אתמול עלה לי הסעיף…
יצאנו לחגוג בקטנה את St. Patrick's Day בשוק הפשפשים ואז בעצם שמתי לב לכך שהחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים הוא נגד הלא מעשנים עקב אכיפתו החלקית (במקרה הטוב) או אי אכיפתו כלל (בשיגרה).

אם לא ידעתם, החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים נולד בשנת 1983! כן, ממש מזמן. וכבר במזמן הזה אף אחד לא שם עליו.
לא רשויות החוק, לא רשויות האכיפה וגם לא הציבור.
החוק שודרג עם השנים, נוספו לו תוספות שלכאורה אמורות להגן על הלא מעשנים, אבל בפועל, עקב אוזלת יד הרשויות ושימת ז_ן של הציבור, החוק, כמה אבסורד, הוא נגד הלא מעשנים וכולא אותם  בגטו כשהגטו הזה, במקרה טוב הוא פנים המסעדות/ברים וכו'.

ניסיתם פעם לשבת, כלא מעשנים הסובלים מעשן הסיגריות, ברחבות הפתוחות או בחלקים החיצוניים, או במרפסות של מסעדות, ברים, פאבים וכו?
הרי מיד אופפת אתכם עננה כבדה ביותר של סיגריות ומחסלת לכם את הנאת הבילוי.
מה נשאר לכם? לשבת בחלק הפנימי של המסעדה גם אם בחוץ יום שמש יפה באמצע החורף, ולא, לא תוכלו להנות מאור היום והשמש רק כי אתם לא מעשנים.

מהי לשון החוק?
בסעיף 11 לתוספות לחוק נכתב במפורש:

מסעדה, מזנון, בית קפה, לרבות כל בית אוכל, בית משקה, מועדון, דיסקוטק או מקום אחר שבין עיסוקיו הגשת מזון או משקאות (כולם להלן – בית אוכל), למעט חדר נפרד לחלוטין, אם קיים, שהוקצה לעישון בידי הנהלת בית האוכל במפורש, אם הוקצה, ובלבד שיש בו סידורי אוורור תקינים והעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של בית האוכל ושטחו אינו עולה על רבע של השטח הפתוח לציבור; הוראות פרט זה יחולו גם על אזור הנמצא מחוץ למבנה בית האוכל ומשמש אותו (להלן – אזור), למעט חלק של האזור שהוקצה לעישון בידי הנהלת בית האוכל, אם הוקצה, ובלבד שאותו חלק של האזור שהוקצה לעישון אינו מקורה בדרך כלשהי, ומתקיים לגביו אחד מאלה:
(1) שטחו אינו עולה על 15 מ"ר; או
(2) שטחו רציף ואינו עולה על רבע של שטח הישיבה מחוץ למבנה ושאר האזור שמור ללא מעשנים וסומן בבירור שהעישון בו אסור.

ובפועל???
בפועל, נסו למצוא לי מסעדה, בר, פאב בו לא מעשן יכול לשבת לו בנחת בחוץ באזור המוגדר ללא עישון והמסומן כך.

בסעיף 13 לחוק עצמו כתוב:

שר הבריאות ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו לרבות תקנות לביצועו לרבות תקנות בדבר דרכי פיקוח על ביצועו.

אז כבוד השר ליצמן, איפה אתה?
אתה הרי פועל רבות בהמון תחומים אבל בתחום שנחשב לאחד המסוכנים לבריאותנו אתה נעלמת. והרי ידוע שעישון פסיבי מסוכן מאוד ללא מעשנים.
באתר של המשרד שאתה ממונה עליו מופיע הסטיקר הזה:

אבל אתה לא עושה כלום בנידון!!!!

