צפו החל מדקה 12:30 או מההתחלה אם בא לכם…

רק שעכשיו אנחנו בתחילת שנת 2015 אם אינני טועה…
והפעם… היי.. רגע… הוא היה בתוך המערכת הזאת במשך שנה ושמונה חודשים, הלא כן?
מישהו שמע אותו אומר במשך התקופה הזו משהו על גלידת הפיסטוק של נתניהו? או על מילוי מים בבריכה של ביבי על חשבוננו?
הוא הרי היה שותף לזה…
האם הוא לקה באמנזיה רטרוגרדית במהלך הנאום הנוכחי ופשוט נעלם מזכרונו שהוא רק הרגע ישב עם אלה שהוא כרגע תוקף והיה שותף לכל פעולותיהם והחלטותיהם?
ושימו לב לנואשות שבצעקות בנאום הנוכחי שלא היתה ב- 2012… שם הוא דיבר שקט ורגוע…
הנה הנאום הנוכחי להשוואתכם:

עלי לציין למען הגילוי הנאות שבזכות הנאום הקודם וגם התכתבות איתו ועם צוותו בעמוד הפייסבוק שלו, שאז ב- 2012 עוד ניתן היה לשלוח לו הודעות וכיום הכפתור הזה נעלם, הצבעתי לו בבחירות הקודמות.
הוא כתב לי בהודעה אישית "אני מבטיח שלא אאכזב", זה היה עוד לפני שצוותו התחיל לענות במקומו.

אז אותי, יאיר, כן אכזבת, ובגדול. בכיס שלי לא השתנה כלום לחיוב במהלך כהונתך, וזה הרי מה שהבטחת. שיהיה טוב יותר.
וירידה לפסים אישיים מראה שאתה נואש! האם אלו הסקרים שמתפרסמים בימים אלו ומראים שאתה יורד בלפחות מחצית מכמות המנדטים?

יאיר, את הקול שלי בבחירות הקרובות הפסדת…

אל תשכחו כמובן להצביע ב-2 סקרי הבלוג, וישנו גם סקר נוסף פה שנראה כפרויקט נחמד למודעות לבחירות.

[qrcode]

The post יאיר, באמת??? appeared first on הבלוג של אודי בורג.

זה לא יהיה פוסט עם הרבה מילים.
האמת, שמטרת הפוסט היא להזכיר לישראלי בעל הזכרון הקצר את מה שהפוליטיקאים סומכים עליו ששכחתם.

יאיר לפיד, בבחירות 2013, השתמש רבות בצמד המילים "מעמד הביניים" והבטיח למעמד הזה הבטחות אין ספור שבסיכומן הוא יעשה הכל כדי שלמעמד הביניים יהיה קל יותר.

צפו בנאום הבחירות הזה:

ולאחר שצפיתם בסרטון בו מוזכר "מעמד הביניים" אין ספור פעמים קראו את מצע "יש עתיד" המלא לבחירות 2013.

שימו לב כמה כתוב שם על מעמד הביניים ובכלל.

עכשיו…

איך אתם חיים שם במעמד הביניים אחרי כמעט שנתיים של "יש עתיד" כאחראים על האוצר ותקציב המדינה? הוקל לכם בבנק? כבר קניתם דירה? אולי שתיים?

חומר למחשבה לפני שתחליטו למי להצביע.

אני הצבעתי ל"יש עתיד" בבחירות הקודמות כי באמת האמנתי שהוא בא לשנות.

לא עוד…

הפעם בוז'י!

[qrcode]

The post יש עתיד למעמד הביניים? לא עם יש עתיד… appeared first on הבלוג של אודי בורג.

אפתח בגילוי נאות או שניים:
1. אני ימני.
2. הצבעתי בבחירות האחרונות ליאיר לפיד.

עכשיו אפשר להמשיך…

לאחר קצת יותר משנה וחצי של כהונת הממשלה הנוכחית אנו שוב לפני בחירות.
ונשאלת השאלה האם אנו לפני שידור חוזר או תוכנית חדשה?

למרות היותי ימני אני חייב לציין שלדעתי ולדעת רבים ביבי חייב ללכת הביתה.
והביתה לא מתכוון לליכוד אלא ממש הביתה, החוצה מהפוליטיקה.
האיש חי בעולם אחר מאיתנו. מנותק ממה שקורה בארץ, בורח מכל החלטה שצריך לקבל לטובת המדינה ומעדיף להמציא התעסקות בחוקים שלא מועילים ולא יועילו לא למדינה ולא לאזרחיה.
אינני יודע (ולמען האמת גם לא מעונין לדעת) האם זה קורה בגלל אשתו או למרות אשתו, אבל די!, הוא מיצה את עצמו ומיאס את עצמו בעיני העם.
נכון, יש לו מקום של כבוד בספרי ההיסטוריה על כהונותיו הקודמות אבל זו הנוכחית לא בדיוק תורמת לכבוד המגיע לו.

וישנו יאיר לפיד שהצבעתי עבורו וכמוני רבים מאוד מחבריי…
לא רק שהצבעתי, אלא גם קראתי לכם להצביע עבורו…

וזוהי אכזבה גדולה אף יותר מהאכזבה מביבי. אכזבה עצומה!
יאיר של לפני הבחירות נשמע משכנע ביותר בגלל אי היותו פוליטיקאי.
היו לי התכתבויות אישיות איתו דרך הודעות פרטיות בפייסבוק, בהן הוא הבטיח שלא יאכזב.
התכתבתי גם עם כמה מפעיליו שניסו להציג רשימות של נושאים שקרו בזכותו.
אני חייב לציין שהרשימות אכן מרשימות מאוד, אבל הן מציגות החלטות (לא מעשים שקרו) שלהן הוא ומפלגתו היו שותפים אבל בשטח 99% אחוז מהן לא הגיעו עדיין לכלל ביצוע.
באותה רשימת הישגים הוא גם מנחס לעצמו יעדים שהושגו ושהוא כלל לא היה קשור אליהם, לדוגמא חוק סגירת רשות השידור. מזכיר את ביבי במשהו…

כל זה מוביל אותי למסקנה העגומה שחייבים פה שינוי קיצוני, שינוי שאומר שהימין לא יהיה בשלטון!
נכון, לא טעיתי בכתיבה, למרות היותי ימני.

