מספר אמיתות שמספר אנשים לא אוהבים לשמוע…

• בואו נשים את זה על השולחן, אין, לא היה ולא יהיה סיכוי לשלום ביננו לערבים סביבנו. ואל תגידו לי שיש שלום ביננו למצרים או ירדן. ראיתם איזה מצרי או ירדני בתל אביב לאחרונה? או בכל מקום אחר בארץ?
  עד שהערבים מסביבנו לא יפנימו שהשיטות שלהם עברו מן העולם ושהיהודים לא מנסים להרוג אותם אלא להתקיים לא ישתנה פה כלום,
  ולא משנה מה אומר ג'ון קרי שכנראה רוצה ששמו יופיע בהיסטוריה האמריקאית, ובעצם מה יש להתפלא עליו? הוא אמריקאי אחרי הכל.
  אני מעדיף לנקוט בגישה המפוקחת של ליברמן במקרה זה.
• יקר לחיות פה!
  וכל מי שיספר לכם אחרת, שהוא פועל למען שכבות הביניים וכו' הוא פשוט לא דובר אמת. חזרתי מביקור בארה"ב ופערי המחירים שראיתי הם בלתי נסבלים. כמה דוגמאות: בגדי מותגים עולים שם פחות ממחצית מאשר פה וזאת למרות שבכל חנות תמצאו כמויות עובדים דימיוניות שערוכות לשרת אתכם. אז מה? הם לא מרוויחים?
  או מחיר הדלק, למה שם 4 ליטר עולים רק 11.5 שקלים ופה 30 שקלים? מה? הם לא מושפעים מעליית מחירי הנפט בעולם? שלא לדבר על מחירי מזון, רכבים והרשימה ארוכה.
• אנחנו נכנעים לכפייה הדתית!
  הרבנות דורשת כתנאי לכשרות עובדים יהודים בלבד במסעדות ואין פוצה פה ומצפצף. אף אחד לא מוחה חוץ מכמה תגובות קלות בפייסבוק.
  החרדים מעמידים דוכנים בכל מרכז קניות חילוני ומנסים לשכנע חילונים להניח תפילין וכו'. ניסיתם פעם להעמיד דוכן לסנדוויצ'ים עם בייקון בבני ברק? לא נראה לי.
  והשיא: ניגש אלי חרדי באמצע הטיסה מניו יורק לארץ ושאל אותי אם אני מעונין להניח תפילין… דמיינו מה עניתי לו.
• ביבי יהיה ראש הממשלה עוד שנים רבות.
  ולא, אני לא תומך שלו, אבל אף מפלגה לא מצליחה להעמיד מועמד ראוי שיוכל אפילו לדגדג את מעמדו של ביבי. לא, גם לא בוז'י הרצוג ובטח לא יאיר לפיד שאכזב את מרבית מצביעיו בהתנהלותו.
• רוב הציבור (ולא רק בישראל) מעונין בתרבות רדודה ונמוכה.
  ראו את אחוזי הצפייה שמקבלות כל תוכניות הראליטי המטומטמות שמשודרות בטלוויזיה ונסו לעומת זאת למצוא כמה צופים בסרטי הטבע המדהימים של מוטי קירשנבאום.
• מערכת החינוך בארץ לא יכולה להקרא מערכת חינוך. זו מערכת שמלמדת ילדים ונוער להיות תוכים, לדחוס מידע לצורך פליטתו בתחרות הישגים שנקראת מבחנים במקרה שלנו. נסו למצוא לי מורה שבאמת מחנך את תלמידיו… תפקיד שנשאר להורים בלבד… ורק לאלו שלא עסוקים מידי בעצמם או בתוכניות ריאליטי למיניהן.
• אנחנו הישראלים לא נותנים אמון באף אחד.
  הישראלי המצוי חושב שכל אחד מנסה לדפוק אותו. בארה"ב הגישה האמריקאית היא קודם כל שמאמינים לך, וזה עובד כל כך נפלא שם שנפלא מבינתי מדוע זה לא יכול לקרות גם פה. מה השתבש לנו כאן שלא הצלחנו להגיע לזה?
• יש לנו מדינה יפהפיה ונהדרת אבל אנחנו ממש לא מנסים לשמור עליה.
  ראו את כמויות האשפה שהישראלי משאיר אחריו בטבע. או איך נראים צידי הדרכים בכבישים בינעירוניים. ראו איך הרשויות הורסות בניינים ישנים מדהימים רק כדי לבנות במקומם מגדלים על מנת להכניס עוד כסף מארנונה.
  שימו לב איך המדינה מאפשרת ליזמים להרוס את פיסות הטבע המועטות הטבעיות שנשארו לנו כמו המלון של ישרוטל במצפה או הדיונות המועטות לחופי ארצנו, או את רכס החוף האחרון בתל אביב.

