זהו פוסט מיוחד ל"סוגדי" ביבי באשר הם.
אבל לפני שאתחיל, גילוי נאות: אני ימני-חילוני. כן! יש דבר כזה.
ונכון, לא כתבתי פה הרבה זמן, אבל בא לי להקיא!

אז נכון, אני ימני, הרבה יותר מביבי.
בזמנו הצבעתי לרפול, לגנדי, לאריק שרון כראש הליכוד אבל מעולם לא הצבעתי לליכוד כשביבי היה בראשו.
נכון, כהונותיו הראשונות היו מוצלחות.
הוא אפילו היה שר אוצר מעולה.
אבל הכהונה אחרונה, לא זו שבין מערכות הבחירות שלא נגמרות, אלא זו שלטענתו ליברמן גרם לסיומה היתה שיא של שפל.

ראש ממשלה שחשוד בעבירות על החוק, עסוק בהשרדות עצמית כדי לא להגיע למשפט וחו"ח לכלא, גורר אחריו מדינה שלמה למטה.
שום כלום לא מטופל במדינה, שום החלטה לא יכולה להתקבל (חוץ מהחלטות שירחיקו אותו מבית המשפט) והמדינה בנסיגה אחורה.

וכל מצביעיו, כמו סוּמִים, הולכים אחריו וממשיכים להצביע לו.
וכל אנשי מפלגתו, משל היה זה השלטון ברוסיה, נשבעים לו אמונים השכם והערב ואין פוצה פה בליכוד או בימין להרים את נס המרד ולשלוח אותו הביתה.
היחיד שדיבר קצת, גדעון סער, שתק חזרה גם הוא.
ושלא תחשבו, גדעון סער לא פחות גרוע מביבי.
הוא בשלב התחזקות (שיהיה בריא) ומעריץ נלהב של החרדים. כך שגם הוא לא יהיה פתרון לשחרור ממדינת ההלכה שלנו.

מפתיעים אותי יתר צעירי הליכוד, אנשים כמו גלעד ארדן, ניר ברקת ודומיהם ששותקים ולא פוצים פה נגד השליט הכל יכול.

סוגדים, תתעוררו!
אתם לא מעניינים את ביבי.
מה שמעניין את ביבי זה ביבי בלבד!
לא טובת המדינה לנגד עיניו.
נכון, הוא אלוף בדיבור ויכול למכור קרח לאסקימוסים והוא מוליך אתכם באף בשנים האחרונות, ואתם משתחווים אפיים ארצה וממשיכים לסבול.

עוד מפתיעים אותי תושבי הדרום ועוטף עזה, שמצביעים לו בהמוניהם, למרות שהם ממשיכים לסבול ללא הפסקה כבר שנים וללא שום ניסיון לפתרון למצבם.

ועכשיו השיא, של הרגע האחרון, בניסיון להכשיל את כחול-לבן בהקמת ממשלה, מינוי בנט לשר ביטחון.
האדם הלא נכון, בתפקיד הלא נכון ובזמן הלא נכון, הכל במטרה אחת – נכון, ניחשתם, להגיע לסיבוב שלישי כשהוא עדיין ראש ממשלה עם חסינות.
וזה אחרי שביבי פגע באשתו לטענתו, ואחרי שביבי פיטר אותו מלהיות שר החינוך כי הוא לא מתאים, וכן הלאה.

אז מה הלאה? תמשיכו להצביע לו גם בבחירות במרץ 2020? ובאוגוסט 2020? עד מתי?
מתי תתעוררו?

[qrcode]

The post פוסט מיוחד ל"סוגדי" ביבי appeared first on הבלוג של אודי בורג.

בחודש האחרון, עדים אנו לכמות הולכת וגוברת של מעשי טרור נגד ישראלים ויהודים, בעיקר בירושלים.
ישראלים ויהודים נרצחים על בסיס שבועי ואין תגובה.
ומדוע?

התשובה לשאלה פשוטה.
ולפני שאפרט לגבי התשובה רק אציין שאני חזק ימינה, שלא יהיה ספקות.

