נתחיל בבחירות לראשויות המקומיות.

כרמת גני, אני נחשף כבר בפעם המי יודע כמה למערכת בחירות מגעילה ודוחה, בה אין צורך להציג שום אג'נדה לבוחרים וחלק המועמדים אפילו לא טרחו לפרסם מצע או את הנבחרת שלהם.
מה "שחשוב" זה ללכלך על היריב ככל שניתן, אם אפשר בצורה ישירה…

…או באמצעות המון משתמשים פיקטיביים ברשתות החברתיות וכל המרבה בפיקטיביות הרי זה משובח.
אחת הדרכים הנפלאות לכך היא כמובן כתיבת שקרים שלא היו ולא נבראו כמו הסיפור הבא שנחשף כאן:

חייב להודות שאני מעורב "כבד" ברשתות החברתיות של רמת גן ומה ששם הולך זו פשוט בושה אחת גדולה.
לא יודע איך זה בערים אחרות, אבל אותי זה דוחה.

זה גם יוצא החוצה מגבולות הפייסבוק לשלטי חוצות מכוערים, השמדת שלטי חוצות של אחרים, כתובות נאצה, חלוקת פלאיירים נגד מועמדים בתיבות הדואר ועוד שיטות מגעילות.
והסקרים… אהה… הסקרים ההזויים בהם כל מועמד זוכה מול זינגר המכהן. בקצב הזה יהיו לנו כמה ראשי עירייה בו זמנית

והעבירות על החוק… בהם נתפסו עובדי העירייה תולים כרזות של ראש העירייה המכהן, ישראל זינגר. ז"א שאנחנו, משלמי המיסים, מממנים את משכורתם של אלה שעובדים מטעם העירייה למען ראש העירייה המכהן. הזוי ובזוי.

ואני תוהה…. עד לאן נרד? עד לאיזו רמה צריך להגיע כדי להתעורר ולחזור להיות חברה מתורבתת שיודעת לנהל מערכת בחירות ערכית ובה כל מועמד יציג את עצמו במקום להשמיץ את יריביו?

דן מרגלית – שם קוד

זה התחיל כתופעה לפני זמן לא רב, כנגד חיים יבין, רחבעם זאבי ז"ל, נתן זהבי, וודי אלן, ולא נשכח גם את עזר ויצמן, משה דיין ועוד רבים וטובים בארץ ובעולם ועכשיו גם נגד דן מרגלית.
נשים שנזכרות לאחר 30 וגם 40 שנה שהן הוטרדו מינית בצעירותן ורק היום (אולי כי זה באופנה וכי קמפיין #meetoo עשה להן את זה) נזכרו לספר על זה.
מה שאני הולך לכתוב עכשיו לא יערב ככל הנראה לעיניכם, וייתכן וחלקכם (וגם חלקכן) לא יסכימו עם זה, אבל…
אני לא שולל שייתכן שאכן חלק מהמקרים האלה אכן קרו.
אבל…
נשים! אתן מדברות על לפני 30-40 שנה!!! לא על משהו שאותו אדם עשה בשנים האחרונות וגם לא ב- 10-20 השנים האחרונות.
אתן מדברות על משהו שעובדתית היה נורמה באותה תקופה. בכל תחום בשנים ההן. החל מתעשיית הקולנוע והבידור, מוסדות ציבור, משרדי ממשלה ואיפה לא.
ועכשיו מה?
יצא קמפיין #metoo והחלטתן שאופס… אולי יש פה הזדמנות לגמור חיים של בנאדם שכבר 20 שנה ויותר לא נוהג כך כי העולם השתנה והוא הבין שזו לא הדרך?
אתן משועממות? לכו, למדו איזה קורס תכנות או הקימו סטארט-אפ כלשהו אבל תבינו שלא ניתן למעוך חיי אדם על משהו שהוא אולי עשה (כי זו מילה שלו מול שלכן) לפני 30 שנה.

יפה ענה דן מרגלית כשאמר:

אין בכוונתי להקדיש את שארית שנותיי לוויכוח חסר כל סיכוי בעת הזאת ובאווירה הרווחת.

ושלא תבינו לא נכון! אני לא אומר שהוא לא עשה את המעשים האלה. אבל זו היתה הנורמה בזמנים ההם.
ושלא תבינו לא נכון! אישית, הייתי מסרס את כל מי שנתפס על הטרדה מינית כיום, או בזמן סביר אחורה. כי אין מקום בחברה שלנו כיום לאנשים כאלה.
ואם היינו צריכים לשפוט כיום אנשים על נורמות שהיו מקובלות לפני 30-40 שנה בעוד תחומים בחיים, חצי מהמדינה היתה צריכה לשבת בכלא.

הסבב הבא בעזה (או בכל גזרה אחרת מול הערבים הסובבים אותנו)

ארבע שנים וחודשיים עברו מאז "צוק איתן".