באתר עמותת "אוויר נקי" ישנם אמנם הסברים כיצד ניתן להגיש תלונות וכו' נגד בתי עסק העוברים על החוק. אבל התופעה כל כך גדולה שבלי אכיפה רחבה ע"י המדינה ורשויות החוק העצות שבאתר שלהם ובעמוד הפייסבוק שלהם רק מעלות חיוך עצוב.

על המשרד להגנת הסביבה בכלל אינני מדבר כי הם אינם טורחים לענות אפילו לפניות הציבור (במקרה הזה פניות שלי). העיקר שבראש העמוד שלהם מופיע מדד זיהום האוויר… עצוב.

אמרה לי זוגתי אתמול: אבל הרוב מעשנים פה ובכלל בכל מקום, ומעט יותר הם הלא מעשנים.
לא נכון! שהרי הלא מעשנים לא יגיעו למקומות האלה כי כרגע הם סגורים בגטאות שלהם בחלקים הפנימיים של המסעדות ובתי עסק שעדיין מקפידים על החוק והם לא רבים.

אז מה עושים כדי שזה ישתנה???
אשמח לתגובות/הצעות ושיתופים.

[qrcode]

The post ה"גטו" של הלא מעשנים appeared first on הבלוג של אודי בורג.

גם הפעם הפוסט לא יהיה ארוך, אבל כואב.

השבוע קיבלתי SMS מארגון תורמי דם מתנדבים.
אותו SMS שאני מקבל מידי כמה חודשים ובעיקבותיו אני ממהר להתייצב ולתרום דם.

גם השבוע התייצבתי לתרום ונעצבתי לראות את חדר ההתרמה בשיב"א ריק מתורמים במשך כל שהותי שם. שעה פלוס.
כך נראה חדר ההתרמה.

בשיחה עם המתרימים מתברר שלמרות ה- SMSים גם חברי הארגון המתנדבים לא ממהרים לתרום דם ושיש ירידה חדה בתרומות כבר מאוגוסט שהתדרדרה עוד יותר בחגים.

המסקנה היחידה שעולה לי בראש כשאני מנסה להבין מה הסיבה לכך היא שהפכנו לחברה אגואיסטית! כל אחד ואחד מאיתנו דואג לעצמו בלבד (טוב, גם לביתו) אבל חוץ מזה – כלום! נאדה! גורנישט!
רואים את זה בהמון תחומים ובהרבה מקומות.
אבל פה, כשחיי אדם קשורים בזה פשוט מאכזב לגלות כמה אתם אגואיסטים.
ולא, אל תנסו לתרץ לי את זה שבאמצע השבוע בשעות עבודה קשה להגיע לתרום כי מיד אפנה אתכם לקניונים השונים כדי שתראו מה קורה שם באמצע יום עבודה באמצע השבוע.

אז אולי תעשו מעשה ותזיזו את התחת שלכם לכיוון תחנות ההתרמה? 
כי המחסור כבד וכל תרומה תתקבל בברכה.
וזה לא יעלה לכם פרוטה, להיפך, תקבלו גם קפה וביסקוויטים ותודה גדולה מהצוות בבנק הדם.

[qrcode]

The post אגואיסטים appeared first on הבלוג של אודי בורג.

שלום לכם, בעלי ובעלות כלבים וכלבות מגעילים ומגעילות (הבעלים והבעלות, לא הכלבים והכלבות)

זה לא הולך להיות פוסט ארוך. אבל זה יהיה פוסט מגעיל.
מפני שאתם, בעלי ובעלות הולכי על 4 אחראים לגועל הזה.
ביכולתכם לשנות זאת אבל (ותסלחו לי על הצרפתית שלי) זה לא בזין שלכם.

האם כך צריכים להראות פינות הבתים, הגדרות והרחובות שלנו?
וכל זה צולם במרווח בתים של 100 מטר באזור מגורי.
אם הייתי ממשיך לאורך קילומטר הייתי צריך להציג פה קרוב ל- 100 תמונות בוודאות.