אז מה התשובה? פשוט, כי יש לנו ראש ממשלה (וממשלה) שלא רוצים לעשות כלום. שום דבר. בשום תחום, בטח לא בבטחוני והמדיני.
הם רוצים להנות מכהונתם, לשמור על כסאם ולזכות בו שוב בבחירות הבאות תוך כדי הפחדות מאיומים איראניים וכו'.

מה ביבי היה צריך לעשות?
שתי אפשרויות עומדות בפניו.
האחת, לתת לערביי השטחים (שלצערנו גם הימין חוטא וקורא להם בשם המוזר "פלשתינים") את מבוקשם, דהיינו מדינה בשטחי הגדה המערבית ועזה, עם מעבר תת קרקעי או על קרקעי מוגן בין שני האזורים ושיתקיימו להם שם.
כולל מזרח ירושלים, כן! מה שאתם שומעים! אין לנו צורך בשטח זה ואיננו רוצים לשלוט בערביי מזרח העיר.
למען הסר ספק, מדינה חופשית לחלוטין, עם שדה תעופה, נמל וכל מה שמדינה צריכה.
וכמובן גבולות ביננו לבינם, בלתי עבירים. להם אין כניסה לפה ולנו אין כניסה לשם.
שייצרו לעצמם מקומות עבודה אצלם או במדינות ערב השכנות שלהם, שהרי הם ערבים בדיוק כמו הערבים בירדן או במצרים.
לישראל אין כניסה.
ערבי מהשטחים שעובר את הגבול יירה מיידית.
כל פעולת טרור שתצא מהמדינה החדשה בשטחים תחשב להכרזת מלחמה בין שתי המדינות ואז תהיה לנו הלגיטימיות המלאה להכנס בהם במלוא כוח האש שלנו.
יתרונות:
נתנו להם את מבוקשם, כולל עיר בירה בירושלים המזרחית.
העולם יתמוך בפתרון, מדינות ערב המתונות יתמכו בפתרון ובמקרה של פעולת טרור מצד המדינה הערבית הזו נקבל תמיכה עולמית לטיפול בבעייה.
חסרונות:
נאלץ לפנות את כל הישובים שנמצאים היום בשטחים ולהעבירם למקומות אחרים במדינה.

השנייה, להכנס בערביי השטחים בשיא הכוח מראש, כי יש האומרים שזה הדבר היחיד שערבים מבינים, ובכך לחסל את הבעייה אחת ולתמיד.
ובלהכנס הכוונה שיותר לא תופסים מחבלים חיים. מתים בלבד.
את משפחותיהם מגרשים ואת בתיהם הורסים באופן מיידי.
על הישובים שמהם יצאו המחבלים מטילים סגר לחודש, אין יוצא ואין בא.
אין הכנסת סחורות ואספקה.
היתרונות:
ערביי השטחים יבינו מיד עם מי יש להם עסק.
החסרונות:
בידוד עולמי גדול יותר לישראל.

אישית, אני בעד האפשרות הראשונה כי היא הריאלית וההגיונית ביותר. וגם… כי לא ניסינו אותה עד היום.

אבל אני לא ראש הממשלה…
ולצערי ראש ממשלתנו בוחר לשבת על הגדר ולא לעשות כלום.
בעצם הוא עושה דבר אחד: מדבר ללא הפסקה, על איך הוא יטפל ברוצחים ויענישם ואיך הוא יפעיל יד קשה נגד ערביי השטחים ואיך ואיך ואיך…
אין ספק שנתניהו נושא באחריות ישירה למצב בירושלים ובגדה.
באי עשייתו כלום הוא מעודד את הטרור והרציחות.
די, התעייפתי ממנו.

רק נשאלת השאלה, מי יזיזמו ממקומו ומי יתחייב שאם ייבחר הדבר הראשון שיעשה זו האופציה הראשונה שהצעתי?

ועוד משהו קטן ומעצבן מאוד: נשיאנו החביב רובי ריבלין הספיד היום את נרצחי הטרור בירושלים.
אבל משום מה אצל רובי הם נהרגו למען הארץ והמדינה.
כבוד הנשיא,
הם נהרגו למען עמם ומולדתם? או נרצחו?
הבדל עצום במילים, רובי.
בקרב – נהרגים.
בתאונת דרכים – נהרגים.
בתאונת עבודה – נהרגים.
פה זה היה רצח!!!
לא הרג!!!
אני מתבייש בך, נשיאנו.

