שלום לכם מכובדי (אני משתדל להיות פוליטיקלי קורקט)
ראיתי שביום חמישי האחרון התכנסתם על מנת להפגין נגד "רוח הנקמה" בעם על רצח שלושת הנערים בשבוע שעבר.
קראתם "לא לנקמה, כן לפתרון מדיני" וגם "הסדר מדיני, מכת מחץ לטרור".
אכן, סיסמאות מדהימות, שאני בטוח ששקד עליהן קופירייטר מבריק לפחות לילה שלם. אך למי הן מכוונות בדיוק???

כפי שתקראו מיד, כנראה הן אינן מכוונות לאנשי העם המומצא לו אתם קוראים "פלסטינים" כי כפי שתקראו במספר ציטוטים פה הם לא בדיוק בעד שלום איתנו או הסכם כלשהוא איתנו בעתיד הנראה לעין.
ואם לדייק, ההסכם היחיד איתנו לו הם מוכנים הוא שהם כאן ואנחנו לא.

שימו לב, אפילו מרטין אינדיק, שהתפטר מתפקידו כשליח המיוחד לשיחות השלום מטעם הממשל האמריקאי, אומר, שאבו מאזן, ובעצם הפלסטינים, מתחמקים מכל הצעה לסיום הסכסוך.
מעניין למה ידיעה כזו מקבלת שטח כל כך קטן אפילו בעיתון המזוהה עם הימין ועם ביבי.

מכובדים יקרים, הורוביץ, חנין, מצנע וקול,
אם זה לא מספיק לכם בואו נמשיך עם החינוך אותו מעבירה הרשות ה"פלסטינית" לתלמידיה בבתי הספר שלהם.
כבר ב- 2005 פרסם … YNET (כן, כן, כנראה לפני שהפך לשמאלני) תוצאות של מחקר מקיף המראות שהפלסטינים מחנכים את ילדיהם ואזרחיהם לשנאת יהודים, לאידיאולוגיה רווית דם וארס כלפי היהדות, ומעודדים את השמדתם כתרופה לכלל בעיות המין האנושי.
אפילו עיתון "הארץ" בסגנונו המיוחד כותב על כך ומשווה בין תוכן ספרי הלימוד הישראלים והפלסטיניים והתייחסותם אחד לצד השני.
בדרכו המיוחדת "הארץ" אומר שאנו לא מסמנים במפות שלנו את הקו הירוק (נורא ואיום) ואילו ה"פלסטינים" מתייחסים לשטח מהים עד לירדן כשטח אחד שלם, שלהם כמובן.

גם במסמך של הכנסת שהוגש לוועדת החינוך, התרבות והספורט ביוני 2010, בנושא: "סוגיית התכנים של ספרי הלימוד הפלסטיניים: היחס ליהודים, לישראל ולשלום" עולים הדברים הבאים:

סקירת הדוחות המרכזיים מהשנים האחרונות על ספרי הלימוד הפלסטיניים החדשים אינה מעלה תמונה חד-משמעית של הסתה ישירה וגורפת לאלימות או לטרור כלפי יהודים או כלפי ישראל. עם זאת, המחקרים מצביעים על כך שמספרי הלימוד הפלסטיניים נעדרים רכיבים של חינוך לשלום, ובמקרים רבים הם לוקים גם בהיעדר הכרה ברורה בקיומה של מדינת ישראל. בתוך כך נמצא כי ספרי הלימוד אינם מעבירים מסר של פיוס עם ישראל, וכי יש בהם התעלמות מהקשר של העם היהודי לארץ-ישראל והשמטה כמעט גורפת של מדינת ישראל ושל שמות אתרים ויישובים ישראליים ממפות הכלולות בחומרי הלימוד הפלסטיניים. במחקרים רבים נמצאה התעלמות גם מנושא השואה.

בל נשכח כמובן את התקציבים האדירים המועברים לרשות ממקורות שונים בעולם לשיקום ופיתוח תשתיותיה ומשמשות בעצם לרכישת עוד נשק ללחימה בישראל ואפילו אגורה מזה לא הולכת לשיקום תשתיות… או חינוך למשל…
עיינו גם, חברים יקרים, בדבריה ופרסומיה של ילידת לבנון, בריג'יט גבריאל, על הלך הרוח בחמאס והפתאח ואולי תפקחנה עיניכם.
ואם עד כאן לא מספיק לכם, אנשי שמאל יקרים, להבין עם מי יש לכם עסק, כנראה שלעולם לא תבינו.
מה שאנו צריכים כדי "לשפר" את המצב הוא עוד כמה אנשים "חכמים" כמו יובל דיסקין ודבריו שופעי החכמה למשל.

מצד שני, אשמח אני לשמוע מכם איזה פתרון מדיני אתם מציעים וכיצד הוא יוביל לסיום הסכסוך.
אבל אבקש בכל לשון של בקשה, בלי בולשיט ומריחת מילים ובלי הרעיון של 2 מדינות ל-2 עמים כי גם אתם יודעים שזה לא יעמוד במבחן המציאות.
רק אל תתבלבלו, גם אני רוצה שלום, אבל עם מי???

[qrcode]

The post החלום לשלום – מכתב גלוי לניצן הורוביץ, דב חנין, עמרם מצנע ועדי קול appeared first on הבלוג של אודי בורג.