כפי שציינתי בעבר, אני מקפיד לקרוא את טוריו של המועמד לפוליטיקה , יאיר לפיד, כמעט מידי סופ"ש בידיעות וברוב המקרים נהנה מהם מאוד.
קראתי גם השבוע את "האיש עם השקית" ומשום מה עלתה לי תחושה מוזרה בסיום קריאתו… תחושה של ריצוי הקוראים מכל הצדדים.. תחושה של התממות תמוהה … תחושה של צביעות מסוימת…

• קראתם את הטור? רוצים להגיב? הקליקו.

כותב יאיר באחת הפסקות שהאיש עם השקית אומר לו שמארגני המחאה הם קבוצה שטנית של גאוני תקשורת פוליטיים, ואילו כשהוא העיתונאי פותח את הטלוויזיה המארגנים נראים לו נחמדים דווקא, אולי מפני שהם בגיל של הילד שלו ושהוא לא קונה את הרעיון שהם שולטים ביכולות טסטרטגיות כאלה שאפילו לממשלה אין.

מעבר לכך שאני לא מבין על סמך מה יאיר מגיע למסקנה שצעירים לא יכולים להיות בעלי יכולות אסטרטגיות, אני לא מבין איך יכול יאיר, "בתמימות" להתעלם ממי שעומד מאחורי המחאה ומימונה הכספי.
למה לזה לא התייחסת בסיפור על האיש עם השקית, יאיר? כי היה נוח להשמיט את החלק הזה? כי זה לא פוליטיקלי קורקט?
מדוע לא להעלות את העובדה שהמליונר השמאלני דניאל אברהם הודה שהוא מימן בכספו את המחאה ממניעים פוליטיים?
כי אם מספרים סיפור, צריך לספר את כולו. לא רק את החלקים שנוח לספר.
ומה עם המימון שהעבירה הקרן החדשה לישראל? קרן שידועה ב"אהדתה" למדינת ישראל? קרן שסיפקה מידע רב נגד חיילי צה"ל עבור דו"ח גולדסטון הידוע לשימצה.

יאיר, לא תהית ולו פעם אחת בלבד, מהיכן מגיע המימון לכל פעילויות אנשי המחאה החברתית? החולצות, השלטים, הבמות, הסדרנים, מערכות ההגברה, ועוד ועוד?

האם יכול להיות שהאיש עם השקית פשוט צודק הפעם?

The post תגובה לאיש עם השקית של יאיר לפיד appeared first on הבלוג של אודי בורג.

זהו טור תגובה לטורו של מוטי אשכנזי היום ב- Ynet.

מוטי שלום לך,
מה במחאת האוהלים גרם לך, מוטי, להרהר דווקא היום במצבו של השמאל הישראלי?
במה הרהרת עד עכשיו שלא היה לך פנאי להרהר במצבו של השמאל הישראלי?
ובכלל מה זה המונח הזה שמאל ישראלי? אולי תסביר.
אותה אליטה שמאלנית שאתה מדבר עליה היתה במהותה השורשית אליטה קומוניסטית שדגלה בדיקטטורה ונאמנות לפנקס האדום ומכאן שנהפכה לנגועה בשחיתות והתפוררות שרק הלכה והעמיקה עם השנים עד היום וגרמה לשמאל שלך רק להעלם, למזלנו.
וכן, ידכם אכן היתה במעל, רק שהיה נוח לכם בזמנו עם המעל הזה ועם טובות ההנאה שנאמני "המפלגה" זכו להן, ולכן שתקתם ונתתם לרכבת לעבור.

אתה אומר שהזהות שדבקה בשמאל היום היא של כאלה החותרים להקמת "מדינה פלסטינית".
מה זאת אומרת דבקה? הזהות דבקה בכם מעצמה?
גם פה ידכם לא היתה במעל?
אתם הרי הייתם אלה שנתתם ידכם להמצאת המונח המופרך שלא קיים בשום ספר היסטוריה והמצאתם עם וקראתם לו "העם הפלסטיני".
אפילו שכנינו הערבים לא הכירו עם כזה בהיסטוריה.

מהיכן אתה שואב את אותם סקרי דעת קהל שאומרים שהחברה היהודית בישראל נכונה ברובה להקמת מדינה "פלסטינית" לצידנו? האם זה מאותו המקום שספר 150,000 מפגינים בהפגנת האוהלים בשבוע שעבר?