[qrcode]

The post יושב על הגדר appeared first on הבלוג של אודי בורג.

פעם, לפני שנים רבות, בזמנים אחרים, נהגנו לנסוע בטרמפים.
בצבא, באזרחות, כבני נוער, בכל גיל ובכל שעה.
גם אני, במהלך שירותי הצבאי, התנהלתי בטרמפים פעמים רבות משניתן לספור.
אבל זה היה, כמו שציינתי, פעם… בזמנים אחרים…

כיום, לאור המציאות מסביבנו וההתראות הבלתי פוסקות, ישנה פקודה ברורה (כבר שנים) לחיילי צה"ל לא לנסוע בטרמפים והחיילים מקיימים אותה (לפחות כשהם על מדים).
אנו שומעים מספר רב של פעמים על סיכולי חטיפות בטרמפיאדות, במיוחד באזורים מסוכנים כמו יו"ש וכו'.
אנו מוזנים מאמצעי התקשורת השונים על התראות לחטיפות חיילים ואזרחים השכם והערב.
אנחנו מדריכים ומסבירים לילדינו את הסכנות שבעלייה לטרמפים וטוחנים להם את המוח שלא יעיזו לעלות לטרמפ גם לא עד לצומת הקרוב.

אז תסבירו לי, הדיוט שכמוני, מה גורם ל-3 בחורי ישיבה לעמוד בטרמפיאדה באזור מסוכן ביהודה ושומרון בשעה 22:00??? ובמילים, עשר בלילה???
האם הם מנותקים לחלוטין ממה שקורה במדינה?
האם הם אינם שומעים חדשות? לא קוראים עיתונים? לא מתקשרים עם סביבתם?

ונניח שהם לא, היכן נמצאים הוריהם? בפלנטה אחרת? לא מודעים למצב במדינה?
וראשי הישיבה בה הם לומדים??? לגמרי מנותקים??

או שהכל בהשגחה עליונה ולכן ניתן להתנהג בחוסר אחריות משווע שכזה שזועק לשמיים (אם יש שם מישהו)…

שלא תבינו לא נכון, אני מייחל בכל ליבי שהם יימצאו חיים, בריאים ושלמים. למרות שלאף אחד כנראה עוד אין מושג מה קרה והיכן הנערים… נכון לשבת בצהריים…

רק נשאלת השאלה, מה צריך עוד צריך לקרות כדי שאנשים יפנימו שאסור לנסוע בטרמפים?
ולא רק בשטחים, גם בתוך הערים עצמן, שהרי אינכם יודעים מה טיבו של הנהג שעוצר לכם ובטח שאין לכם זמן לעשות לו בדיקת רקע לפני העלייה לרכבו.

אנא מכם, תתעוררו!!! ותפסיקו לעלות לטרמפים!!! די!!! מיצינו!!!

[qrcode]

The post נסיעה בטרמפים – לא מיצינו??? appeared first on הבלוג של אודי בורג.

שמתם לב כמה התקשורת צמאה לחדשות?
ועוד כאלו שנוצרות ע"י… איש תקשורת???
עוד לא יבשה הדיו על הודעתו של יאיר לפיד (טוב, נו, לא דיו, אבל לפחות הקפיץ של האותיות במקלדת עוד לא חזר לקדמותו) וכבר מלאו אתרי האינטרנט בעשרות מאמרי פרשנות של מי ירוץ עם יאיר ומה יהיה אופי מפלגתו.
חצי מדינה כבר נכללת במפלגה לפי כל ההערכות באתרים השונים והחצי השני מחכה להתפקד.