אז מה, אנשים מגעילים (ונשים מגעילות) האם עולה על דעתכם לשנות את המצב ולגרום לכלבים האומללים שלכם להשתין בגינה? על שיח? או ליד עץ במקום על קירות בתינו?
או שזה שאריות מהחינוך שקיבלתם בילדותכם להשתין ברחוב ובחצרות בתים?

[qrcode]

The post מגעילים appeared first on הבלוג של אודי בורג.

"היום אני מתנדבת בעמותת 'אור ירוק'. אני רואה אנשים שמחזיקים ביד טלפון או סיגריה בנהיגה, עוצרת לידם ואומרת: 'לא חבל? זה גם 3,000 שקל קנס, גם נקודות, אבל זה החיים שלכם!' העובדה שאני צריכה לעשות את זה מעידה על כך שאין בכלל הרתעה. אני חושבת שאם זה היה קורה לבן של ראש ממשלה, של מפכ"ל או של חבר כנסת, היו מיד דואגים לשים מצלמות מהירות בכביש, לשים עוד שוטרים, לחזק את בתי המשפט המקרטעים שלנו. אנשים נהרגים על בסיס יומיומי, והמשטרה מתעסקת בדוחות חניה באדום־לבן, או במישהו שעשה פרסה ליד הבית שלו במקום אסור. איפה אתם השוטרים? איפה אתם השופטים? כמה אפשר לתת אקמול? מתישהו צריך לתת את האנטיביוטיקה, ואת זה המדינה לא מבינה".

מקור: זהירות, אין שוטר לפניך – ידיעות אחרונות

לקרוא, להסכים ולהתפוצץ מכעס.
שהרי הכל נכון.
סעו בכבישים יום יום, עירוניים ובין עירוניים. מתי ראיתם משטרה בכביש בפעם האחרונה?
ואם כן, מה עשו השוטרים?
נכון!
נתנו דוחות למי שניסה להשתלב לתוך נתיב עמוס בפנייה ימינה שזז במהירות של 5 קמ"ש, כאילו זו עבירת התנועה הקשה ביותר שיכולה להיות.
כי אלו דוחות שמכניסים כסף ישר לקופת המדינה בלי להתעכב בבית משפט.
או לחלופין, איפה עוד תמצאו ניידת של משטרת התנועה?
שוב, ניחשתם, ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן, בשבת בצהריים, באזור חפירות הרכבת הקלה, עם אקדח לייזר לתפיסת מהירות!
בז'בוטינסיקי!!! היכן שגם בשבת, עם כביש ריק, לא ניתן לטוס בגלל הפיתולים של החפירות.

איפה לא תמצאו את המשטרה?
בכל כביש אדום בארץ.
או בכל כביש בו ניתן לטוס ולחתוך קווים לבנים כי הם ממילא מיותרים לחלוטין.

נכון, בהמון מקרים הגורם האנושי הוא הגורם לתאונות, אבל, ללא הרתעה, עם עונשים כבדים, הגורם האנושי לא ילמד.
מה לעשות, זו דרכנו, עד שלא חוטפים נבוט בראש לא לומדים.
אבל ברור גם שלא נלמד אם השוטרים ימשיכו לתת דוחות על איתות וכו'.

מה זה אומר "צמודי רוכב"?

"כל רוכב שומר על האופנוע שלו, זה הבייבי שלו, ולכן צריך לחלק לפחות בשלוש את מספר האופנועים שנמצאים בו זמנית".
ד"ר יעקב שיינין, לשעבר ראש הרשות לבטיחות בדרכים, מתפוצץ מצחוק כשאנחנו מספרים לו על זה: "מי קבע שאופנוע הוא 'צמוד רוכב'? מה זה, חוק טבע? האוטו שלי הוא אולי 'צמוד יעקב', אבל זה אופנוע של המשטרה. הקטע שם זה שיש לו את הצ'ופר שיש לו את האופנוע בלילה".
אז אכן, שוטרי משטרת התנועה מקבלים את האופנוע לכל אורך היממה, אלא שבירור מעמיק שערכנו מעלה, כי לפחות בשני מקרים, שוטרים שאינם שוטרי תנועה קיבלו אופנוע כזה. כצ'ופר.