כותב דרור אידר בישראל היום שעכשיו כולם יצאו נגד ביבי.
עד היום החזקתי מדרור אידר ודיעותיו, אבל כשהוא יוצא גם עכשיו להגנתו של מי שמנסה בכל דרך לחבל בכל מה שניתן, כולל לירות לעצמו ברגל, שיניתי דעתי על מר אידר.

מוסיף גם אהרון לפידות ב"ישראל היום" שגוש הימין מוביל…
אבוי להובלה שכזו שמבוססת על החרדים לאחר שבממשלה האחרונה הצלחנו בשעה טובה להחזירם למקומם הטבעי.
לא ברור לי כיצד ישנם אנשים שרוצים לחזור שוב מאות שנים אחורה וששוב יזרמו כספים רבים כל כך לאוכלוסיה מעטה כל כך, וכל כך לא תורמת למדינה, בלשון המעטה.

ומצד שני, הרצוג מכריז על עצמו כראש הממשלה הבא…
אדם נחמד הרצוג, אבל ללא כל קבלות על עשייה כלשהיא.

ולמרות זאת, ועל מנת לשלוח את ביבי והימין הביתה…
אני מתכוון (כרגע) להצביע לבוז'י.
אמנם אינני מאמין בו כהוא זה וגם לא ביכולותיו להוביל את המדינה.
אבל מכיוון שהוא מנהיג את המפלגה (הרצינית) הבאה בגודלה אחרי הכשלון שנקרא "הליכוד", אני חושב שיש להתלכד ולהצביע עבורו כדי לחולל את השינוי הנחוץ פה.

אז בואו נתאחד כולנו!

נשלח את ביבי הביתה!
נגיד ליאיר שהם באו לשנה!

ונהפוך את המפה הפוליטית!

בוז'י – כי ביבי ביאס אותנו…

ולא, גם משה כחלון וגדעון סער הם לא הפתרון, כי אז ביבי עדיין יהיה ראש הממשלה למרות סקרים מקדימים שמראים שהם גוברים עליו.

וגם… מתי בפעם האחרונה ראיתם ממשלת שמאל שהחזירה שטחים???
ואם כבר אנחנו הולכים להוציא 2,500,000,000 ש"ח (ובמילים, שניים וחצי מיליארד שקלים חדשים) על מערכת הבחירות לא כדאי שנשנה משהו על הדרך?

ולסיום, כרגיל, סקר קטן מטעמי

[socialpoll id="2235808"]

[qrcode]

The post בחירות – שידור חוזר? או תוכנית חדשה? appeared first on הבלוג של אודי בורג.

מוֹרֶשֶׁת

לפי מילון אבן שושן:

^ב (נ') [נוסח אחר של מוֹרָשָׁה; במקרא רק בסמיכות] מוֹרָשָׁה, נַחֲלָה: "דּוֹר אַחַר דּוֹר הָיָה לָנוּ לְמוֹרֶשֶׁת" (רס"ג, האגרון, מהד' אלוני 157). זִקָּה חֲזָקָה אֶל הַמּוֹרֶשֶׁת הַיְּהוּדִית.

ומכאן:

מוּרָשׁ –
^ח (ת') [מן א. ירש] שֶׁעָבַר בִּירֻשָּׁה, שֶׁעָבַר מֵאָבוֹת לְבָנִים אוֹ מִדּוֹר לְדוֹר: תְּכוּנוֹת מוּרָשׁוֹת.

[מוּרֶשֶׁת, מוּרָשִׁים, מוּרָשׁוֹת]

וגם:

מוֹרֶשֶׁת קְרָב
^ח הָעֲרָכִים הַהִיסְטוֹרִיִּים, הַצְּבָאִיִּים וְהַמּוּסָרִיִּים שֶׁל צָבָא אוֹ שֶׁל יְחִידָה שֶׁלְּאוֹרָם מִתְחַנְּכִים הַמְּפַקְּדִים וְהַחַיָּלִים.

אז ככה, לפי הפירושים לעיל למונח מורשת…
לבן גוריון היתה מורשת, אין ספק, כבר בגיל 14 ייסד אגודה ציונית שהאמינה בעלייה לארץ ישראל. ומשם כל חייו פעל למען המדינה.

ללוי אשכול, היתה מורשת.

גם לגולדה מאיר היתה מורשת.

אפילו למנחם בגין היתה מורשת.

כל אלה היו אנשי פעלים ומעשים. הם פעלו ועשו למען המדינה ולמען העם ודבקו במטרתם והדביקו אחרים במעשיהם, או אם תרצו, הנחילו להם את מורשתם.

ולעומת זאת, איזו מורשת ישאירו אחריהם מנהיגינו הנוכחיים?

ניקח לדוגמא את יאיר לפיד:

שימו לב לניסוח "היום אנחנו משנים".
יאיר, הנחתם אבן פינה עם קצת טיט או טיח, וכבר במקום מונופול יש תחרות בריאה? איפה הנמל בדיוק?
או לדוגמא פוסט אחר שלו מדצמבר 2013:

מאז שהוא כתב אותו מה קרה בדיוק? מה רמת מחירי הגבינה הלבנה?

או משהו שלו מנובמבר 2013:

ומה קרה מאז בדיוק?
עושה רושם ששר האוצר שלנו חי במדינת הפייסבוק וככל שהוא ימשיך לפרסם פוסטים ולא לעשות כלום או כמעט לא לעשות כלום, המציאות תשתנה. אז כנראה שבפייסבוק היא אכן משתנה ושם אנחנו מרוויחים יותר, ומצליחים לקנות דירה אבל מה לעשות? לא כולנו חיים בפייסבוק, או ב- Second Life.

ומורשתו של נתניהו? נכון, אפשר לרשום לזכותו את מבצע אנטבה, וכנראה גם עמידה ביעדים של רהיטי מארס (אני מקצין בכוונה), ומעבר לזה?
ביולי 2013 הוא פרסם את הפוסט המבריק הזה:

ומה קרה מאז? מי ממשיך להחזיק אותנו בביצים אם לא הועדים הגדולים?
מי ממשיך להשבית נמלים, שדות תעופה וכו'?

