אנחנו, ההורים משמשים כיום דוגמא רעה לבני הנוער.
זה מתחיל בבית הספר, כשההורים מגיעים לבית הספר וצועקים ומאיימים על מורים בנוכחות בניהם ובנותיהם.
זה ממשיך בכביש, כשהם לומדים מאתנו איך לא לתת זכות קדימה ואיך אנחנו צורחים על כל נהג על כל שטות, וגם הרבה יותר מצורחים, הרי זה מגיע גם לרצח על מקום חנייה.
זה ממשיך בבית, כשההורים הנחמדים רבים לפני הילדים והאבא מתייחס לאשתו כמו לפח אשפה או להיפך (בדרך כלל לפח האשפה הוא מתייחס טוב יותר).
וזה ממשיך הלאה בבית כשההורים נותנים לילדיהם הצעירים לצפות יחד איתם ב"סדרות חינוכיות" בטלוויזיה.

האם כך זה היה לנו ההורים בילדותינו? ממש לא. הורינו הקפידו הרבה יותר מאיתנו על חינוך, לנו בתור ילדים היתה יראה מהמורים בבית הספר, לילדינו אין שום יראה.

אותו נוער "מחונך" מגיע לצבא ומתעלל בנוער "מחונך" אחר, וכך נכנסנו ללופ שקשה לצאת ממנו.

אז אנחנו יכולים לחתום על חוזים בין בני הנוער לרשויות מהיום ועד פתח תקווה, אבל אנחנו לא יכולים לצפות מהנוער שלנו שיתעלם מהתנהגותנו כבוגרים וייצור עולם חדש.

האחריות בסופו של דבר היא עלינו ההורים לטוב ולרע, גם אנחנו צריכים להתגייס למשימה הזו, וגם עלינו לחתום חוזה בנינו לבין ילדינו ולבין המקום בו אנו חיים.
רק כך נוכל להתחיל לקרוא כותרות טובות יותר בעתונים.
וליאיר אוסיף, כל הכבוד על הטור, רק צריך להמשיך עם זה, לא להרפות, להמשיך לכתוב על זה בכל סופ"ש לפני שהילדים יוצאים לבילויי שתייה, דקירות, מכות ויתר סוגי האלימות.

אחלה סופ"ש לכולם.

The post אח… איזה נוער…פחד אלוהים (אם היה כזה…) appeared first on הבלוג של אודי בורג.