שלא נתפוצץ? אופנוע ב- 200 אלף שקל הופך לרכב צמוד? עד מתי?

והשיא הוא מערכת המשפט! קראו את הציטוט הבא מהכתבה ותגידו לי איפה אנחנו חיים:

כשעלתה השאלה בכנסת על ה"פקק" בבתי המשפט, טען נציג בתי המשפט, כי "יש מצוקה גדולה מאוד בבתי המשפט".

באמצעות חוק חופש המידע קיבלנו נתונים לגבי מספר התיקים פר שופט בבתי הדין לתעבורה: לשופט במחוז תל־אביב יש 138 תיקים חדשים בחודש. בחיפה, שם העומס רב יותר, יש לשופט 364 תיקים בחודש.
אבל הסיבה לעומס בבתי המשפט, כך מתברר, היא לא רק מספר התיקים – אלא גם מספר ימי העבודה הנמוך של שופטים בשנה. לאחר דין ודברים עם הנהלת בתי המשפט, שבמהלכו שאלנו את השאלה הפשוטה כמה ימים שופט באמת שופט, קיבלנו את התשובה הבאה:
"לשופט יש 140 ימי עבודה בשנה", אמר לנו בכיר הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר. "בכל חמישה ימי עבודה יש יום אחד לכתיבה, יום אחד הוכחות – בדרך כלל שני תיקים – ושלושה ימי דוחות, שזה 95 אחוז מהתיקים. זו המסה הקריטית. זה אומר שיש בשנה 80 ימי דוחות (כלומר, 80 יום שבהם השופטים דנים בדוחות תנועה – א"ש)".

במילים אחרות, אתה מספר ששופט תעבורה מתפקד כשופט תעבורה כ־5.6 ימים בחודש. למה השופטים עובדים רק 80 ימים בשנה על דוחות אם יש עומס רב?
"מה הציפייה? שיתחילו לעבוד אחר הצהריים? אתה שואל למה לא שומעים דיונים 160 יום בשנה? כי מורידים ימי פגרה, ימי מועדי ישראל, שישי־שבת".

אני שואל, האם זה המקסימום שבתי המשפט יכולים?
"ברור שבתי המשפט יכולים להוריד את ימי הפגרות, לשמוע דיונים אחר הצהריים, יום עבודה יותר ארוך. השאלה אם זה מתקבל על הדעת. זה המצב מאז ומעולם".

80 ימי עבודה בשנה שמוקדשים לדיונים בדוחות תנועה???
איך אנחנו מעזים לחשוב ששופט יעבוד אחרי צהריים???
וזה המצב מאז ומעולם???

זוהי שערוריה שאין כדוגמתה!
האם השופטים מורמים מעם?
האם מערכת בתי המשפט חייה בעולם משלה?
האם אין אף גוף במדינה (זה שנקרא ממשלה) שיגרום לשינוי במצב?

אולי הגיע הזמן לפרק את המשטרה ואת מערכת בתי המשפט ולבנות אותה מחומר אנושי עם ערכים ולא מאנשים עם חומרניות יתר שאכפת להם רק מעצמם?

כמה עוד צריכים לההרג בכבישים (שזה הרבה יותר מכל חללי מערכות ישראל) כדי שמישהו בממשלה יעשה מעשה?

[qrcode]

The post זהירות, אין שוטר לפניך – ידיעות אחרונות appeared first on הבלוג של אודי בורג.