או לדוגמא הפוסט הבא של גלעד ארדן ומהפכת הדואר.
שמתם לב מה חסר שם בכל התוכנית המהפכנית והמדהימה הזו?
קראו, ואם לא תגלו עד לסוף הקריאה תמצאו את התשובה שלי לאחר הפוסט

אז אם הגעתם עד לפה ולא גיליתם מה חסר בתוכנית, אגלה לכם.
מה שחסר פה הוא התחייבות לתאריך ביצוע התוכנית! פשוט, לא?

לסיכום, הפואנטה בפוסט הזה היא להראות לכם שמה שחשוב למנהיגינו כיום זה איך הם נראים ונקראים בתקשורת. הם נשפטים על דבריהם ולא על מעשיהם. עצוב.
אלו מנהיגים שלא ניתן להעמיד באותה שורה עם בן גוריון, לוי אשכול ויתר מקימי המדינה שעסקו בעשייה ולא בדיברור עצמם.
ומכאן, זה מושלך הלאה כלפי מטה.
אם מנהיגינו עסוקים בעיקר בדברת מה מונע גם מיתר הציבור לקחת "דוגמא" מהמנהיגים ולעסוק בעיקר בדיבור?
אמר נשיא המדינה רובי ריבלין שהחברה שלנו חולה והתייחס לקיטוב ולאלימות, אבל גם דברת היא מחלה של החברה שלנו, לא פחות מהקיטוב והאלימות.
אז איזו מורשת מורישים לנו מנהיגינו בדבררם את עצמם ללא קץ??
מורשת הפייסבוק???

[qrcode]

The post מוֹרֶשֶׁת appeared first on הבלוג של אודי בורג.

הדיעה הרווחת היא שרכב ליסינג הינו מותרות. מותרות המוענקות בעיקר לאנשי הייטק שנחשבים כמרוויחים טוב ומסודרים בחיים ולכן הליסינג נחשב כהטבה.
עכשיו, בואו נעבור רגע לסיפור שמפרסם היום יאיר לפיד בעמודו בפייסבוק ולאחר שתקראו אותו המשיכו כאן.

כותב יאיר על גב' כהן שהיא ובעלה מרוויחים כ- 20,000 ש"ח לחודש ויש להם דירה.
הלו… יאיר… הלכת רחוק מידי…
אני יכול להכיר לך אנשי הייטק רבים שמרוויחים את המשכורת הזו ואין בידם לא רק לקנות דירה, אלא אפילו לקנות מכונית מבלי לשבור חסכונות. למה? כי הם צריכים לקיים משפחה עם ילדים בעלויות מטורפות.

בשביל אותם אנשי הייטק הדרך היחידה להחזיק רכב נורמלי היא ליסינג, שעד לא מזמן גם היה במחיר יחסית שפוי.
אבל חבריך לשלטון החדש, יאיר, רוצים להמשיך ולכופף את אותו מעמד ביניים שמרוויח 20,000 (כן, גם אלו נקראים מעמד הביניים) ולהקשות עליו את החיים עוד יותר.
עכשיו יקומו כל המתחסדים ויגידו, מי אמר שאני צריך רכב בשווי 127,000 ש"ח?
מדוע לא תסתפק ברכב קטן וצנוע בתחום של עד 80,000 ש"ח? לא מספיק לך? חייב לנקר עיניים?

אז שתדעו לכם, שאני ועוד רבים כמוני היינו מוכנים להסתפק ברכבים זולים וקטנים יותר, אם אפשר היה להסתדר עם רכבים כאלה. מה לעשות ולרוב הרכבים הקטנים בקושי ניתן להכניס 4 אנשים (שזה פחות ממשפחה ממוצעת) בלי לדבר על ציוד, שלא לדבר על כך שרכבים קטנים נחשבים לבטוחים פחות.
ולגבי מחירי הרכב, זו שערוריה בפני עצמה. אנו משלמים פה מיסים בגובה של 80-90% על רכב חדש!!! ז"א כמעט כפול מערכו.
למה???
איפה השלטון החדש שיענה על זה? למה מחירי הרכב בארץ צריכים להיות מטורפים כאלה?
אם מחיר הרכב היה שפוי לא היינו סובלים מהמיסוי על הליסינג בצורה קיצונית כזו.
אם מחיר הרכב היה שפוי יכול להיות שיותר אנשים היו יכולים להרשות לעצמם לרכוש מכונית.
למה מעמד הביניים צריך לממן את ההקלות לטייקונים ע"י עוד ועוד מיסים?
בעולם מתוקן זה צריך היה להיות ההיפך.

מוזר, אנחנו על תספורת משלמים לספר שלנו, ומשום מה אנחנו משלמים גם על התספורות של הטייקונים ל"ספר" שלהם ובסוף לא נשאר לנו כלום והטייקון חי לו באושר ואושר.

אבל עוד משהו יאיר, האם 20K היא המשכורת הממוצעת במשק לזוג? מהיכן הבאת את המספר הזה? שהרי לפי הלמ"ס השכר הממוצע במשק עומד על כ- 9,500 ש"ח ורק אם שני בני הזוג ירוויחו שכר זהה הם יגיעו כמעט ל- 20K שלך. אבל במקרה הזה אני זורם איתך.

יאיר, לאורך כל מערכת הבחירות שאלת איפה הכסף. אני בטוח שגילית היכן הוא. אני גם בטוח שכל קודמיך לתפקיד ידעו היכן הוא רק לא רצו לגעת בנושאים רגישים כאלה או במי שמחזיק את הכסף.
בוא נראה אותך נכנס ללוע הארי ולוקח משם את הכסף ומביא אותו למעמד הביניים ולמעמדים הנמוכים ממנו בלי להודיע שכדי שיהיה טוב יותר צריך להיות רע יותר.
אנחנו לא קונים את זה יותר.
תעשה רע לאלה שלקחו ונהנו על חשבוננו עד היום.
תעשה טוב למי שמימן את החגיגות עד היום ונשאר מחוצה להן.
רק אל תמשיך באותה הדרך של קודמיך.
זו דרך ללא מוצא.