חברים, לא חשוב מי יהיה במפלגה ומה יהיה אופיה.
הדבר החשוב ביותר זה שיאיר ייזהר ויישמר לא להתקלקל כמו יתר הפוליטיקאים במדינה ובתור בונוס שיביא לשינוי המיוחל שכולם מצפים לו.
אני אישית מצפה להפרדת הדת מהמדינה, לעמידה על עקרונותינו כמדינה ישראלית חופשית ולא חרדית כפייתית, מדינה בה לכל אזרח יש את הזכות לנהוג כרצונו במגבלות החוק, ומדינה בה החוק שווה לכולם.

ישנם כמובן עוד הרבה נושאים, אבל אני באמת מקווה להצלחתו של יאיר (במיוחד כשאני נזכר באביו, טומי, שהיה איש יקר)

ומאחל ליאיר לפיד הצלחה גדולה!!!

[qrcode]

The post יאיר לפיד לכנסת – יש תקווה??? appeared first on הבלוג של אודי בורג.

יום שלישי, שעליו נאמר פעמיים כי טוב, יהיה היום השלישי המיוחד הזה, שיהיה בו גם טוב וגם לא טוב.
יום עם רגשות מעורבים, יום בו אי אפשר לשמוח אבל גם אי אפשר רק לכאוב.
ליבנו עם משפחות חללי הטרור, אבל גם עם משפחת שליט.
הדילמה קשה, המוח מתקשה לעכל את המחיר, הלב שמח שגלעד חוזר הביתה…

מי אמר שקל להחליט? לא הייתי מתחלף עם בנימין נתניהו בעד שום הון שבעולם ביום כזה.
אני מאמין שגם הוא לא ישן טוב בלילות האחרונים, אם בכלל…

כולי תקווה שגלעד יחזור הביתה בריא גופנית ושיישאר "רק" לטפל בנפשית.
כולי תקווה שנשכיל לעכל את שחרור המחבלים הרוצחים השפלים…
כולי תקווה שאותם טרוריסטים "ייעלמו" בדרך לא דרך לאחר שחרורם ותודה מראש למי שיעזור בכך.
כולי תקווה שאמצעי התקשורת יואילו לתת מחר קצת שקט (למרות שהמונח כבוד האדם כבר לא קיים אצלם) וישמרו מרחק ממשפחת שליט… רייטינג זה לא הכל בחיים והחיים שווים קצת יותר מהרייטינג.
כולי תקווה שמשפחות נפגעי הטרור לא יצטרכו לעבור שוב טרגדיה כפולה ומכופלת כזו וירגישו כאילו רוצחים אותם שוב.

ו…כולי תקווה שאולי, באמת אולי, נשכיל לחוקק פה חוק עונש מוות למחבלים כך שלא נצטרך יותר להשתמש במחירון של כמה שווה חייל מול מחבלים.

ברוך השב, גלעד, מי ייתן ותחזור לעצמך במהירות!

The post יום שלישי – פעמיים כי טוב… וגם לא טוב appeared first on הבלוג של אודי בורג.

בקצרה…
עוד אחת שכנראה הפסיקה לקבל תשומת לב בתקשורת, פתחה את פיה והפיקה פנינים ומרגליות שעוד לא שמעתם.
בבלוגה, באנגלית כמובן, כי אשת העולם הגדול היא, שפכה קיטונות של רותחין על מדינת שיראל ועל ממשלת ישראל.
להגיד על נתניהו, ברק וליברמן שהם מסוכנים ביותר?
מאיפה שופעת החוכמה הזו הגיע לתובנה זו?
היא עוד מוסיפה ואומרת שהממשלה הזו לא מייצגת אותה! נו באמת… ממש מטריד…
אמרת שפר נוספת היא שכל כך חבל שרגע הכרזת המדינה הפלשתינית הגיע ללא משא ומתן, ללא הסכמים וללא ברכה של ישראל, ואיך ישראל לא השכילה להענות לקריאות של בעלות בריתה ושכנותיה לדיאלוג של פשרה… ושהיא מאחלת למדינה הפלסטינית הצלחה בדרכה החדשה.

איך יכול להיות גב' ניני, שאת יורקת לבאר שממנה את שותה? באר ששלחה אותך לייצג אותה בפני העולם כולו?