ובקשר לשמאל האחר שאתה אומר שדרוש כדי לחזור ולהיות אליטה מנהיגה, מקריאת דבריך עולה שאתה בעצם מתכוון ומשתוקק לימין, מוטי.

רק בימין הדאגה לעניי ארצו קודמת למצוקת שכניו.
רק הימין, מצמיח את חזונה של מדינת ישראל, חזון המדינה היהודית.
רק הימין לא מתכופף בפני קבוצות אנטי ציוניות כמו השמאל.
ואני יכול להמשיך:
רק הימין לא ממציא עם שלא היה קיים ומוכן לתת לו את מעט האדמה שעוד נותרה לנו.
רק הימין רוצה להפריח את השממה ולהשתקע בכל אדמות מדינתנו.
רק הימין לא קורא לאדמות ארץ ישראל אדמה כבושה.

אתה מונה את תכונותיו של השמאל האחר כאילו הוא הוקם או עומד להיות מוקם אבל בפועל מה שאתה קורא לו הוא לימין חזק יותר שיעמוד נגד כל המבקשים להשמידנו.
כי השמאל האחר הזה שאתה מבקש ליצור לא יהיה שמאל אם הוא יעמוד בכל הרשימה שכתבת, אלא הוא יהיה ימין מעולה.

מוטי, אתה כמוחה סדרתי צריך לדעת זאת יותר מכולם.

• צריך שמאל אחר? מה דעתכם? הגיבו בעמוד הבלוג בפייסבוק.

The post תגובה למוטי אשכנזי – "דרוש שמאל אחר" ב- Ynet היום. appeared first on הבלוג של אודי בורג.

ההערכה המרבית של כל האתרים בהם נערכו הפגנות ומחברים את המספרים הרי שהמספר המרבי אינו יכול להיות יותר מ-114,000 – וגם זאת לפי ההערכות של המארגנים.

• היו 150,000 איש? מה דעתכם?

מסורת היא כי המארגנים של הפגנות נוקבים כמעט תמיד בהערכות הגדולות פי שלושה או ארבעה מאלו שבמציאות, וכך היה גם הפעם. צריך רק לחשב עניין פשוט. לדוגמה, שטחה של הכיכר שבחזית מוזיאון תל-אביב הוא כ-6,000 מ"ר – שטח הכולל, במקרה זה, גם את אזור הבימה, את הפסלים ומונומנטים אחרים. בשטח זה לא יכולים להיכנס בשום מקרה יותר מכ-20,000 איש (אלא אם כן הם דחוסים במידה מרבית). אם מוסיפים לאלו תנועה כבדה ונוכחות מסיבית באזורים הסמוכים, ניתן להעריך כי היו בכיכר ובסביבותיה כ-25,000 עד 30,000 איש. מדיווחים שונים, היה חם ודביק מאוד, כך שייתכן שהייתה תחלופה, אף כי העצרת כשלעצמה הסתיימה בזריזות ראויה לציון אחרי שעה ורבע.

באופן דומה, בירושלים נטען כי 10,000 מפגינים השתתפו בצעדה מגן הסוס אל בית ראש הממשלה, שם נערכה ההפגנה. אלא שאורך הדרך מגן הסוס אל בית ראש הממשלה הוא כ-280 מ' ואין שום דרך בה 10,000 מפגינים יוכלו לצעוד או אפילו לעמוד בזה אחר זה לאורך הדרך הזו.

לתועלת הפרופורציות, כיכר מלכי ישראל משתרעת על פני שטח (ברוטו) של כ-16,000 מ"ר, ובניכוי אזורי הבריכות והאזור המוגבה שבחזית העיריה שטחה הוא כ-10,000 עד 11,000 מ"ר. אם מוסיפים לאלו את שטח הכבישים המקיפים את הכיכר השטח הכולל הוא כ-24,000 מ"ר. בהפגנה צפופה מאוד יכולים לעמוד 3-4 אנשים במטר מרובע (בדקו זאת בעצמכם). לכן, כיכר מלכי ישראל בנויה להכיל כ-100,000 איש לכל היותר, גם כאשר כל הכבישים המקיפים אותה מלאים.