ומה צופן העתיד?
זוגתי טוענת שאני אדם ריאלי. אני נוטה להסכים, וכאדם ריאלי ולנוכח ניסיון העבר עושה רושם שמה שהיה הוא שיהיה.
כולי תקווה שבעוד שנה כשאקרא את הפוסט הזה אשמח לגלות שטעיתי.
ימים יגידו…. ובנתיים, חברים, נמשיך לשלם ביוקר…

[qrcode]

The post ליסינג, מעמד הביניים ומה צופן העתיד (או שר האוצר) appeared first on הבלוג של אודי בורג.

הנה, הסתיימו להם הבחירות בארה"ב, ושום דבר לא השתנה שם, לא שבאמת היה צפוי להשתנות…
לאחר שהיינו מאוד עסוקים (בצורה מוגזמת מאוד לדעתי) במה יהיה שם, בואו נתעסק קצת במה יהיה פה.
אז ככה, כנראה שגם פה לא יהיה שינוי בבחירות הבאות עלינו (לא בהכרח) לטובה וזאת מכמה סיבות:
1. איננו באמת מוכנים לשינוי מהותי מהיסוד, בדיוק כמו באמריקה שם מועמד מורמוני (רחמנא ליצלן) התחרה על הנשיאות. כל שינוי שהוא שיוצא מגדר החשיבה בקופסה שבא אנו נמצאים גורם לנו זיעה קרה, כנראה.
2. המועמדים – אין לנו מועמדים טובים. יש גרועים וגרועים פחות וכאלה שבאים מחוץ למערכת (או הקופסה) ורוצים לנסות.
3. אנחנו לא ברמת רוצים שינוי, אנחנו סתם אוהבים להוציא קיטור כשרע לנו ולהמשיך הלאה בחיינו השבלוניים.

בבחירות הקודמות, בשנת 2009, עוד בטרם התחלתי את הבלוג הזה, ניסיתי להוביל באמצעים פשוטים מהלך שיעיר את העם והשלטון, ואפילו הופעתי עם הרעיון בתכנית הבוקר של אברי גלעד והילה קורח בערוץ 2 בזמנו. הרעיון היה פשוט, בואו לא נצביע בבחירות לאות מחאה מול הפוליטיקאים שכל מה שחשוב להם הוא לעשות לעצמם ולביתם.

הפעם, חייבים להצביע, למרות שגם הפעם אין בדיוק למי מאחר וכולנו מכירים את האג'נדות הקיימות של כל המפלגות, כולנו לא מאמינים לאף מילה שיוצאת מהפה של אף פוליטיקאי ולכולנו נמאס.

אז בכל זאת במי נבחר? ימין? שמאל? מרכז?
חבר ותיק שלי טוען במאמר שכתב שאין דבר כזה מרכז ואני חושב שיש משהו בדבריו.

ולכן, החלטתי שהפעם אבחר במפלגה שעוד לא הרסה, עוד לא קלקלה ועוד לא השחיתה שום דבר ואתן לה את כל הקרדיט האפשרי.
כי את הליכוד, המערך (העבודה), מר"צ, ישראל ביתנו, ש"ס וכל יתר תאבי כסא עור הצבי כבר ניסינו.
הפעם אצביע ליאיר לפיד וכמו שאני אומר תמיד לכל מי שאני יוצר איתו קשר עסקי אומר גם ליאיר: "יאיר, אנחנו לא מכירים ואנחנו הולכים לעשות עסקים ביחד. לא עבדתי איתך מעולם ולכן אתן לך את כל הקרדיט.
תדפוק אותי פעם אחת ואתה לא קיים יותר בשבילי."

אני חושב שכולכם צריכים לנקוט בשיטה הזו ולהודיע לכל מועמד, שעבורו אתם רוצים להצביע, בזו הלשון, בעמוד הפייסבוק שלו.
אולי זה יעזור…

*לפי השיר "שישי שבת" של זקני צפת.

[qrcode]

The post זהו יום הבוחר* appeared first on הבלוג של אודי בורג.

מערכת הבחירות יצאה לדרך. נפלא!
1,000,000,000 ש"ח (ובעברית, מיליארד שקלים חדשים) ייזרקו לפח הזבל של האנושות כדי שנקבל עוד 4 שנים זהות לאלו שהיו לנו עד כה.
ולמה?
כי אף אחד מהמועמדים לא מוכן לחשוב מחוץ לקופסא ולהביא שינוי אמיתי.
מהו שינוי אמיתי אתם שואלים?
שינוי אמיתי אינו הקמת מפלגה חדשה והעברת אותם פוליטיקאים עייפים, או במקרה האחר הכנסת עסקני ציבור ללא רקע פוליטי אבל בעלי רקע עשיר באיך לדפוק את האזרח הקטן, לשורותיה.
שינוי אמיתי אינו הבטחות חוזרות ונשנות לשינויים, מלווים בסרטוני וידאו מושקעים והתפארויות אינסוף לגבי שינויים שיקרו לאחר הבחירות.
שינוי אמיתי אינו הבטחה שאם נִבָּחר נעשה את השינוי.

כי אנחנו, העַם, שבענו מהבטחות חוזרות ונשנות, הבטחות שאינן שוות את פיסת הצלולויד של סרטון הוידאו עליהן הוקלטו ובטח לא את זמן התשדירים היקר אותו אנו מנצלים ללכת לשירותים כדי להקיא את מה שראינו על המסך.