כפי שאמרתי, יכול להיות שעל מנת להשיג שוב תשומת לב, בחרה הגברת בשיטה זו… שיטה מוזרה במקצת…
או… שהיא לקחה את הכדור הצהוב לפני הכחול…

The post תגובה לאחינועם ניני על "פניניה" מאתמול appeared first on הבלוג של אודי בורג.

ראו מה קורה עם טורקיה: מצב שהולך ומתדרדר כבר תקופה ארוכה והכל בגלל רצונו של ארדואן להֶהַפֶך למנהיג העולם המוסלמי, ארועי המשט והדרישה הטורקית להתנצלות על כך שהם באו לפַגֵע פה.

• מדברים על זה גם בפייסבוק

ומה עושים הישראלים החכמים? ניחשתם נכון. ממשיכים לטוס לטורקיה ולשפוך שם כסף ישראלי.
המצב מחריף? קם השגריר הישראלי המגורש ואומר שהיינו צריכים להתפשר עם הטורקים ולהתנצל על ארועי המשט…
צריך לקרוא פעמיים כדי להאמין. על מנת לשמור על תפקידו ותנאי השירות שלו הוא ימכור את מדינתו.
עוד שגריר כזה ואבדנו.
הצוות הדיפלומטי השיראלי מגורש מטורקיה? אין דבר נמשיך לטוס לשם.
משפילים את הישראלים בשדה התעופה בטורקיה? לא נורא, אומרים אנשי העסקים "הטורקים עדיין אוהבים אותנו ועלינו להתנצל".
שוב, לקרוא ולא להאמין! למען בצע כסף ימכרו אנשי העסקים את מולדתם, כבודם, משפחתם ובטחונם.

עד כמה, תסלחו לי על לשוני, מטומטמים יכולים הישראלים להיות? פלא שאנחנו מצליחים להתקיים עד היום.
אם לשכנינו הערבים היה שכל, הם היו יושבים מהצד ומסתכלים איך אנחנו מחריבים את עצמנו במו ידינו ועושים להם את העבודה.

או… שאולי מספיק לראות איך אנחנו נראים בפתיחת החנות של קיקה היום בנתניה וזה כבר אומר הכל…

The post מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו… appeared first on הבלוג של אודי בורג.

למרות שגם אצלנו וגם בארה"ב קיץ, וכפי שציינתי, בקיץ אינני מעדכן בנושאי מזג אוויר, הרי שלפנינו הוריקן חריג בעוצמתו, שפוגע בשעות אלה באזור צפון קרוליינה ומתקדם באיטיות אך ביסודיות לאזור ניו יורק, ניו ג'רסי ולונג איילנד שם הוא צפוי לפגוע החל ממחר בבוקר-צהריים שלנו.
הרשויות בניו יורק משביתות החל מהיום את רוב אמצעי התחבורה באזור, לרבות האוטובוסים, הרכבות התחתיות ושדות התעופה.
זהו ארוע חריג בהיסטוריה של האזור.
ומכיוון שהנושא נוגע גם לי אישית, אני מעדכן במצב.
מידע רב ומדויק יותר תוכלו למצוא בבלוג הזה NYC Area Weather המתעדכן כל כמה שעות.
גם אנחנו מושפעים מההוריקן המתקרב והטיסות שהיו אמורות לצאת הלילה לניו יורק וניו ארק בוטלו עקב סגירת שדות התעופה באזור.
מפות מתעדכנות תוכלו למצוא בקישור הזה וגם בקישור הזה.

The post הוריקן איירין צפוי לפגוע באזור ניו יורק ביום א' החל משעות הצהריים, שעון ישראל appeared first on הבלוג של אודי בורג.

קיראו לדוגמא את הטור שכתב ד"ר מיכאל בן ארי היום באתר ערוץ 7.

• מה דעתכם? דברו על זה בעמוד הבלוג בפייסבוק.

גם יעקב עמידרור הציע את אותו הפתרון לפני מספר חודשים כשהביע את דעותיו לגבי המצב בעזה ובלבנון.

שמעו גם את דבריו של בן כספית ממרץ השנה (דבריו מתחילים מאמצע הקטע לאחר בן כספית)  בתוכניתו ב- 103FM, טוען את אותם הדברים במסגרת פינת השוטר הטוב והשוטר הרע.

