" הזה.

ועכשיו אני מרים לאילנה להנחתה…
אילנה, למה לא תעשי את אותו "תחקיר" על משה דיין, עזר ויצמן ויצחק רבין שאפילו עיתון "הארץ" פרסם את הסיפור עליו בשנת 2011?
מעניין מה תמצאי שם….
רמז… לשניים הראשונים תיבת פנדורה שגנדי (אם בכלל) ילד טוב ירושלים לידם. שהרי אם עזר ויצמן היה חי היום, הוא היה חי בכלא כל חייו בשל כמויות ה"מיידלע" ושאר משפטי מופת שיצאו אז מפיו. שלא לדבר על דיין גנב העתיקות…

אילנה דיין, אמר לי פעם איש חכם "אם אין מה להגיד לא צריך למלא את האוויר בשטויות"…
על כל אחד, כולל אותך, ניתן למצוא חומר שלילי בכמויות.
הרעיון הוא האם אותו חומר שלילי ולא חוקי היה כזה גם בעת שהתרחש.
ולכל ברור שפה נפלת בגדול!
תאוות הפרסום שלך חצתה כל גבול אפשרי! 

[qrcode]

The post על ה"תחקיר" על גנדי appeared first on הבלוג של אודי בורג.

חצי שנה אחרי שהתגייס למג"ב כי חלם להיות "בלב השטח", נפצע רש"ט רז ביבי קשה בפיגוע דקירה בירושלים. זוג סכינים פילח את גופו והוא עוד הספיק לכוון את הנשק ולחסל את המחבל, לפני שאיבד הכרה, מיטלטל בין חיים למוות.
בתום מלחמה של חצי שנה, רז חזר לחיים — וגם לשירות עם החברים שחיכו לו ביחידה. הרופאים קוראים לזה נס, החברים קוראים לו גיבור, אבל רז אומר: "בסך הכל חזרתי למקום שאליו אני שייך"
ב־21 ביוני, סמוך לשער שכם, התנפל מחבל חמוש בסכינים על רש"ט רז ביבי, לוחם מג"ב בן 19 מקריית־מוצקין, דקר אותו כמה פעמים בצווארו ובחזהו ופצע אותו אנושות.
בטרם איבד את הכרתו התעשת הלוחם, הדף מעליו את המחבל, דרך את נשקו וביצע לעברו ירי מדויק. מיד לאחר מכן הובהל אל בית החולים כשהוא ללא דופק ולחץ דם ושרוי בסכנת חיים. עוד בחדר הטראומה נאלצו הרופאים לבצע בו ניתוח לב מסובך, והצילו בכך את חייו.
מאז, ולאורך חמישה חודשים, נלחם רז בהשלכות הפציעה הקשה והתמודד עם תקופת שיקום מפרכת. לכל אורכה הייתה לו שאיפה אחת: להחלים בכל מחיר ולחזור לשרת.
עשרות פצועים, רבים מהם אנשי כוחות הביטחון, ממשיכים את מאבק השיקום הרבה אחרי שהכותרות על הפיגוע נשכחות. רז ביבי הצליח להשתקם והשבוע עלה מחדש על מדים וחזר לשירות פעיל.
"ידיעות אחרונות" מביא את סיפורו של הלוחם ששב אל השורות.

מקור: בגוּפוֹ – ידיעות אחרונות

קראתי את הכתבה ב- 7 ימים אתמול.
התרגשתי מאוד, אני חייב לציין.
סיפור מופלא שמראה לנו שיש פה דור מדהים שעדיין מוכן לתת הכל למען המדינה.
הבחור נלחם כדי להמשיך ולשרת בקרבי למרות כל מה שעבר.
ירבו כמותך רז!
חובה לקרוא! לחצו לקריאת הסיפור המלא ב- 7 ימים.

רז ביבי – אני מצדיע לך!

[qrcode]

The post בגוּפוֹ – רז ביבי – ירבו כמותך! appeared first on הבלוג של אודי בורג.