שוב (ומעניין, זה תמיד מגיע מצד ה"ספרדים המקופחים" לדבריהם) אלי ישי מופיע בדמות הקוזאק הנגזל.
עוד לא יבשה הדיו על מסקנות מבקר המדינה לגבי השריפה בכרמל ואלי ישי דורש כסת"ח.
הוא רוצה ועדת חקירה ממלכתית! לא פחות ולא יותר.
ז"א שהוא אומר שמבקר המדינה שקרן! אין לזה פרשנות אחרת.
מה אכפת לאלי ישי מכל חללי השריפה הנוראית בכרמל? מה אכפת לקוזאק, אלי ישי, מי יממן את הועדה הממלכתית הזו? וכמה זה יעלה למשלם המיסים?
העיקר שהוא לא ייאלץ להתפטר ולהפסיק להנות ממנעמי השלטון על חשבוננו.

וכמובן שכל סביבתו, קופצים לעזרתו, וזועקים שהוא היה היחיד שהתריע על חוסר במשאבים לשרותי הכיבוי… אחרי האסון בכרמל…
זה מזכיר לי את הבדיחה העצובה על ההוא שאמר שהוא היה היחיד שזיהה את גודל האסון בכרמל…

המבקר הטיל על אלי ישי ויובל שטייניץ אחריות ישירה לאסון, אך מקורביהם מיהרו להודיע שאין בכוונתם להתפטר עקב כך.
ואני תוהה, מתי בשעה טובה, אם בכלל יש סיכוי כזה, יהיה לנו פוליטיקאי אחד לרפואה שייקח אחריות על מעשיו???

ולאלי ישי, שמעתי שמעתי שהמיטה של בניזרי מתפנה בקרוב…

[qrcode]

The post אלי ישי – הקוזאק הנגזל? אין גבול לבושה? appeared first on הבלוג של אודי בורג.

קיראו לדוגמא את הטור שכתב ד"ר מיכאל בן ארי היום באתר ערוץ 7.

• מה דעתכם? דברו על זה בעמוד הבלוג בפייסבוק.

גם יעקב עמידרור הציע את אותו הפתרון לפני מספר חודשים כשהביע את דעותיו לגבי המצב בעזה ובלבנון.

שמעו גם את דבריו של בן כספית ממרץ השנה (דבריו מתחילים מאמצע הקטע לאחר בן כספית)  בתוכניתו ב- 103FM, טוען את אותם הדברים במסגרת פינת השוטר הטוב והשוטר הרע.

אפילו שר האוצר יובל שטייניץ העלה את האפשרות הזו במרץ שעבר והתבטא בחריפות בנושא.

גם חיים רמון, בזמן שהיה המשנה לראש הממשלה ב- 2008 אמר זאת.

דעתי האישית היא שלא תהיה לנו כל ברירה. אנחנו הולכים בדרך מעגלית שחוזרת על עצמה, אנחנו מחפשים את הפתרונות מתחת לפנס ולא איפה שצריך לחפשם, ובעיקר אנחנו לא מחפשים לטפל בשורש הבעייה אלא ליצור לה מעקפים.
העניין הוא שבסוף ייגמר המקום למעקפים, לא יהיה איפה ליצור אותם יותר.
בכמה כיפות ברזל ניתן יהיה לרפד את המדינה?
כמה כבישים עוקפים ניתן יהיה לבנות?
כמה אפשר יהיה להשקיע במיגון ישובים?
זה כמו לתת אקמול לחולה סרטן ולהגיד לו שיהיה בסדר.

בסוף נצטרך לטפל בגורמים למחלה (הטרור ויוצריו) אם נרצה או לא.

בחרתי להביא גם כאן את דבריו של מיכאל בן ארי:

"נהוג לספר שבעיר חלם, היה גשר שבור, כזה שכל מי שהשתמש בו נפל ושבר את ידיו ורגליו. בחלם כמו בחלם ישבו חכמי העיר שבעה ימים ושבעה לילות והחליטו להקים בית חולים מתחת לגשר.