אפילו שר האוצר יובל שטייניץ העלה את האפשרות הזו במרץ שעבר והתבטא בחריפות בנושא.

גם חיים רמון, בזמן שהיה המשנה לראש הממשלה ב- 2008 אמר זאת.

דעתי האישית היא שלא תהיה לנו כל ברירה. אנחנו הולכים בדרך מעגלית שחוזרת על עצמה, אנחנו מחפשים את הפתרונות מתחת לפנס ולא איפה שצריך לחפשם, ובעיקר אנחנו לא מחפשים לטפל בשורש הבעייה אלא ליצור לה מעקפים.
העניין הוא שבסוף ייגמר המקום למעקפים, לא יהיה איפה ליצור אותם יותר.
בכמה כיפות ברזל ניתן יהיה לרפד את המדינה?
כמה כבישים עוקפים ניתן יהיה לבנות?
כמה אפשר יהיה להשקיע במיגון ישובים?
זה כמו לתת אקמול לחולה סרטן ולהגיד לו שיהיה בסדר.

בסוף נצטרך לטפל בגורמים למחלה (הטרור ויוצריו) אם נרצה או לא.

בחרתי להביא גם כאן את דבריו של מיכאל בן ארי:

"נהוג לספר שבעיר חלם, היה גשר שבור, כזה שכל מי שהשתמש בו נפל ושבר את ידיו ורגליו. בחלם כמו בחלם ישבו חכמי העיר שבעה ימים ושבעה לילות והחליטו להקים בית חולים מתחת לגשר.

בתוך הדיווחים על הנפגעים בבאר שבע ובאופקים, ניתן היה לשמוע את חכמי חלם, מזהים 'במדויק' את נקודות התורפה: "אין מספיק סוללות של כיפת ברזל", "הציבור שנפגע לא נשמע להוראות". ציפיתי לשמוע בתוך ים הקשקושים, אחד מהמכונים קברניטים, מזהה את הבעיה האמיתית. אך מסתבר שהחלמאיות, היא מחלה קשה כמעט סופנית.

רק לפני שש שנים, 'התנתקנו מעזה', שאול מופז שר הבטחון של ממשלת הגרוש של שרון, הבטיח: 'זה יחזק את הבטחון, יחזק את מעמדנו בעולם ובלה בלה'. מאז מדינת ישראל הפכה להיות שבויה של כנופיית טרור, שיורה עלינו כשמתחשק לה, ולאחר שאנחנו מתחננים על נפשנו, הם מסכימים לעשות איתנו 'תהדייה' (סוג של הפסקת לחימה). לפני מספר חודשים, נורה טיל מתוך עזה על אוטובוס תלמידים ליד קיבוץ נחל עוז, סתם באמצע יום של חול. תגובת מערכת הבטחון היתה במיטב המסורת החלמאית: יצירת כביש עוקף. כביש עוקף שמסמל יותר מכל את הבריחה מההתמודדות. מבלי לקחת בחשבון שכל בריחה, מובילה לבריחה הבאה.

בשביל רענון הזיכרון: הכל התחיל ב'עזה ויריחו תחילה', בהבאת עשרות אלפי מחבלים מתוניס וחימושם ברובים, וההסבר של רבין היה אז: 'הם כבר ילחמו בטרור בלי בג"צ ובלי בצלם'. זה נמשך באוטובוסים מתפוצצים, באלפי רקטות על עזה ושדרות. וישראל כדרכה הגיבה בהתקפלות, השקעות עתק במה שנכונה 'מיגון' בעוטף עזה, וב'גולת הכותרת' של המפעל הציוני: 'ההתנתקות מעזה'. שרון רצה להיות מן המהדרין שבמהדרין, והחליט כנגד כל הערכות המודיעין לנטוש גם את ציר פילדלפי. ההתנתקות, הביאה אותנו לבידוד עולמי, אך חמור מכך הכניסה את אשדוד, באר שבע וגן יבנה לטווח הטילים. עכשיו פרוייקט המיגון, כבר הפך להיות בלתי אפשרי. או אז הביאו אלינו בכל תרועה רמה את 'כיפת ברזל', שבמקרה הטוב מצליח ליירט טיל אחד מכל חמשה, וגם זאת בהון עתק ובמקומות שהצליחו להציב אותו.

