אפתח בגילוי נאות: המבקר משוחד אבל מאוד ביקורתי. 

בשנה שעברה, המבקר וזוגתו החליטו שהגיע הזמן להנות מקונצרט חי של אנדרה ריו והיעד הנבחר לשם כך היה בעיר הולדתו מאסטריכט בהולנד כשסדרת הקונצרטים נערכת בכיכר העיר המרכזית.
מה יש להגיד, הפקה מדהימה, מקצועית, מגוונת, משעשעת והאווירה… אוי האווירה… עם הטירה מימין והבתים המוארים מסביב לכיכר… אין דברים כאלה.

לכן, כשפורסם שאנדרה יגיע לישראל, שמחתי מאוד, אבל הייתי גם סקפטי, כי לא האמנתי שהפקה כזו ענקית תגיע לפה כפי שהיא מגיע לכל מקום אחר בעולם.
אחרי הכל, פעם ראשונה בישראל אחרי 30 שנות הופעה בעולם כולו.

אבל… כל חששותי התבדו בקונצרט אתמול.
ואני מתעקש לקרוא לו קונצרט כי זה מה שזה היה, קונצרט של מוזיקה, צבעים, קולות, הומור, אווירה ושמחת חיים.
אנדרה הביא לישראל את המופע ממאסטריכט בשלמותו. וכאן המקום לציין, שבכל חודש יולי, אנדרה מתחיל סיבוב הופעות חדש עם תוכן חדש, אורחים חדשים וישנים, ועם המופע הזה הוא מסתובב שנה בעולם.
מכיוון שמאסטריכט היא עיר הולדתו, שם מתחיל כל סיבוב הופעות בסדרת קונצרטים בכיכר העיר.

חלק אחד מהמופע במאסטריכט (Maastricht) לא הגיע לישראל וזו הופעת האורח המיותרת להחריד של דיוויד הסלהוף.

כפי שאמרתי, אני מאוד ביקורתי! יעידו בני משפחתי וחבריי.
אבל מסתבר שהסטנדרטים של אנדרה גבוהים ביותר וכל פרט נראה פה כפי שנראה שם.
אפילו הפרחים על הבמה הגיעו איתם.
וגם טבּח פרטי

המופע היה לא פחות ממדהים!
הפקה מקצועית ברמות שלא נראו פה. סאונד מצוין. תאורה שמותאמת למוזיקה.
ואפילו… האווירה היה חולי"ת.
מופע אור-קולי וחווית חושים מדהימה.
לא האמנתי שהיכל מנורה-מבטחים (יד אליהו) יכול להראות כל כך טוב.

כמובן, שיש מבקרי עיתונות צרי עין, שהבנתם במוזיקה מצומצמת ביותר, אם בכלל, שחייבים לחפש דופי בכל דבר.
למשל עמית סלונים בוואלה, שניסה להשוות את איכות הביצועים לאיכות של קונצרט קלאסי שמרני של התזמורת הפילהרמונית.
או לנגן על סקסיזם בגלל התלבושות של נשות התזמורת.
עמית, ההתנשאות וחוסר ההבנה לא במקום.
אלו התלבושות של נגנות התזמורת שלו. הן לא מתלבשות כמו פינגווינים בקונצרט מסורתי.

זה מה שעושה את זה מיוחד ומרגש כל כך.
זה מה שגורם להנגשת המוזיקה הקלאסית לקהל שהוא מעבר לקהל קונצרטים רגיל.
ועל זה צריך להודות לאנדרה על פועלו לאורך השנים.

גם חגי חיטרון, קפוץ התחת כדבריו, ב"הארץ" היה חייב לציין שמהמוזיקה הוא לא התלהב. נו… מה לעשות, כל אחד וטעמו הוא. אם זו לא מוזיקה לטעמך מדוע הלכת לסקר את הקונצרט מלכתחילה?

YNET ומעריב נתנו סיקור מקצועי בהתייחס לסוג המופע ותוכנו.

דרך אגב, כל נגני חמת החלילים הם… ישראלים שקובצו על ידי André Rieu למופעים שלו בישראל מכל קצוות הארץ!

המתופפים בבולרו של ראוול הם אבא ושלושת בניו. מדהימים.

לסיכום, אם תצליחו להשיג כרטיסים ל- 3 המופעים הנותרים, עופו על זה.
ואם לא, חכו לשנה הבאה או טוסו לאחת מערי אירופה בהם הוא מופיע עם עדיפות לוינה וכמובן לעיר הולדתו… מאסטריכט.

או… צפו בוידאו ערוך שצילמתי בזמן הקונצרט

[qrcode]

The post אנדרה ריו – André Rieu – ביקורת קונצרט appeared first on הבלוג של אודי בורג.

כולכם מכירים את סר אנתוני הופקינס כשחקן עטור תהילה שהתחיל את דרכו בתאטרון, עבר לקולנוע, שיחק בסרטים רבים, גרף פרסי אוסקר ולבסוף עבר גם לביים סרטים.

אבל, האם ידעתם, שבגיל 19, הוא כתב והלחין יצירת ואלס בשם And the waltz goes on?
מסתבר שבגיל צעיר הוא רצה להיות יוצר קלאסי, אבל הרצון הפך לתחביב בלבד והוא כתב למגירה בעיקר.
בשנת 2011 בערך אשתו (והגרסאות כאן לא אחידות, בגרסה אחרת כתוב שהוא שלח) שלחה את היצירה לכנר והמנצח ההולנדי אנדרי רייאה.
אותו אנדרי סיפר שהוא מקבל כל שבוע כל כך הרבה ואלסים מכותבים שונים והוא עדיין לא מצא את היוהאן שטראוס הבא ולכן לא התייחס מיד לואלס של הופקינס.

אולם, כשממשרדו של אנדרי בניו יורק התקשרו וסיפרו לו של מי הואלס הוא שמע אותו והחליט לנגן אותו באולפן שלו עם תזמורתו.
הואלס הרשים אותו כל כך שהוא שלח את ההקלטה להופקינס שמצידו הגיע אל אנדרי לאולפנו במאסטריכט בהולנד לשמוע את זה חי עם התזמורת.
היצירה נחשפה לעולם בפעם הראשונה ב- 2011, אם אינני טועה, באולם מפואר בוינה, אוסטריה.
היצירה נכנסה לתקליט הנושא את אותו שם של היצירה של אנדרי רייאה והוא ניתן לרכישה אפילו בארץ.

אתמול גיליתי את הסיפור והיצירה הזו במקרה באחד מערוצי הטלוויזיה ב- Kodi  שלי וממש נהניתי להקשיב ולראות.

ראיון עם אנתוני הופקינס על הואלס שכתב.

ועכשיו אתם מוזמנים להנות מהואלס

[qrcode]

The post אנתוני הופקינס כמלחין, הידעתם? appeared first on הבלוג של אודי בורג.