שינוי אמיתי יכול להתקיים אם תקום המפלגה שתתחייב, בכתב, על מסמך משפטי, עם עדים, שבשורותיה לא יהיו אנשים בעלי עבר פלילי כלשהוא, או שהורשעו בדין כלשהוא וכן שאותה מפלגה לא תשב בשום קואליציה ובשום מצב עם מפלגות בהן חברים עבריינים בדין, ולא משנה בכלל מה סוג העבירות אותן בצעו אותם עבריינים.
[pullquote align="left" textalign="right" width="35%"]
יאיר לפיד לכנסת – יש תקווה???
שמתם לב כמה התקשורת צמאה לחדשות?
ועוד כאלו שנוצרות ע"י… איש תקשורת???
עוד לא יבשה הדיו על הודעתו של יאיר לפיד (טוב, נו, לא דיו, אבל לפחות הקפיץ של האותיות במקלדת עוד לא חזר לקדמותו) וכבר…
המשיכו לקרוא…
[/pullquote]

עכשיו בטח תגידו לי שזה בלתי אפשרי, שכך אי אפשר לבנות קואליציה, שיש צורך לשבת גם עם שנואי נפשינו כדי לקדם תהליכים…
ופה זה בדיוק הקטע של לחשוב מחוץ לקופסא:
שהרי, כמשפט האלמותי, העַם נקעה נפשו מכל אותן קומבינות בין המפלגות השונות שלא מצליחות לשנות פה כלום, החל משינוי שיטת הבחירות, העברת חוקה למדינה, הפרדת הדת מהמדינה, הקמת מערכת חינוך אמיתית, דאגה לחלשים ולמעמד הביניים ועוד ועוד.
אם העַם ייראה שקמה מפלגה כזו, שמתחייבת לנ"ל, או שמפלגה קיימת החליטה לשנות דרכיה ולהתחייב לנ"ל, אני מאמין שהיא תזכה ברוב כזה בבחירות שאנשיה יוכלו לבחור עם מי להרכיב קואליציה.
זה רק עניין של שינוי תפיסה ומחשבה שכולם מפחדים לבצע מפחד איבוד הכסא וההטבות המתלוות אליו.
ומהפחד הזה הם מוכנים לשבת בקואליציה אחת עם חבורת סחטנים כדוגמת ש"ס שנמצאים בה גם עבריינים מורשעים, ששוב תכבול את המדינה לתנאיה ושום שינוי לא יקרה כאן.
דדרך אגב, ש"ס היא רק דוגמא\ תוכלו למצוא דוגמאות זהות גם במפלגות האחרות.
שימו לב שלמרות היותי ימני, אינני נוקט פה קו לימין או שמאל, אלא לצורך הדחוף בניקוי האורוות שעולות על גדותיהן מצואה ורפש.
כבר מזמן לא נראה פה פוליטיקאי שטובת המדינה היתה לנגד עיניו (טוב, אולי כחלון, עד שהדולרים ניצנצו לו באיזו משרה בכירה בשוק הפרטי).
לרוב הפוליטיקאים ובמיוחד אלו שנכנסים לכנסת בפעם הראשונה, מגע עור הצבי בישבן עושה נפלאות והם (בערך כמו נהגי המוניות) נהפכים למשרתים את עצמם במקום את הציבור שברוב טפשותו בחר בהם.

אז מה אתם אומרים? יש פה סיכוי לשינוי?

מאחר ואני יודע שהרשיה שהעליתי לעיל היא חלום באספמיה, והסיכוי שתקום מפלגה כזו נמוך ב- 50% מהסיכוי שלי לזכות בלוטו, אז אולי ניתן צ'אנס למי שעוד לא התלכלך בביצה הפוליטית?
אולי בכל זאת יאיר לפיד? כי אותו עוד לא ניסינו וחובת ההוכחה היא עליו! הלא כן?

[qrcode]

The post חייבים פה שינוי, לא, לא מה שאתם חושבים… אלא שינוי אמיתי appeared first on הבלוג של אודי בורג.

והנה, הערב, מודיע לנו ראש ממשלתנו היקר על הקדמת הבחירות שוב, למועד מוקדם ככל האפשר וכנראה לחודש ינואר.
נפלא!!!
רק… מה ייצא לנו מזה?
הרי מתמודדים מול נתניהו אין כל כך, והוא עצמו זה פתרון ברירת מחדל, לא רצוי אבל מצוי.
[pullquote align="left" textalign="right" width="35%"]
בדיחה פוליטית עצובה, וכולנו נשלם את המחיר
רק אתמול, נשבע לכם, רציתי לכתוב על למה בכלל אנחנו צריכים מערכת בחירות מיותרת שתעלה לנו 700 מיליון שקל.
והנה, קמתי הבוקר וגיליתי שחסכו לי 700 מיליון שקל…
המשיכו לקרוא…
[/pullquote]
ולכן מה נקבל לאחר הבחירות האלה? שוב את נתניהו נכנע לחרדים, כספים רבים שנשפכו על מערכת הבחירות הזו ואת אותו הרכב מושחתים בשלטון פלוס כמה פרצופים חדשים כדוגמת יאיר לפיד?
האם זה יקדם אותנו במשהו? כנראה שלא.
האם זה יגרום לנו לשינוי מחשבתי? כנראה שלא.
צודק יאיר לפיד שאומר שהשיטה רקובה ויש להחליפה, השאלה היא רק ע"י מי תוחלף השיטה, לאיזו שיטה ומתי? על זה יאיר ואחרים עוד לא נתנו תשובה מדויקת.
היום נשאל מר לפיד ע"י גיא זוהר בערוץ 10 האם הוא שוקל לחבור ללבני/ אולמרט וכו' וענה נחרצות שתנועתו תרוץ בפני עצמה.
לא יודע… תחושת הבטן שלי אומרת שהכותרת של הפוסט הזה היא בעלת סיכוי סביר ביותר להתרחש… והלוואי ואתבדה.
אז במי תבחרו?
במופז המוביל מפלגה מפוררת עם אנשים זכים כבדולח וצועק שהוא אלטרנטיבה לנתניהו?
האם בשלי יחימוביץ מובילת המפלגה הלא רלוונטית?
אולי באהוד אולמרט שקם מהפלילים ויחבור לחיים רמון שהורשע במעשים מגונים?
או בציפי לבני שכבר קוראת לעם לאמר את דברו?
או אולי בכל הקבוצה הזו ביחד???
או אולי שוב בנתניהו שקצת קשה להאמין למילים היוצאות מפיו כשהוא אומר שהוא לא יוכל להעביר תקציב אחראי בשנת בחירות???

אישית, בא לי לקום ולעמוד מול כל הרשימה הזו ולאמר לכולם ביחד שדי, הם נמאסו ושילכו הביתה ויתנו לדור צעיר יותר לתקן את מה שהם הרסו.
העניין הוא שהם דואגים גם שלא יקום דור צעיר כזה.

אז מה בדיוק נקבל מהבחירות האלה???