בתוך הדיווחים על הנפגעים בבאר שבע ובאופקים, ניתן היה לשמוע את חכמי חלם, מזהים 'במדויק' את נקודות התורפה: "אין מספיק סוללות של כיפת ברזל", "הציבור שנפגע לא נשמע להוראות". ציפיתי לשמוע בתוך ים הקשקושים, אחד מהמכונים קברניטים, מזהה את הבעיה האמיתית. אך מסתבר שהחלמאיות, היא מחלה קשה כמעט סופנית.

רק לפני שש שנים, 'התנתקנו מעזה', שאול מופז שר הבטחון של ממשלת הגרוש של שרון, הבטיח: 'זה יחזק את הבטחון, יחזק את מעמדנו בעולם ובלה בלה'. מאז מדינת ישראל הפכה להיות שבויה של כנופיית טרור, שיורה עלינו כשמתחשק לה, ולאחר שאנחנו מתחננים על נפשנו, הם מסכימים לעשות איתנו 'תהדייה' (סוג של הפסקת לחימה). לפני מספר חודשים, נורה טיל מתוך עזה על אוטובוס תלמידים ליד קיבוץ נחל עוז, סתם באמצע יום של חול. תגובת מערכת הבטחון היתה במיטב המסורת החלמאית: יצירת כביש עוקף. כביש עוקף שמסמל יותר מכל את הבריחה מההתמודדות. מבלי לקחת בחשבון שכל בריחה, מובילה לבריחה הבאה.

בשביל רענון הזיכרון: הכל התחיל ב'עזה ויריחו תחילה', בהבאת עשרות אלפי מחבלים מתוניס וחימושם ברובים, וההסבר של רבין היה אז: 'הם כבר ילחמו בטרור בלי בג"צ ובלי בצלם'. זה נמשך באוטובוסים מתפוצצים, באלפי רקטות על עזה ושדרות. וישראל כדרכה הגיבה בהתקפלות, השקעות עתק במה שנכונה 'מיגון' בעוטף עזה, וב'גולת הכותרת' של המפעל הציוני: 'ההתנתקות מעזה'. שרון רצה להיות מן המהדרין שבמהדרין, והחליט כנגד כל הערכות המודיעין לנטוש גם את ציר פילדלפי. ההתנתקות, הביאה אותנו לבידוד עולמי, אך חמור מכך הכניסה את אשדוד, באר שבע וגן יבנה לטווח הטילים. עכשיו פרוייקט המיגון, כבר הפך להיות בלתי אפשרי. או אז הביאו אלינו בכל תרועה רמה את 'כיפת ברזל', שבמקרה הטוב מצליח ליירט טיל אחד מכל חמשה, וגם זאת בהון עתק ובמקומות שהצליחו להציב אותו.

המוח המעוות, כבר ימציא לנו עוד המון פתרונות חלם. יתנו למצרים להכניס עוד כוחות לסיני כנגד הסכמי הפירוז, יתקפלו בפני דרישות החמאס, שדורש (ומקבל) חופש פעולה לפגוע בחייל צה"ל. אך דבר אחד אין חשש שיעשו כאן, את הגשר לא יתקנו. כי בשביל לתקן את הגשר, הווי אומר לכבוש את עזה ולרסק את כנופיות המחבלים, צריך משאב שחסר כאן מזמן. צריך אומץ להגיד ששלום עם מחבלים עושים רק כשהראש שלהם מופרד מהגוף.

צריך להעמיד לדין את כל פושעי אוסלו וההתנתקות שהביאו אותנו עד הלום. כדי לומר אחת ולתמיד, כניעה לאויב, היא לא 'דרך השלום', היא סיוע לאויב בזמן מלחמה. גם הגיע הזמן להפנים, שמצרים היא אויב מושבע, המנצל את 'הסכם השלום' לצרכיו בלבד. יש להתפרק מהאשליה שגבול מצרים הוא גבול שלום, ולחסום באש חיה כל ניסיון לחציית הגבות. צריך להתפרק מקונספציית השלום ההזוי שהנחילו כאן שמעון פרס וחבר מרעיו.

אין לי ספק שהתובנות האלו יחלחלו אלינו ביום מן הימים. אך יש להתפלל שזה לא יהיה במחיר דמים יקר, כפי שעלה לנו עד כה."

The post לכבוש את עזה בחזרה? בעקבות טורו של מיכאל בן ארי באתר ערוץ 7 appeared first on הבלוג של אודי בורג.