אני מניח שהבנתם את הרעיון, ויכולתי להמשיך עם הרשימה הזו עוד שבוע. אני לא אוהב טיוחים וכאלה שמנסים ליפות את האמת ולהסתתר מאחורי אמיתות שהם ממציאים ולנסות לדבוק בהם. תנו לנו את האמת האמיתית ותנו לנו כלים להתמודד איתה. הפנייה מיועדת כמובן למי שאמור להנהיג את המדינה.

[qrcode]

The post אָמִיתוׂת appeared first on הבלוג של אודי בורג.

בטח אמרתם לעצמכם, איזה יופי, מעכשיו המורים ירוויחו יותר, ישקיעו יותר וילדינו ירוויחו מכך גם כן ומערכת החינוך כבר לא תהיה תואמת למאה ה- 19.
אז זהו שלא הכל ורוד ב"עוז לתמורה" ואם לדייק מעוז יצא מריר משהו.
עיקרי התכנית נשמעים מרשימים מאוד ומבטיחים גדולות ונצורות ותוכלו לקרוא אותם כאן.

מדובר בתכנית שהחלה בשנת 2000, כן אתם קוראים נכון. איפה היא נרדמה עד היום? כנראה לאחר שתקראו את השורות הבאות תבינו.

על מנת לפתוח את הדיון קיראו קודם כל את מאמרה של ש' מורה בבית ספר תיכון על הבלוף הגדול שב"עוז לתמורה".
תאמרו לעצמכם, כן, מצאת כתבה באינטרנט.
אבל… לא הייתי מעלה את הנושא אם לא הייתי שומע את אותו סיפור גם מבית.
מורה במשפחה סיפרה לי גם היא על האיומים שקיבלו מורים שלא בדיוק יישרו קו עם הבקשה להצטרף להסכם. לא בדיוק היתה להם בחירה אם להצטרף להסכם או לא. והיא מגדירה זאת כאיומים מפורשים.

נמשיך עם מה שמוזכר בתכנית על "התאמת בתי הספר למסגרת שבוע העבודה החדש:שיפור סביבת העבודה למורים, הקמת פינות עבודה מתוקשבות למורים וחדרים ללמידה בקבוצות קטנות" – אותה מורה במשפחה לא מוצאת גם היום פינה בה תוכל לשבת, לא שעה, אלא 5 דקות, בפרטיות עם תלמיד ו/או הוריו, וכמו שנראה בית הספר אין סיכוי גדול שיימצא לכך פתרון, כי פיזית אין לבית הספר לאן להתרחב.
אז מה יהיה הפתרון למורים במקרה זה? ואני בטוח שבבתי ספר רבים המצב דומה.

אבל למה לתת לעובדות החיים לבלבל את שר החינוך גדעון סער?
בדבריו הוא אומר: "זה אחד הימים המאושרים עבורי כשר החינוך ואחד הימים החשובים לממשלת ישראל ולמדינת ישראל. אנו נמצאים בעידן חדש במערכת החינוך, שבו כל שלבי הגיל נמצאים בתוך רפורמות- מגני הילדים ועד למערכת ההשכלה הגבוהה.
במסיבת העיתונאים קרא שר החינוך לצעירים להצטרף למערכת החינוך ואמר:"היום, אני רוצה לקרוא לצעירים אידיאליסטיים ומוכשרים ללכת להוראה ולחינוך. למערכת החינוך יש כיוון חיובי ואופטימי. אין מקום שבו ניתן להשפיע יותר על עתיד החברה והמדינה מאשר בחינוך והוראה"

ונשאר רק לקרוא את טורו של יאיר לפיד היום ב- 7 ימים ב"ידיעות אחרונות" ולתהות האם יאיר לפיד וגדעון סער מדברים על אותה מערכת חינוך???

The post עוז לתמורה? מכה למורָה! appeared first on הבלוג של אודי בורג.