[qrcode]

The post לפיד עם לבני, אולמרט ורמון??? הייתכן??? appeared first on הבלוג של אודי בורג.

קראתי היום ב- Ynet ששלומי לחיאני, ראש עיריית בת-ים (ולא ראש העיר כמו שנכתב שם בטעות) רוצה להתמודד מול מופז ולבני בתוך מפלגת קדימה.
נו…הלזה פיללנו?
האם זו עתידה של הפוליטיקה בארצנו? שכל חשוד או מורשע בפלילים פשוט יבחר לו מפלגה, ירוץ להנהיגה וכך ירחץ בניקיון כפיו?
רשימת מלאי קצרה במפלגת קדימה מראה לנו שרשימת המובילים של המפלגה עד היום, חוץ משאול מופז (בנתיים) מככבת ברמת העבריינים/חשודים הפעילים בה,
החל בחיים רמון, אברהם הירשזון, אהוד אולמרט, צחי הנגבי, עמרי וגלעד שרון (וכואב לי הלב על אביהם), שלומי לחיאני ומנכ"ל המפלגה משה שחורי.
אם נעבור לש"ס יש לנו את שלמה בניזרי ואריה דרעי.
נגד אהוד ברק כבר היו חקירות וגם נגד ביבי, מפלגת העבודה היא המפלגה האבודה, שעדיין חייה בשנות ה-50 ומנסה ללא הרף לשחזר את תהילתה מאז, ובלי הצלחה יתרה.

האם מיאיר לפיד תבוא הישועה? ובכן, זו שאלה לא פשוטה, מאחר ויאיר ואנשי צוותו דואגים להפיץ דפי מסרים לרשימת הדיוור שלהם שבהם הם מציינים מה היו רוצים לשנות, אבל מצד שני שומרים על עמימות גדולה בכל הנודע למיקומם במפה הפוליטית.
לא תצליחו למצוא בפרסומיו של יאיר לפיד שום רמיזה האם הם בימין, שמאל, מרכז, או מה דעתם על ערביי ישראל או על העם המומצא שנקרא "העם פלסטיני". לא תמצאו מילה מה עמדתם בנושא החרדים, מתנחלים ועוד.
גם ניסיונותי לקבל תשובות באימייל לא צלחו עד כה. אי הבהירות הזו מקשה על תומכיו בהפצת מסריו מאחר ואין ביכולתם של תומכיו לענות על שאלות בנושאים הנ"ל.

לסיכום, עושה רושם שגם כרגע, למרות הצטרפותו של יאיר לפיד לפוליטיקה, לא רואים מי יביא את השינוי לו אנו מייחלים וחבל.
אני אישית, שמחתי לשמוע על כניסתו של יאיר לפיד לקלחת, אבל עצם התמקדותו בזה שהוא בא לייצג את מעמד הביניים (ומה עם המעמד הנמוך יותר? לא זכאי לייצוג ויחס?) ולשנות את שיטת השלטון ועוד סיסמאות שכבר שמענו כאן בעבר עד שעייפה אוזננו, לא מעודדת בלשון המעטה.

אינני מצפה מהליכוד, קדימה, העבודה או יתר המפלגות הקיימות לשינוי כל שהוא.
אני כן מצפה ממפלגתו של יאיר לפיד לשקיפות מלאה והצגת מצע מלא בכל התחומים כולל עמדותיהם במפה הפוליטית.

[qrcode]

The post קדימה או אחורה??? appeared first on הבלוג של אודי בורג.

הבלוג נרתם בכוחותיו הצנועים לעזור ליאיר לפיד, והפעם בפרסום טורו המלא מהיום, 13/1/2012, ב- "7 ימים" – איפה הכסף??? או, למה יאיר הולך לפוליטיקה?
כולכם מוזמנים לסייע ולהפיץ.

