"היום אני מתנדבת בעמותת 'אור ירוק'. אני רואה אנשים שמחזיקים ביד טלפון או סיגריה בנהיגה, עוצרת לידם ואומרת: 'לא חבל? זה גם 3,000 שקל קנס, גם נקודות, אבל זה החיים שלכם!' העובדה שאני צריכה לעשות את זה מעידה על כך שאין בכלל הרתעה. אני חושבת שאם זה היה קורה לבן של ראש ממשלה, של מפכ"ל או של חבר כנסת, היו מיד דואגים לשים מצלמות מהירות בכביש, לשים עוד שוטרים, לחזק את בתי המשפט המקרטעים שלנו. אנשים נהרגים על בסיס יומיומי, והמשטרה מתעסקת בדוחות חניה באדום־לבן, או במישהו שעשה פרסה ליד הבית שלו במקום אסור. איפה אתם השוטרים? איפה אתם השופטים? כמה אפשר לתת אקמול? מתישהו צריך לתת את האנטיביוטיקה, ואת זה המדינה לא מבינה".

מקור: זהירות, אין שוטר לפניך – ידיעות אחרונות

לקרוא, להסכים ולהתפוצץ מכעס.
שהרי הכל נכון.
סעו בכבישים יום יום, עירוניים ובין עירוניים. מתי ראיתם משטרה בכביש בפעם האחרונה?
ואם כן, מה עשו השוטרים?
נכון!
נתנו דוחות למי שניסה להשתלב לתוך נתיב עמוס בפנייה ימינה שזז במהירות של 5 קמ"ש, כאילו זו עבירת התנועה הקשה ביותר שיכולה להיות.
כי אלו דוחות שמכניסים כסף ישר לקופת המדינה בלי להתעכב בבית משפט.
או לחלופין, איפה עוד תמצאו ניידת של משטרת התנועה?
שוב, ניחשתם, ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן, בשבת בצהריים, באזור חפירות הרכבת הקלה, עם אקדח לייזר לתפיסת מהירות!
בז'בוטינסיקי!!! היכן שגם בשבת, עם כביש ריק, לא ניתן לטוס בגלל הפיתולים של החפירות.

איפה לא תמצאו את המשטרה?
בכל כביש אדום בארץ.
או בכל כביש בו ניתן לטוס ולחתוך קווים לבנים כי הם ממילא מיותרים לחלוטין.

נכון, בהמון מקרים הגורם האנושי הוא הגורם לתאונות, אבל, ללא הרתעה, עם עונשים כבדים, הגורם האנושי לא ילמד.
מה לעשות, זו דרכנו, עד שלא חוטפים נבוט בראש לא לומדים.
אבל ברור גם שלא נלמד אם השוטרים ימשיכו לתת דוחות על איתות וכו'.

מה זה אומר "צמודי רוכב"?

"כל רוכב שומר על האופנוע שלו, זה הבייבי שלו, ולכן צריך לחלק לפחות בשלוש את מספר האופנועים שנמצאים בו זמנית".
ד"ר יעקב שיינין, לשעבר ראש הרשות לבטיחות בדרכים, מתפוצץ מצחוק כשאנחנו מספרים לו על זה: "מי קבע שאופנוע הוא 'צמוד רוכב'? מה זה, חוק טבע? האוטו שלי הוא אולי 'צמוד יעקב', אבל זה אופנוע של המשטרה. הקטע שם זה שיש לו את הצ'ופר שיש לו את האופנוע בלילה".
אז אכן, שוטרי משטרת התנועה מקבלים את האופנוע לכל אורך היממה, אלא שבירור מעמיק שערכנו מעלה, כי לפחות בשני מקרים, שוטרים שאינם שוטרי תנועה קיבלו אופנוע כזה. כצ'ופר.

שלא נתפוצץ? אופנוע ב- 200 אלף שקל הופך לרכב צמוד? עד מתי?

והשיא הוא מערכת המשפט! קראו את הציטוט הבא מהכתבה ותגידו לי איפה אנחנו חיים:

כשעלתה השאלה בכנסת על ה"פקק" בבתי המשפט, טען נציג בתי המשפט, כי "יש מצוקה גדולה מאוד בבתי המשפט".

באמצעות חוק חופש המידע קיבלנו נתונים לגבי מספר התיקים פר שופט בבתי הדין לתעבורה: לשופט במחוז תל־אביב יש 138 תיקים חדשים בחודש. בחיפה, שם העומס רב יותר, יש לשופט 364 תיקים בחודש.
אבל הסיבה לעומס בבתי המשפט, כך מתברר, היא לא רק מספר התיקים – אלא גם מספר ימי העבודה הנמוך של שופטים בשנה. לאחר דין ודברים עם הנהלת בתי המשפט, שבמהלכו שאלנו את השאלה הפשוטה כמה ימים שופט באמת שופט, קיבלנו את התשובה הבאה:
"לשופט יש 140 ימי עבודה בשנה", אמר לנו בכיר הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר. "בכל חמישה ימי עבודה יש יום אחד לכתיבה, יום אחד הוכחות – בדרך כלל שני תיקים – ושלושה ימי דוחות, שזה 95 אחוז מהתיקים. זו המסה הקריטית. זה אומר שיש בשנה 80 ימי דוחות (כלומר, 80 יום שבהם השופטים דנים בדוחות תנועה – א"ש)".

במילים אחרות, אתה מספר ששופט תעבורה מתפקד כשופט תעבורה כ־5.6 ימים בחודש. למה השופטים עובדים רק 80 ימים בשנה על דוחות אם יש עומס רב?
"מה הציפייה? שיתחילו לעבוד אחר הצהריים? אתה שואל למה לא שומעים דיונים 160 יום בשנה? כי מורידים ימי פגרה, ימי מועדי ישראל, שישי־שבת".

אני שואל, האם זה המקסימום שבתי המשפט יכולים?
"ברור שבתי המשפט יכולים להוריד את ימי הפגרות, לשמוע דיונים אחר הצהריים, יום עבודה יותר ארוך. השאלה אם זה מתקבל על הדעת. זה המצב מאז ומעולם".

80 ימי עבודה בשנה שמוקדשים לדיונים בדוחות תנועה???
איך אנחנו מעזים לחשוב ששופט יעבוד אחרי צהריים???
וזה המצב מאז ומעולם???

זוהי שערוריה שאין כדוגמתה!
האם השופטים מורמים מעם?
האם מערכת בתי המשפט חייה בעולם משלה?
האם אין אף גוף במדינה (זה שנקרא ממשלה) שיגרום לשינוי במצב?

אולי הגיע הזמן לפרק את המשטרה ואת מערכת בתי המשפט ולבנות אותה מחומר אנושי עם ערכים ולא מאנשים עם חומרניות יתר שאכפת להם רק מעצמם?

כמה עוד צריכים לההרג בכבישים (שזה הרבה יותר מכל חללי מערכות ישראל) כדי שמישהו בממשלה יעשה מעשה?

[qrcode]

The post זהירות, אין שוטר לפניך – ידיעות אחרונות appeared first on הבלוג של אודי בורג.