חצי שנה אחרי שהתגייס למג"ב כי חלם להיות "בלב השטח", נפצע רש"ט רז ביבי קשה בפיגוע דקירה בירושלים. זוג סכינים פילח את גופו והוא עוד הספיק לכוון את הנשק ולחסל את המחבל, לפני שאיבד הכרה, מיטלטל בין חיים למוות.
בתום מלחמה של חצי שנה, רז חזר לחיים — וגם לשירות עם החברים שחיכו לו ביחידה. הרופאים קוראים לזה נס, החברים קוראים לו גיבור, אבל רז אומר: "בסך הכל חזרתי למקום שאליו אני שייך"
ב־21 ביוני, סמוך לשער שכם, התנפל מחבל חמוש בסכינים על רש"ט רז ביבי, לוחם מג"ב בן 19 מקריית־מוצקין, דקר אותו כמה פעמים בצווארו ובחזהו ופצע אותו אנושות.
בטרם איבד את הכרתו התעשת הלוחם, הדף מעליו את המחבל, דרך את נשקו וביצע לעברו ירי מדויק. מיד לאחר מכן הובהל אל בית החולים כשהוא ללא דופק ולחץ דם ושרוי בסכנת חיים. עוד בחדר הטראומה נאלצו הרופאים לבצע בו ניתוח לב מסובך, והצילו בכך את חייו.
מאז, ולאורך חמישה חודשים, נלחם רז בהשלכות הפציעה הקשה והתמודד עם תקופת שיקום מפרכת. לכל אורכה הייתה לו שאיפה אחת: להחלים בכל מחיר ולחזור לשרת.
עשרות פצועים, רבים מהם אנשי כוחות הביטחון, ממשיכים את מאבק השיקום הרבה אחרי שהכותרות על הפיגוע נשכחות. רז ביבי הצליח להשתקם והשבוע עלה מחדש על מדים וחזר לשירות פעיל.
"ידיעות אחרונות" מביא את סיפורו של הלוחם ששב אל השורות.

מקור: בגוּפוֹ – ידיעות אחרונות

קראתי את הכתבה ב- 7 ימים אתמול.
התרגשתי מאוד, אני חייב לציין.
סיפור מופלא שמראה לנו שיש פה דור מדהים שעדיין מוכן לתת הכל למען המדינה.
הבחור נלחם כדי להמשיך ולשרת בקרבי למרות כל מה שעבר.
ירבו כמותך רז!
חובה לקרוא! לחצו לקריאת הסיפור המלא ב- 7 ימים.

רז ביבי – אני מצדיע לך!

[qrcode]

The post בגוּפוֹ – רז ביבי – ירבו כמותך! appeared first on הבלוג של אודי בורג.

שלום לכם, דוד ביטן, נאוה בוקר, נורית קורן, דוד אמסלם, אורן חזן, מיקי זוהר, טלי פלוסקוב, ינון מגל, יואב בן צור, רוברט אילטוב וישראל אייכלר.
מה שלומכם?
מחייכים מאוזן לאוזן?
הצלחתם לסחוט מהמדינה עוד קצת לטובת עצמכם במקום לטובת המדינה?
תגידו, איך זה מרגיש כשהחודש נגמר לפני שהכסף נגמר?
כי מרבית העם לא מכירים את התחושה הזו.
תגידו, חזירים (לכאורה) שכמותכם, אין לכם טיפת בושה?

יומיים לאחר שהפלתם את הצעת החוק של יעקב פרי להעלות את שכר החיילים בסכום הזעום של 700 ש"ח וגם זה במספר פעימות, אתם מאשרים העלאה של 1000 ש"ח במשכורתכם ללא כל פעימת לב אנושית?
[pullquote]
על העלאת שכר החכי"ם
פוסט מפברואר 2012
"התבשרנו" היום על כך שחברי ועדת הכנסת בראשות יריב לוין, אישרו לעצמם העלאת שכר של כ- 1070 ש"ח, וכעת יעמוד שכרם על מעט יותר מ- 37,000 אלף ש"ח בחודש…
המשיכו לקרוא
[/pullquote]