למה אני הולך לפוליטיקה

מאת יאיר לפיד

אז למה אני הולך לפוליטיקה?
איני מתכונן לשעבד את המדור הזה לדרכי הפוליטית החדשה, ובשבוע הבא הוא יחזור למתכונתו הרגילה, כולל הבדיחות על חשבונה של זוגתי-שתחיה, אבל השבוע נדמה לי שמן הראוי – באופן חד פעמי – שאסביר מה קרה:
ביום שני האחרון קמתי מאוחר. בלילה הקודם סיימתי לענות על מיילים וסמסים רק לקראת ארבע בבוקר, וחוץ מזה, לראשונה מזה שנים רבות לא בדיוק היתה לי עבודה לקום אליה.
התגלחתי, עשיתי לי קפה, והלכתי להביא את העתונים. כשפתחתי את הדלת עמדו שם עשרות צלמים וצוותי טלוויזיה. הם צעקו לעברי. לא הצלחתי להבין בדיוק את המילים, אבל הרעיון הכללי היה שהם רצו לדעת למה אני הולך לפוליטיקה.
אני אדם מנוסה מאוד, בוודאי מול מצלמות, אבל זה בכל זאת היה מוזר. ראיתי סצינות כאלה בסרטים אמריקאים, אולם לא בישראל. המשכתי לעמוד מולם לרגע עם הקפה ביד, וניסיתי להבין איך בדיוק אני אמור לסכם את כל מה שקורה לי במשפט אחד. בסוף עשיתי את הדבר היחיד שאפשר היה לעשות: חייכתי לעבר הצלמים וחזרתי הביתה עם העתונים. אני מנוי על ארבעה עתונים יומיים, ובדרך הקצרה אל המקלט הבטוח של הסלון שלי הספקתי לראות שהמעבר שלי לפוליטיקה הוא הכותרת הראשית בארבעתם.
ברשותכם, אני אמשיך עוד רגע עם הבוקר הראשון של שארית חיי. התיישבתי על הכורסה הלבנה ובמשך כשעה קראתי את הידיעות על עצמי. במפתיע, הסיקור היה הוגן בעיני. היו כמובן כמה עקיצות בלתי נמנעות, ואדם אינו יכול להעביר שלושים שנה בתקשורת מבלי לרכוש לעצמו כמה אוייבים מרים, אבל בסך הכל רוב הכותבים הכירו בכך שאני עושה צעד שיש לו מחיר אישי וכלכלי כבד רק מפני שאני מאמין שזה הדבר הנכון לעשותו. הם הבינו, והעריכו, את נכונותי לנטוש את החיים המפנקים ואת ההשפעה שהעניקה לי הטלוויזיה כדי לצלול לביצה הפוליטית. גם פרשני התוכניות השונות, מאוחר יותר באותו יום, נהגו בי בחביבות. אין לי ספק שזה יעבור להם, אבל את יממת החסד שלי קיבלתי.
יחד עם זאת רבים מהם תהו בקול רם מהם תוכניותי המדוייקות. כמה מהפוליטיקאים שהתראיינו בידענות רבה לגבי תוכניותי העתידיות (חלק מהם לא פגשתי מעודי) חזרו על הטענה שאיש אינו יודע מהם עמדותי. היות והטענה הופיעה בכמה עתונים, ומפי כמה אנשים, היה ברור שמדובר במה שקרוי בשפה המקצועית "בלון".
מהו בלון? מי שממונה על תעמולת הבחירות ממציא משפט מרושע על היריב, ושולח מספר רב של ח"כים – רצוי ממפלגות שונות – להשמיע אותו במספר רב של מקומות בו-זמנית. אחרי יומיים שלושה הוא מנתח את התגובות ובודק אם ההשמצה "נדבקה". אם זה הצליח, ממשיכים ללחוץ בכיוון בכל הכוח. אם לא, ממציאים בלון חדש. אם תהיתם פעם איך נולדה האמא הערביה של שמעון פרס, או האגדה על בעיות השתיה של רבין, הרי שזו התשובה: הם היו בלונים.
ובכל זאת, האמירה היתה משונה בעיני. מכל הדברים שאפשר היה לומר עלי, ברור שדווקא זה הכי פחות סביר. הרי אין בכל מדינת ישראל אף פוליטיקאי, בכיר ככל שיהיה, שעמדותיו נפרשו בפני הקהל בפירוט רחב ומדוייק כל כך. במשך שנים רבות אני כותב את דיעותי מדי שבוע, לעתים אפילו מדי יום. כתבתי 11 ספרים, אין השבעה בצה"ל שבה לא מקריאים טקסטים המתארים את תפיסת הישראליות שלי, הגשתי אלפי תוכניות טלוויזיה ורדיו, ונשאתי מאות הרצאות שבהם סיפרתי על מחשבותי. אם חושבים על זה, אין נושא שלא דיברתי או כתבתי עליו לפחות פעמיים.
למעשה, אתם עדַי: מי שקורא את המדור הזה באופן קבוע יודע שרק בשנה האחרונה כתבתי פה מה אני חושב על הדיור הציבורי, על המחאה החברתית, על תהליך השלום, על הכלכלה, על יחסי חילונים-חרדים, על הידרדרות הדמוקרטיה הישראלית, על יחסי החוץ שלנו, על ההסברה, וכמובן שעל החינוך.
אם כן, מדוע בחרו יריבי החדשים לנסות להפריח לכיוון דווקא את הבלון הזה? למה הם חשבו שזה יידבק?
(אני מפציר בכם, אגב, לא להחמיץ את האירוניה: בדיוק אותם אנשים שטענו בשבוע שעבר בלהט שזה לא בסדר שאני מקדם את העמדות שלי דרך הטלוויזיה, טענו השבוע בלא-פחות להט שאין לי עמדות בכלל)
ואז, באיחור, הבנתי. זו בדיוק הבעיה: בתפיסתם עולמם של עמיתי החדשים עמדות אינן דבר מפורט ומנומק שכותבים עליו אלפי מילים אחרי תהליך ממושך של מחקר וחשיבה. זה מורכב מדי, זה מנדנד, אין להם כוח להתעמק בזה. כשהם אמרו שהם אינם יודעים מהן עמדותי הם התכוונו בעצם לומר שהם לא יודעים איך לסכם אותי במילה או שתיים כמו שהם מסכמים כל דבר אחר. הדבר האחרון שמעניין אותם הוא מה אני חושב, הם רק רוצים לדעת מה התווית. האם הם אמורים לתייג אותי כ"ימני" או כ"שמאלני"? כ"שונא חרדים כמו אבא שלו" או כ"פשרן"? כסוציאליסט או כקפיטליסט?
התשובה, אגב, היא שאני פטריוט ישראלי, יהודי וציוני, וכל עמדותי האחרות ניגזרות מהשילוש הזה. אלא שכצפוי, לא באמת אכפת לפוליטיקאים מה עומד מאחורי התוויות האלה. מה שחשוב הוא שאפשר יהיה להדביק לי איזה ברקוד על המצח ולהמשיך הלאה. אנשים שאינם ניתנים לסיכום מהיר מבלבלים את המערכת ומעייפים אותה. למי יש כוח לזה?
לי יש.
אני מתנצל על כך שאיני יכול לקבל עלי מיד את חוקי המשחק החדשים, אבל זה חלק מהתשובה על השאלה בה התחלתי את המאמר הזה: אני בדרך לפוליטיקה מפני שאני חושב שסוג השיח המתנהל בישראל מוליך את המדינה הזו לאבדון, ואני רוצה לנסות לשנות אותו. יכול להיות שזוהי משימה שאפתנית מאוד, אבל האם היה כדאי לעזוב את הכיסא הנוח של "אולפן שישי" בשביל משהו שאינו שאפתני?
מצד שני, צריך גם להיות צנוע. אם חוקי הזירה הפוליטית מגדירים "עמדה" כמשהו שאפשר לנסח בשתי מילים, אני לא יכול לפטור את עצמי מכך כבר בשבוע הראשון. אני כותב אמנם בימים אלה מצע מפורט בשורה של נושאים – החל מהסכסוך הישראלי-פלשתינאי וכלה בצורך הדוחק בחוקה – אבל בינתיים עלי ללמוד את השדה הפוליטי, ואולי באמת השלב הראשון הוא לפתח את היכולת להעביר מסרים קליטים.
מכיוון שכך הייתי צריך לשאול את עצמי האם אני יכול למצוא שתי מילים שיגדירו את הכיוון הפוליטי שלי? למרבה הפלא, התשובה היא כן. יש לי שתי מילים, אבל אני אומר אותן כאן רק בתנאי שאתם מבטיחים לזכור שהדיון לא מסתיים בהן אלא מתחיל. בניגוד לדרישתם של עמיתי הפוליטיקאים זוהי אינה השורה התחתונה של תפיסתי הפוליטית, אלא השורה העליונה. אלה המילים שמהן בעיני צריך לפתוח את הדיון על הכיוון אליו הולכת מדינת ישראל.
שתי המילים הן:
איפה הכסף?
אני אחזור על זה:
איפה הכסף?
ועוד פעם:
איפה הכסף?