המוח המעוות, כבר ימציא לנו עוד המון פתרונות חלם. יתנו למצרים להכניס עוד כוחות לסיני כנגד הסכמי הפירוז, יתקפלו בפני דרישות החמאס, שדורש (ומקבל) חופש פעולה לפגוע בחייל צה"ל. אך דבר אחד אין חשש שיעשו כאן, את הגשר לא יתקנו. כי בשביל לתקן את הגשר, הווי אומר לכבוש את עזה ולרסק את כנופיות המחבלים, צריך משאב שחסר כאן מזמן. צריך אומץ להגיד ששלום עם מחבלים עושים רק כשהראש שלהם מופרד מהגוף.

צריך להעמיד לדין את כל פושעי אוסלו וההתנתקות שהביאו אותנו עד הלום. כדי לומר אחת ולתמיד, כניעה לאויב, היא לא 'דרך השלום', היא סיוע לאויב בזמן מלחמה. גם הגיע הזמן להפנים, שמצרים היא אויב מושבע, המנצל את 'הסכם השלום' לצרכיו בלבד. יש להתפרק מהאשליה שגבול מצרים הוא גבול שלום, ולחסום באש חיה כל ניסיון לחציית הגבות. צריך להתפרק מקונספציית השלום ההזוי שהנחילו כאן שמעון פרס וחבר מרעיו.

אין לי ספק שהתובנות האלו יחלחלו אלינו ביום מן הימים. אך יש להתפלל שזה לא יהיה במחיר דמים יקר, כפי שעלה לנו עד כה."

The post לכבוש את עזה בחזרה? בעקבות טורו של מיכאל בן ארי באתר ערוץ 7 appeared first on הבלוג של אודי בורג.

ההערכה המרבית של כל האתרים בהם נערכו הפגנות ומחברים את המספרים הרי שהמספר המרבי אינו יכול להיות יותר מ-114,000 – וגם זאת לפי ההערכות של המארגנים.

• היו 150,000 איש? מה דעתכם?

מסורת היא כי המארגנים של הפגנות נוקבים כמעט תמיד בהערכות הגדולות פי שלושה או ארבעה מאלו שבמציאות, וכך היה גם הפעם. צריך רק לחשב עניין פשוט. לדוגמה, שטחה של הכיכר שבחזית מוזיאון תל-אביב הוא כ-6,000 מ"ר – שטח הכולל, במקרה זה, גם את אזור הבימה, את הפסלים ומונומנטים אחרים. בשטח זה לא יכולים להיכנס בשום מקרה יותר מכ-20,000 איש (אלא אם כן הם דחוסים במידה מרבית). אם מוסיפים לאלו תנועה כבדה ונוכחות מסיבית באזורים הסמוכים, ניתן להעריך כי היו בכיכר ובסביבותיה כ-25,000 עד 30,000 איש. מדיווחים שונים, היה חם ודביק מאוד, כך שייתכן שהייתה תחלופה, אף כי העצרת כשלעצמה הסתיימה בזריזות ראויה לציון אחרי שעה ורבע.

באופן דומה, בירושלים נטען כי 10,000 מפגינים השתתפו בצעדה מגן הסוס אל בית ראש הממשלה, שם נערכה ההפגנה. אלא שאורך הדרך מגן הסוס אל בית ראש הממשלה הוא כ-280 מ' ואין שום דרך בה 10,000 מפגינים יוכלו לצעוד או אפילו לעמוד בזה אחר זה לאורך הדרך הזו.

לתועלת הפרופורציות, כיכר מלכי ישראל משתרעת על פני שטח (ברוטו) של כ-16,000 מ"ר, ובניכוי אזורי הבריכות והאזור המוגבה שבחזית העיריה שטחה הוא כ-10,000 עד 11,000 מ"ר. אם מוסיפים לאלו את שטח הכבישים המקיפים את הכיכר השטח הכולל הוא כ-24,000 מ"ר. בהפגנה צפופה מאוד יכולים לעמוד 3-4 אנשים במטר מרובע (בדקו זאת בעצמכם). לכן, כיכר מלכי ישראל בנויה להכיל כ-100,000 איש לכל היותר, גם כאשר כל הכבישים המקיפים אותה מלאים.