כלל בלתי-כתוב הוא כי מארגני הפגנות נוטים להגזים בשיעור של פי שלוש או פי ארבע במספר הנוכחים בהפגנה. ימין, שמאל ומרכז – כולם מגזימים באופטימיות ומקווים שהמספר 'ידבק'. המשטרה, בדרך כלל, אינה נוטה לקלקל את השמחה, אלא אם כן היא ממש חייבת. אם ניישם אומדן דומה בין יכולת הכיכרות להכיל ועליצות ההפרזה המתבקשת של המארגנים נוכל להסכים על הערכה אופטימית, של המארגנים, למאה אלף איש בכל ההפגנות, ולמציאות של כ-40,000 איש בכל ההפגנות.

וגם 40,000 איש זו כמות מכובדת ביותר. למעשה, זו כמות מקובלת למדי בהפגנות גדולות רגילות של השמאל ואין זה מתמיה כלל שגם הפעם הצליחו תנועות השמאל לארגן כמות נאה ומרשימה של משתתפים, השווה בערך מנדט וחצי – משהו הדומה למה שתקבל מפלגת העבודה בבחירות הבאות. תרגיעו, כמו שאומרים.

דיווחים שונים ומשונים בעיתוני העולם על הנושא, כשרבים מהם מצטטים את דובר המשטרה מיקי רוזנפלד כמוסר נתונים שונים וסותרים. בביזנסוויק מצטטים את דובר המשטרה מיקי רוזנפלד, האומר כי "עשרות אלפים" השתתפו בהפגנות בכל רחבי הארץ. ברויטרס מצטטים את "המשטרה" בהערכה של 60,000 משתתפים בכל ההפגנות. בסי-אנ-אן מצטטים שוב את דובר המשטרה מיקי רוזנפלד, שהעריך כי 50,000 איש השתתפו בהפגנה בתל-אביב ועוד "עשרות אלפים" בשאר המקומות. בג'רוזלם פוסט גורסים כי מספר המפגינים בתל אביב היה בין 15,000 ל-70,000 "תלוי את מי שואלים." ביורו-ניוז גורסים כי היו "עד 50,000" בתל אביב ואומדים את המספר הכולל ב-120,000. ב"הארץ" (המהדורה באנגלית) מכריזה הכותרת על 150,000 ואילו בגוף הכתבה מצויין: "יותר מ-100,000". בגוף הכתבה נמנים כ-22,000 ממקומות שונים בארץ, ועוד "עשרות אלפים" בתל אביב. ב-AFP מדברים על מספר של "לפחות 100,000".

קל להבין את הבלבול. העיתונים בישראל "התחייבו" למספר מסוים באופן ראשוני (150,000) וחלקם אף הפכו אותו לכותרת המרכזית שלהם. לכן, הם יהפכו את הנתונים שאינם מתאימים לכלליים יותר ("רבבות" או "עשרות אלפים") או, כפי שקורה ב"הארץ," פשוט יעלו שלוש טענות שונות: אחת בכותרת, שנייה בפתיח, ושלישית בגוף הכתבה. שאר עיתוני העולם מנפחים את המספרים כדי להגיע לאיזה מספר עגול ומרשים – ככה העסק עובד. העיתונאי צריך להעביר ידיעה ואם הידיעה היא שהשתתפו בהפגנות 40,000 איש, היא לא תעבור את הרף ולא תפורסם. הוא גם יודע שהעיתונאים האחרים – נבלים חסרי מצפון שכמותם! – ינפחו את המספרים. אז גם הוא.

הפוסט נלקח מבלוג "הקפיטליסט היומי" ב- NRG. מעניין שעוד נותנים להתבטא שם ולא הורידו אותו עדיין.

The post מעשיית ה- 150,000 appeared first on הבלוג של אודי בורג.

נתחיל בפופולארית מכולן, מחאת הדיור.