ארבע שנים וחודשיים באווירת on and off.
ועכשיו, שוב אנחנו לפני סבב חדש שיביא לעוד ערימות של ערבים הרוגים, (לא, הם לא פלסטינים, כי אין דבר כזה פלסטינים), יהודים הרוגים ופצועים וכל זה למה?
הרי הערבים בעזה רצו שנפנה את הרצועה.
פינינו!
הם קיבלו טונות של תרומות כספיות מכל העולם לשיקום הרצועה.
יכלו להפוך אותה לפנינת המזרח התיכון מכל בחינה שהיא.
ומה הם בחרו לעשות?
נכון! לבנות מנהרות, מפעלים לייצור רקטות, בלוני תבערה, רחפני תבערה, הכשרת הדור הבא של המחבלים והמתאבדים ומה לא…
והנה, כמו גלגל שמסתובב במקום אנו מגיעים לסיבוב נוסף שלאחריו נספור את הזמן לסיבוב הבא ולזה שאחריו.
כי בלי שינוי תפיסתי אצל הערבים נגזר עלינו לחיות פה במצב הזה ככל הנראה לתמיד.
או… שנצטרך פה שינוי אחר לחלוטין שיגרום לדור ערבי חדש לקום… אם בכלל ניתן.

מצווה גדולה

שירת איתי בחיל האוויר, איש מדהים בשם פיני אלמקייס.
תפקידו היה מ.ע. תחזוקה. (מ.ע = ממונה על).
בשנים האחרונות האיש היקר הזה מקדיש את פועלו, בין יתר עיסוקיו הרבים, לעשות טוב לילדים חולי סרטן, והוא מארגן להם ימי כיף מדהימים בבסיסי חיל האוויר.
ב- 13/11 פיני מארגן עוד יום כיף כזה בטייסת הנגב בבסיס רמון וזקוק לתרומותיכם לכיסוי ההוצאות הדרושות, החל מאוטובוסים, סרבלים לילדים, הפעלות, כיבוד ומה לא.

אז מה? לא תפתחו את הכיס?
אני כבר תרמתי. ואתם? לתרומה לחצו כאן.

[qrcode]

The post על הבחירות, דן מרגלית, הסבב הבא בעזה ומצווה גדולה appeared first on הבלוג של אודי בורג.

תגידו כותרת מתלהמת, נכון? (מילה מאוד אופנתית דרך אגב)
יכול להיות…
אבל…
מה חושב לו מר נתניהו? שאנחנו כמו הערבים בעזה? שמה שהחמאס ימכור לו הם אוכלים?
אנחנו אולי לא יודעים את כל השיקולים כמו שאומרים רבים בעם, בין אם זה אזרחים או פרשנים בשקל בערוצי הטלוויזיה, אבל גם לנו יש היגיון בריא, חכמת חיים ואנחנו לא מטומטמים!

כל יום ראש ממשלתנו שולף משפטי מחץ נוספים שמאחוריהם אין ולא כלום.
"אנחנו בדרך לסיים את הטיפול במנהרות" – נו… באמת… עשיתם סריקת אוטראסאונד תת קרקעית ומיפיתם את כל מנהרות עזה? הרי עזה כולה חפורה מלמטה.
"החמאס ספג מכה אנושה" – כן, והמיליארדים מקטאר כבר בדרך לפה לבניית מנהרות חדשות, טובות יותר ומשופרות יותר שיספקו עבודה לכל ערביי עזה.
וכך כל יום עוד משפטים מהסוג הזה.
בכל יום, ישיבת קבינט לדון במצב וכל יום אותה אמירה "החמאס ישלם מחיר כבד" פעם על מעשה כזה ופעם על מעשה אחר…

מר נתניהו, די! מיצינו דיבורים! שבענו! שילמנו מחיר יקר מאוד עד עכשיו בהשוואה להשגים הנראים לעין בעיני האדם מן הרחוב.
עשו טובה, שבו לכם בשקט בקבינט, לא מתוך מטרה לצאת בהצהרות פומפוזיות נוספות ותחליטו בינכם: האם יש לנו דרך למוטט את החמאס ואז לבצע את הפעולה? או שאתם מחליטים שמספיק עד כאן ולצאת מיד מעזה.
אבל תחליטו כבר!
אחרי 26 ימים קצנו כבר ב"שגרת החיים" הלא בריאה הזו.

באופן אישי אני עדיין רוצה להאמין שלמדינתי יש את היכולות לגמור את הזרוע הצבאית של החמאס ולהבהיר לתושבי עזה שיש גם דרך חיים אחרת וכולי תקווה שלא אתבדה, אבל גם אם לא, מספיק למרוח את הזמן ולשלם בחיי עוד חיילים ואזרחים לשוא.

גילוי נאות: אני אבא לחייל שמשתתף בלחימה שם עכשיו (לכל מי שחשב שקל לי לשבת ולהקליד את זה)…

[qrcode]

The post מר נתניהו, שבענו דיבורים, עכשיו מעשים!!! appeared first on הבלוג של אודי בורג.