הרי חצי שנה אינכם עושים מאומה! אתם בפגרה. ובחצי השנה שאתם כן אמורים לעבוד רובכם לא פוקד את משכן הכנסת כלל אלא עושה לביתו בעסקים פרטיים לכאורה ומהמדינה מקבל משכורת של 40,000 ש"ח בחודש!!!
הרי אני, כשכיר, אם לא אופיע למקום עבודתי, ללא אישור מחלה, או ללא לקיחת ימי חופש לפי החוק לא אקבל משכורת וסביר להניח שאפוטר מיידית.

ואתם? שום חובת נוכחות במקום עבודתכם אין לכם ובכל זאת אתם בוכים שאתם עובדים מהבוקר ועד הלילה?
על מי אתם עובדים? עלינו, האזרחים!

במקום שתגידו, החיילים קודם ואנחנו נוותר כדי שיהיה לחיילים, אינכם חושבים עליהם בכלל.
40,000 ש"ח בחודש!!!
מספר שעבור רוב העם הוא כמו זכייה בלוטו!
ולכם זה עניין של מה בכך! אז נוסיף עוד 1000 ש"ח.

ושלום גם לכם, שלי יחימוביץ', מרב מיכאלי, יוסי יונה ויעל גרמן שהתנגדתם להעלאת השכר.
באמת, כל הכבוד!
וחוץ מזה מה?
הרי המשכורת תתפח גם לכם. אז התנגדתם מהפה החוצה?
כי חוץ מהתנגדות לא שמענו שאתם מתכוונים לעשות משהו.
אז אמרתם שזה מבייש את הכנסת ואתכם ושאתם מתביישים להיות חברים בארגון שומרי השמנת. אבל מה חוץ מזה?
לא שמעתי שאמרתם שתפנו לבג"ץ לעצור את זה כמו שאתם רצים לבג"ץ לבקש עצירת הריסה של בתי מחבלים.
לא שמעתי שאתם מצהירים שאתם מוותרים על עליית השכר או שתתרמו מחצית ממשכורתכם המופרזת לאגודה למען החייל או לארגון נזקקים כלשהו.
רק התנגדתם.
באמת כל הכבוד!

מה שנותר לי להגיד לכם, חברי הכנסת החמדנים שלנו, זה שבא לי להקיא!
אתם מגעילים אותי.

ואתם, אזרחים פשוטים, אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור של כל ח"כ ולהביע בפניו את דעתכם עליו. תרגישו חופשי.

[qrcode]

The post אין גבול לחזירות appeared first on הבלוג של אודי בורג.

די! נמאס!!!

הבלוג החליט לצאת למלחמה בפורעי החוק למיניהם בדרך שהוא מכיר, פרסום ברשת.
מהיום אתחיל לפרסם תמונות של עברייני תנועה על סוגיהם השונים ככל שייתפסו בעדשת סמרטפוני, ואשמח אם גם אתם, קוראי הבלוג, תשלחו לי תמונות של עבריינים שונים, בכבישים, על המדרכות, בחופי הים ועוד.
אני יודע שגם אור ירוק מנסים להלחם באמצעיהם הדלים בתופעה ומכיוון שהמדינה לא עושה כלום בנדון הגיע הזמן שאנו, האזרחים, נתחיל להלחם בתופעה.
כל תמונה שתכלול כמה שיותר פרטים כגון מספר רכב, תפיסה בביצוע העבירה, צילום נהג וכו' תתפרסם פה לאחר וידוא מינימלי שהפרטים אכן נכונים.

אתחיל באוטובוס של חברת "דן", שלנהגו לא היה זמן בבוקר להמתין בתור בפנייה ימינה מרחוב מבצע קדש בבני ברק ימינה לראול וולנברג, בתאריך 13/7 בשעה 8:30 בבוקר.

