11 חודשים בדיוק (היום) עברו מאז אסון קריסת חניון הברזל ברמת החייל.
החניון קרס ב- 5/9/2016.
מה קרה מאז?

החניון, שבנייתו החלה בנובמבר 2014 והיה אמור להפתח לשימוש בתחילת 2017 קרס בספטמבר 2016.
החניון היה אמור לספק כ- 600 מקומות חנייה לאזור שהוא אחד מהעמוסים בגוש דן.
באזור כמות אדירה של עסקי הייטק ומרפאות רפואיות. (כנראה שיש קשר בין שני תחומי העיסוק).
כך נראה הליך הבנייה שצולם ברצף ממרפסת בניין "רשת" הסמוך:

כך נראה אזור החניון כפי שצילמתי, דקות לאחר הקריסה:

כך נראה אזור החניון כפי שצילמתי מגג סמוך דקות לאחר קריסת החניון:

עד היום, שנה וחודש לאחר הקריסה, עוד אין מסקנות מה גרם לה, מי טעה, במה טעו  אבל כל זה לא מנע את מתן האישור לחברה שבנתה את החניון שקרס, "דניה סיבוס", לבנות אותו מחדש בדיוק לפי אותה תכנית של החניון המקורי.

בואו נחשוב על זה שנייה.

אם בניית החניון המקורי החלה בנובמבר 2014, זה אומר שלפחות שנה לפני תכננו אותו. ז"א ב- 2013 אם לא ב- 2012.
היום אנחנו כמעט 5-6 שנים אחרי!
צרכי האזור השתנו והדרישה למקומות חנייה גדלה ביותר מכפליים.
ולמרות זאת, לא עושה רושם שמישהו עצר לחשוב אם החניון צריך להבנות מחדש במתכונותו הישנה או שאולי צריך חשיבה והתאמה לשנת 2019 בה, אולי, ייפתח החניון מחדש.
גם ב"גלובס" תהו בנושא זה והתשובה שקיבלו היא שמטרת העירייה לשמר את מספר מקומות החנייה שהוכתבו במכרז. תמוה, לא?

שנה וחודש אחרי, ומשטרת ישראל עדיין לא סיימה לחקור את האסון ואפילו מסקנות חלקיות לא פורסמו בהקשר למה קרה ומי אחראי והאם חברת דניה סיבוס פעלה ברשלנות. מתי יהיו תוצאות לחקירה?
כנראה שאף אחד, כולל המשטרה, לא יודע.
חלם והתנהלות כושלת, כבר אמרנו?
נמשיך לעקוב.

[qrcode]

The post חניון הברזל – 11 חודשים לקריסה appeared first on הבלוג של אודי בורג.

תקופה ארוכה שאני רואה את זה ומתעלם.
אומר לעצמי, מה כבר אפשר לעשות? למי אכפת ומי יטפל בזה? ואם אתלונן, זה יעזור?

הבוקר החלטתי שלא עוד! אחרי שראיתי זוג מבוגרים שלא מסוגלים לעבור במעבר הצר שנשאר להם על המדרכה החלטתי לעשות מעשה.
צילמתי את הרכב הנ"ל על מנת להמחיש כמה מקום הוא השאיר להולכי הרגל, לאמהות עם עגלות תינוק או לנכים בכסא גלגלים, על מנת ללכת בבטחה על המדרכה.
פניתי למספר הטלפון הרשום על המדבקה באחורי הרכב ולמרבה הפלא ענו לי ושאלו את כל הפרטים האפשריים.
כולי תקווה שנהג זה יטופל על ידי החברה בה הוא עובד.
אני יודע, בהמון אזורים מצוקת החנייה היא קשה מאוד וגם אני נתקל בה מעת לעת. אין לי בעייה עם רכבים שחונים על המדרכה בצורה כזו שמשאירה מקום להולכי הרגל לעבור בו.
יש לי בעייה עם נהג כמו הנהג הזה!!!
נתקלתם במקרה דומה? אל תגידו מה זה יעזור אם אתלונן. הציפו את המוקדים הטלפונים, העלו את התמונות לפייסבוק ובקשו מכולם לשתף. אני בטוח שגם אם באחוז קטן המוקדים אכן יטפלו בנהגים, ובאחוז קטן נוסף נצליח להביך את הנהגים ע"י פרסום תמונות רכביהם, נצליח להביא שינוי כלשהו.

אז… שתפו כדי שכולם יתחילו לצלם, לתעד וחשוב מכל, להתלונן.
צרפו קישורים לצילומים שלכם בתגובות לפוסט, כאן למטה.

[qrcode]

The post החזירו לנו את המדרכות! appeared first on הבלוג של אודי בורג.