• הגיבו בעמוד הבלוג בפייסבוק

נכון, מצוקת הדיור גדולה מאוד, זוג צעיר לא יכול להגיע היום לדירה משלו אם ההורים לא עזרו לו/הוא זכה בלוטו/ביצע שוד בנק מוצלח/אחד מבני הזוג ירש מליונים (בחרו את התשובה שבא לכם).
נכון, לממשלה יש יד בדבר והיא צריכה למצוא לכך פתרונות.
נכון גם שאנחנו בעצמנו תרמנו במצב.
הרצון להגיד שאני גר בדירה בשכונת יוקרה ולא משנה אם מכרתי את אמא שלי בשביל זה, מעביר אנשים על דעתם.
מי קבע שכל זוג צעיר חייב שתהיה לו דירה בבעלותו? ומי קבע שהיא צריכה להיות בתל אביב או גבעתיים?
בדקתם במדינות אחרות מה קורה? מה אחוז האנשים שחיים בדירה משלהם לעומת אלו הגרים בשכירות?
מי קבע שחייבים לקנות דירה ועוד בכל מחיר?
גם לגבי השכירות ידינו במעל, שהרי אנחנו הם אלה שרצים בכל כוחנו להיות ראשונים ולשלם עבור שכירות של 2 חדרים בקומה חמישית בלי מעלית ברח' אלנבי בתל אביב בחזית הפונה לרחוב, 5000 ש"ח לחודש כדי שנוכל להגיד שאנחנו גרים בתל אביב.
מי קבע שחובה לגור בתל אביב?
מדוע כל הסטודנטים שטוענים שאין ביכולתם לממן דירה בתל אביב לא יוצאים קצת החוצה? מה יקרה אם במטותא מהם הם יסעו בתחבורה ציבורית לאוניברסיטה? יקרה אסון?

נמשיך במחאת מוצרי החלב, אז מחינו נגד הקוטג' ומחירה ירד. אבל שמתם לב מה קורה למחירי שאר מוצרי החלב?
הגבינה הלבנה הגיע שוב ל- 8 שקלים, הצהובה בכלל ברמת הגולן. ואנחנו? קונים, משלמים ומקטרים. כי למה לוותר? שחס וחלילה לא יהיה לילדינו מה לאכול? ולא נוכל לעשות להם טוסט לארוחת ערב?

ואם כבר בילדים עסקינן, ובמחאת העגלות, נכון, קשה מאוד לגדל פה ילדים. ההוצאות בשמיים ומי שמסוגל לגדל 3 ילדים ומעלה צריך להיות רוטשילד לפחות.
נכון, הממשלה צריכה לתת פתרונות גם לנושא זה וגם לזה היא לא מתייחסת ברצינות הראויה.
אבל… שמתם לב אלו עגלות היו במצעד העגלות? עגלות שעולות 1500, 2000 וגם 4000 שקל כיכבו במצעד. נכון שמקדימה שמו את העגלות הפשוטות אבל יכולתם להבחין גם בעגלות יקרות להחריד.
ואני שואל למה? למה צריכים לשלם כאלה סכומים מופרכים על עגלות ואחר כך לבכות?
אתם ההורים שמשקיעים הון עתק על העגלות האלה, נסו להזכר, ואם קשה לכם שאלו את הוריכם, באיזו עגלה שכבתם.
קשה לי להאמין שאתם סובלים היום מלומבגו בגלל זה…
אתם גם מתלוננים על מחירי הגנים והצהרונים והחינוך ועוד ועוד. אבל… ניסיתם פעם לסבול קצת ולארגן את כל הגן לא לשלוח את הילדים לצהרון וללחוץ את הגננת שתוריד את המחיר?
לא. ולמה לא? כי זה לא נוח לכם. לא נוח לכם לקחת אתכם את הילדים לעבודה ושמוע אותם בוכים לכם כל היום.
לעומת זאת אני מכיר כאלה שכן עושים זאת ומכופפים את יצר הסחטנות שקיים בכל מקום.
קראו בעיתוני סופהשבוע על הקואופרטיבים שקמים להם ע"י אזרחים חדשות לבקרים כדי לשבור את מחירי השוק האסטרונומיים. נכון, הרשויות נלחמות בהם כדי לסגור להם את המקומות האלה אבל הם לא מוותרים.
קשה? לא, רק צריך להתאמץ קצת.

אני יכול להמשיך כך עוד ועוד אבל נראה לי שהנקודה הובנה לעומקה.
אכן, לממשלה יש מחויבויות רבות כלפי האזרחים על מנת ליצור פה מדינה רווחה.
אבל… גם אנחנו צריכים לתרום מעצמנו, אנחנו לא יכולים רק לשבת באוהלים בשדרות העיר ולצעוק לשמיים כאילו לנו אין תרומה למצב.
אז… מה אתם מחליטים לעשות? לעשות? או להמשיך ולקטר?

ושימו לב שלא נכנסתי בפוסט זה לנושא הפוליטי ומי עומד מאחורי המחאות האלה ומה מטרת אותם גופים. זה עניין לדיון אחר לחלוטין…

The post האמ-אמא של כל המחאות appeared first on הבלוג של אודי בורג.