האוטובוס, מספר פנימי 7934 של דן, בקו 7 פשוט היה לחוץ מידי…
פנייה באותו יום לחברת "דן" דרך עמודם בפייסבוק עדיין לא נענתה.
גם פנייה למשטרה דרך עמודם בפייסבוק לא נענתה.

אמשיך באוטובוס של "אגד" באותה פנייה בדיוק ביום 16/7/2015 בשעה 8:53 בבוקר. הנהג, שומר מצוות, מבצע, בעז"ה, עבירת תנועה של כניסה לנתיב לא פנוי ועל ה… שלו כל יתר הנהגים. אמנם הוא היה מתחשב ולפחות אותת שהוא נדחף בצורה לא חוקית.

בתמונה הזו הוא ממש לפני שהוא נדחף

והנה הוא נדחף בין המכוניות

האוטובוס, שמספרו מושחר מפיח (בכוונה?), לא היה בשירות, מספרו לאחר פענוח, 86-712-01, וגם במקרה זה הגשתי לאגד תלונה בעמודם הרשמי בפייסבוק. עדיין לא נתקבלה תשובה.
גם במקרה של דן וגם במקרה של אגד, זו לא הפעם הראשונה. עד היום לא תעדתי.
מעכשיו מתחיל לתעד.

וזה לא מסתיים פה.
רוכבי הקטנועים שמקצרים רחובות שלמים על מדרכות ו/או באין כניסה,
רוכבי האופניים החשמליים שמרגישים על המדרכות כבשטח פרטי שלהם,
בעלי ה- 4X4 שחייבים להראות את שלהם על חופי הים…

המערב הפרוע הוא כאין ואפס לעומת מה שקורה בארצנו הקטנטונת.

שר אריק אינשטיין בשירו "יושב מול הנייר": "הוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן" ולא ידע כמה צדק…

אז איפה אתם? תתחילו לשלוח תמונות בעמוד "צרו קשר" ואפרסם.
אולי נצליח לשנות משהו.

עדכון 1.8.2015

תגובת חברת דן:

את תגובת חברת "אגד" תוכלו לקרוא פה בתגובות למטה.

[qrcode]

The post פורעי החוק appeared first on הבלוג של אודי בורג.

לפני ערב חג הפסח החלטתי לפרסם פוסט הוקרת תודה בקבוצת הפייסבוק השכונתית שלנו, לעובדת במעדנייה בסניף שופרסל השכונתי שלנו.
כולנו מכירים אותם, את העובדים שנותנים לנו שירות במקומות השונים אליהם אנו נקלעים, ואנו מקבלים אותם כמובן מאליו, בהרבה מקרים פונים אליהם אפילו בלי ברכת שלום אלא מבקשים את מה שצריכים וממשיכים הלאה.

חלקם באמת לא ראויים ליחס מיוחד עקב היחס שהם מפגינים ללקוחות, אבל…

את היחס שאתי מהמעדניה נותנת לכל לקוח ולקוח לא תמצאו בכל מקום.
היא תמיד מברכת לשלום, מתעניינת בשלום הלקוח, זוכרת בהרבה מקרים את ההעדפות של הלקוחות, לקוחות שמגיעים עם ילדים זוכים לפרוסות גבינה לילדים.
היא תמיד סבלנית, מקשיבה ומחיייכת ושירותית ברמות על!
אתי כבר בפנסיה, אבל מעדיפה להמשיך ולהגיע יום יום לעבודה.

החלטתי לפרסם את הוקרת התודה גם פה כדי שתצא מגבולות השכונה.

מגיע לה! תודה , אתי! והמשיכי לשרת אותנו עוד שנים רבות בבריאות והנאה.

הנה הקישור לפוסט, ראו את תגובות תושבי השכונה. מסתבר שאפשר גם אחרת

[qrcode]

The post הוקרת תודה לנותנת שירות מיוחדת במינה appeared first on הבלוג של אודי בורג.