לנוכח ריבוי הפרסומים על מלחמתה של המשטרה בתאונות הדרכים וכן דבר המפכ"ל בנושא כשנכנס לתפקידו, לגבי לחימה ללא פשרות בתאונות הדרכים ברצוני להראות לכם שתי דוגמאות, מיני רבות, כיצד "נלחמת" המשטרה בתאונות.
הדוגמא הראשונה היא בכביש 70 בואכה מכביש 85 מזרח בכיוון הנסיעה לתל אביב, צומת אחיהוד.

כל אזור הצומת נמצא בשיפוצים וכתוצאה מכך הוצרו הנתיבים ונוצר עומס רב בפנייה ימינה לתל אביב.
עומס שאת חלקו יוצרת… המשטרה עצמה ב"מלחמתה" בתאונות.
מיד לאחר הפנייה ימינה לכביש 70 עומדים להם מספר שוטרים עם אופנועים וניידת (שוטר אחד לא מספיק) ובעצם חוסמים את נתיב ההשתלבות לכביש 70 ויוצרים עומס נורא בכביש 85, ומה הם עושים שם?
ניחשתם נכונה: עוצרים את מי שלא אותת בפנייה ימינה.
אכן מלחמה מדהימה בתאונות.
במקום שידאגו שנתיב ההשתלבות יהיה פנוי ויציעו (אולי) לרשויות לייצר עוד נתיב פנייה (ויש מקום לעוד נתיב כזה) הם עסוקים בלמלא את קופתה של המשטרה.

ודוגמא נוספת שהיא כמעט יומיומית גם כן נמצאת בצומת ראול וולנברג משה סנה בתל אביב, בואכה לרמת החי"ל.

הפנייה ימינה עמוסה לחלוטין ברוב שעות הבוקר. ישנו רק נתיב אחד ימינה לראול וולנברג מה שיוצר עומס לאורך כל הגשר עד לקניון איילון.
מה לעשות ולא כל הנהגים מצליחים להשתלב בנתיב ימינה מראש וחלקם גם בטעות וגם בזדון משתלבים ברגע האחרון.
מה עושה המשטרה?
מעמידה ניידת או קטנועים ב… נכון… נתיב ההשתלבות שלאחר הפנייה ועוצרת את כל מי שהשתלב לנתיב ימינה קרוב לפנייה עצמה (שזו עבירה של כניסה לנתיב לא פנוי) ואת כל מי שלא אותת בפנייה.
בכך מגבירה המשטרה את העומס בפנייה וגורמת לנהגים להשתלבות קשה. הנהגים מתעצבנים לנוכח הפקק המיותר ומכאן ועד לגרימת תאונה המרחק קצר.
גם כאן המטרה היחידה הנראית לעין היא העשרת הקופה כי איזה אסון תחבורתי יכול להגרם מנהג שלא אותת במהירות של 10 קמ"ש או שנדחף לנתיב ב- 10 קמ"ש (ואני לא מצדיק את זה כמובן).
גם פה יכלה המשטרה לפנות לרשוות ולגרום להם להוסיף נתיב בפנייה ימינה (ויש מקום לזה) אבל למה להקל על הנהג אם אפשר לחלוב אותו במקום?

אלו רק שתי דוגמאות שאני נתקל בהן.
אני בטוח שאתם הקוראים נתקלים במקרים נוספים רבים בהם המשטרה "מחרפת את נפשה" על מנת לבלום את נגע התאונות בצורה דומה.

אשמח אם תוסיפו את סיפוריכם פה. אולי אם תווצר פה רשימה ארוכה נוכל לייצר שינוי כלשהו…

לא ייתכן שכל יום נקרא בעיתונות על טיפול בתאונות ובפועל נגלה שכלום לא קורה.
איפה נמצאת המשטרה כשבכל צומת אפשר לראות בקלות אופנוענים מקצרים רמזורים ע"י נסיעה על המדרכות כדי לא לחכות ברמזור אדום ומסכנים הולכי רגל?
למה המשטרה לא רואה מה קורה באותו רחוב ראול וולנברג, ממש ליד בניין המטה שלה, כשברוב שעות היום חונות שם מכוניות בחנייה כפולה וחוסמות נתיב נסיעה שלם בלי שאף שוטר ימצמץ אפילו?
והרשימה ארוכה…

[qrcode]

The post משטרת ישראל "נלחמת" בתאונות הדרכים appeared first on הבלוג של אודי בורג.

אתמול התפרסם מאמר שלי באתר "מחלקה ראשונה – News1" בנושא הענישה על הקטל בדרכים.

אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב פה בבלוג וגם בעמוד הפייסבוק של הבלוג.

כתבתי את זה לאחר לבטים רבים ובידיעה שזה עלול לעורר התנגדות עזה, אבל אינני רואה דרך אחרת להתמודדות עם המצב, וגם רשויות החוק לא מראות שינוי גישה, למרות הצהרות ה"אפס סובלנות" מצד המשטרה.

אשמח לשמוע מה דעתכם בנושא.

[qrcode]

The post מאמר שלי ב- News1 – מחלקה ראשונה appeared first on הבלוג של אודי בורג.