ברכות לעצמי, כרגע המצאתי את הסטיקר הראשון שלי.
אני מזכיר לכם, זוהי רק שורת הפתיחה. אולם כל הדיון המורכב על עתידה של מדינת ישראל נמצא בין שתי המילים האלה. זוהי השאלה הגדולה שאותה שואל מעמד הביניים הישראלי, אותו מעמד שבשבילו אני הולך אל הפוליטיקה, ושמטרתי המוצהרת היא לייצג את האינטרסים שלו: איפה הכסף? מדוע דווקא המעמד היצרני, משלם המיסים, ממלא החובות, עושה המילואים, המחזיק על גבו את כל המדינה, אינו רואה את הכסף?
רציתם עמדה ברורה? בבקשה: זה הכסף שלנו, והגיע הזמן שישקיעו אותו בנו. כי השאלה הזו, שתי המילים הקטנות האלה, מכילות בתוכן לא מעט שאלות נוספות: למה הילדים שלנו מקבלים את החינוך הכי גרוע בעולם המערבי? למה אין להם סיכוי לקנות דירה יום אחד? למה מעצמת היי-טק וטכנולוגיה שקועה בתוך בירוקרטיה מושחתת של העולם השלישי? למה יוקר המחיה פה מטורף כל כך והפערים גדולים כל כך? למה שירותים חיוניים כמו משטרה, בריאות, או רווחה אינם מתוקצבים ועובדיהם מקבלים שכר מגוחך?
להבדיל מאנשי תקשורת פוליטיקאים – ואפילו פוליטיקאים בני שבוע – אינם יכולים להסתפק בשאלות. עליהם להציע גם תשובות. מצד שני, אתם לא באמת צריכים אותי בשביל לדעת איפה הכסף. התשובה ידועה לכולם: כבר שנים ארוכות שמדינת ישראל משועבדת לקבוצות אינטרסים סחטניות, חסרות בושה, חלקן אפילו לא ציוניות, שעושות שימוש לרעה בשיטת המשטר העקומה שלנו כדי לשדוד את כספו של המעמד הבינוני.
אני יודע שזה מיד מקפיץ את כל מי שקיווה שאוביל קו אנטי חרדי (ואף אחד לא מקווה לזה יותר מש"ס, כי זה הדבר היחיד שיכול להציל לה את הקמפיין הבא), אבל צר לי לאכזב אותם: אין לי עניין בשנאת יהודים, אלא רק בחלוקה צודקת יותר של המשאבים ובסדר עדיפויות אחר לגמרי. אני חושב שילדי החרדים צריכים ללמוד לימודי ליבה ושהוריהם צריכים לעבוד, ואני מאמין גם שיש חרדים רבים שחושבים כמוני וישמחו לגלות שמישהו נאבק בעסקנים וברבנים קיצוניים הממררים את חייהם.
חוץ מזה הכסף אינו נמצא רק שם. הוא נמצא גם בידיהם של טייקונים חסרי בושה (וחסרי אחריות) שמשחקים עם כספי הפנסיה שלנו משחק מסוכן והרסני שצריך לעצור, הוא נמצא במנגנונים ממשלתיים מנופחים ובזבזניים שאינם טורחים לתת לנו שירות נורמלי, והוא נמצא בלא מעט התנחלויות מרוחקות שנראות כמו שווייץ, שאליהן מובילים כבישים טובים יותר מאשר בשווייץ.
לכל אחת מהקבוצות האלה יש את המפלגה שלה, שדואגת לזה שהסחטנות תמשך. הפוליטיקאים שהובילו אותנו למצב הנוכחי נמצאים שם כבר עשרות שנים, בעוד שהמעמד הבינוני המממן את החגיגה הולך ונשחק. הוא מרגיש, ובצדק, שבלי מנהיגות חדשה שתתווה בפניו ערכים, אין טעם לחייו כאן.
אז צריך להפסיק את כל זה.
אבל איך?
כל מה שצריך היא מפלגה שתגיד "זה הדבר הכי חשוב מבחינתי, ולא כדאי לכם להתעסק אתי." זה מה שעקרוני לי, זה בשבילי הייהרג-ובל-יעבור, על זה אני לא אוותר. מה שצריך הוא מישהו שיבוא לכל משא ומתן קואליציוני עם סכין בין השיניים ויסביר שהדבר היחיד שמעניין אותו הוא שמעמד הביניים הישראלי יקבל מהמדינה תמורה נאותה להשקעה שלו. כמו שהחרדים לא מתפשרים על השבת, כך אנחנו לא נתפשר על הצורך לשנות את שיטת המשטר, לשנות את סדרי העדיפויות ואת חלוקת המשאבים, להלחם בסחטנים ובקבוצות האינטרסים ללא פשרות, ולהחזיר למעמד הביניים הישראלי את כספו.
אני יודע שזה נשמע לכם בלתי אפשרי, אבל אני מחזיר אתכם לכותרת פעם נוספת: בשביל מה לדעתכם נכנסתי לפוליטיקה? היה לי הכל, כולל השפעה וכסף, והחלטתי לוותר על כל זה בשביל משהו שאני מאמין בו. כמה מחברי הטובים ביותר חושבים שזה מעשה משוגע. יכול להיות שהם צודקים, אבל כשאתם שולחים מישהו לבדוק איפה הכסף שלכם, אתם לא מעדיפים שהוא יהיה מישהו שאין שום דרך ללחוץ עליו מפני שהוא כבר ויתר פעם על הכל?

[qrcode]

The post הבלוג נרתם לעזור ליאיר לפיד להכנס לפוליטיקה – איפה הכסף??? appeared first on הבלוג של אודי בורג.