שלום לכל העולים לברלין…
תרשו לי באופן אישי לקרוא לכם יורדים מהארץ במקום עולים לברלין, פחדנים, בכיינים או אולי הכי טוב "נפולת של נמושות" כדברי יצחק רבין (ולא, אני לא שמאלני תומך רבין).
כבר שכחתם את השואה? את מה שקרה ליהודים בגרמניה לפני 70 ומשהו שנים? חושבים שהגרמנים למדו משהו מטעויותיהם?

אתם בורחים לשם כי אתם מפחדים להתמודד?
תגידו, כשחלוצי ארצנו באו לפה להקימה, מה אתם חושבים? חיכו להם פה עם מילקי וקוטג'? או עם פרעושים וכינים?
עם כל הבכי שלכם, מה אתם עשיתם כדי לעזור לעצמכם לחיות פה חוץ מלבכות שהמדינה מקשה עליכם ולא נותנת לכם?

אולי תשאלו את ניצולי השואה שברחו מגרמניה לפה מה היה להם פה בהגיעם ולמה החליטו לבוא לפה דווקא?
מה קרה? קצת קשה אז בוכים?
כמו אותו הייטקיסט בן 38 שלא מגיע לדירה כי הוא לא מצליח לחסוך מספיק וכי הוא לא מוכן לקחת משכנתא של 50%?
והוא מציין בגאווה שהוא מוכן לגור רק בתל אביב ולכן קשה לו…

קשה?
תתמודדו, תלחמו, תייצרו עוד מחאות חברתיות, כמו ביוון, כמו בצרפת, אנגליה ועוד מדינות שגם לאזרחיהם קשה אבל הם נלחמים ולא עוזבים את מולדתם בכזאת קלות.
ורק לפני שאתם סוגרים על הכרטיסים לברלין קראו וצפו בכתבה הזו וגם בזו.

וז אולי תחשבו שוב על השטויות שאתם עומדים לבצע.

[qrcode]

The post עולים לברלין??? appeared first on הבלוג של אודי בורג.

היום, בבואי לתרום דם בבנק הדם של מד"א אשר בבית החולים "תל השומר", כהרגלי מידי כמה חודשים, פגשתי קבוצת אנשים שריגשה אותי מאוד.
קבוצה של אמריקאים, יהודים ולא יהודים, ישבה בכניסה לחדר ההתרמה ומילאה את טפסי התרמה בסיוע של מארגן הקבוצה שהוא אמריקאי יהודי שחי בארץ בשם יונתן פלדשטיין.

לשאלתי, הם ענו בשמחה שהם מארגון heart to heart שהוא בעצם אחת מהפעילויות של AFMDA – American Friends of Magen David Adom.
הם הגיעו לארץ לטיול וגם על מנת לתרום למדינה בעקבות מבצע "צוק איתן", טיילו 10 ימים בארץ ולסיום החליטו שבגלל המחסור בדם בבנק הדם של מד"א, בעקבות המבצע, הם יתייצבו לתרום דם.
רובם הגיעו לארץ בפעם הראשונה בחייהם, כולם היו חיילים בצבא האמריקאי.

בשיחתי עימם אמרתי להם שאני מצדיע להם ומעריך מאוד את מה שהם עושים, ותשובתם היתה שזה העונג שלהם ושזוהי מדינתם! או כמו שאמרו בשפתם: This is our homeland!
אתם מבינים? אמריקאים רואים במדינתנו את ארץ מולדתם!

לא נותר לי אלא להודות להם שוב ולקוות שאנו הישראלים נלמד את חשיבות הצורך בתרומות דם לבנק הדם של מד"א, במיוחד עכשיו כשהחגים מתקרבים.
קחו דוגמא, מצאו שעה פנויה וגשו למלא את מאגרי בנק הדם.

[qrcode]

The post מצדיע להם! appeared first on הבלוג של אודי בורג.