כלל בלתי-כתוב הוא כי מארגני הפגנות נוטים להגזים בשיעור של פי שלוש או פי ארבע במספר הנוכחים בהפגנה. ימין, שמאל ומרכז – כולם מגזימים באופטימיות ומקווים שהמספר 'ידבק'. המשטרה, בדרך כלל, אינה נוטה לקלקל את השמחה, אלא אם כן היא ממש חייבת. אם ניישם אומדן דומה בין יכולת הכיכרות להכיל ועליצות ההפרזה המתבקשת של המארגנים נוכל להסכים על הערכה אופטימית, של המארגנים, למאה אלף איש בכל ההפגנות, ולמציאות של כ-40,000 איש בכל ההפגנות.

וגם 40,000 איש זו כמות מכובדת ביותר. למעשה, זו כמות מקובלת למדי בהפגנות גדולות רגילות של השמאל ואין זה מתמיה כלל שגם הפעם הצליחו תנועות השמאל לארגן כמות נאה ומרשימה של משתתפים, השווה בערך מנדט וחצי – משהו הדומה למה שתקבל מפלגת העבודה בבחירות הבאות. תרגיעו, כמו שאומרים.

דיווחים שונים ומשונים בעיתוני העולם על הנושא, כשרבים מהם מצטטים את דובר המשטרה מיקי רוזנפלד כמוסר נתונים שונים וסותרים. בביזנסוויק מצטטים את דובר המשטרה מיקי רוזנפלד, האומר כי "עשרות אלפים" השתתפו בהפגנות בכל רחבי הארץ. ברויטרס מצטטים את "המשטרה" בהערכה של 60,000 משתתפים בכל ההפגנות. בסי-אנ-אן מצטטים שוב את דובר המשטרה מיקי רוזנפלד, שהעריך כי 50,000 איש השתתפו בהפגנה בתל-אביב ועוד "עשרות אלפים" בשאר המקומות. בג'רוזלם פוסט גורסים כי מספר המפגינים בתל אביב היה בין 15,000 ל-70,000 "תלוי את מי שואלים." ביורו-ניוז גורסים כי היו "עד 50,000" בתל אביב ואומדים את המספר הכולל ב-120,000. ב"הארץ" (המהדורה באנגלית) מכריזה הכותרת על 150,000 ואילו בגוף הכתבה מצויין: "יותר מ-100,000". בגוף הכתבה נמנים כ-22,000 ממקומות שונים בארץ, ועוד "עשרות אלפים" בתל אביב. ב-AFP מדברים על מספר של "לפחות 100,000".

קל להבין את הבלבול. העיתונים בישראל "התחייבו" למספר מסוים באופן ראשוני (150,000) וחלקם אף הפכו אותו לכותרת המרכזית שלהם. לכן, הם יהפכו את הנתונים שאינם מתאימים לכלליים יותר ("רבבות" או "עשרות אלפים") או, כפי שקורה ב"הארץ," פשוט יעלו שלוש טענות שונות: אחת בכותרת, שנייה בפתיח, ושלישית בגוף הכתבה. שאר עיתוני העולם מנפחים את המספרים כדי להגיע לאיזה מספר עגול ומרשים – ככה העסק עובד. העיתונאי צריך להעביר ידיעה ואם הידיעה היא שהשתתפו בהפגנות 40,000 איש, היא לא תעבור את הרף ולא תפורסם. הוא גם יודע שהעיתונאים האחרים – נבלים חסרי מצפון שכמותם! – ינפחו את המספרים. אז גם הוא.

הפוסט נלקח מבלוג "הקפיטליסט היומי" ב- NRG. מעניין שעוד נותנים להתבטא שם ולא הורידו אותו עדיין.

The post מעשיית ה- 150,000 appeared first on הבלוג של אודי בורג.