"היום אני מתנדבת בעמותת 'אור ירוק'. אני רואה אנשים שמחזיקים ביד טלפון או סיגריה בנהיגה, עוצרת לידם ואומרת: 'לא חבל? זה גם 3,000 שקל קנס, גם נקודות, אבל זה החיים שלכם!' העובדה שאני צריכה לעשות את זה מעידה על כך שאין בכלל הרתעה. אני חושבת שאם זה היה קורה לבן של ראש ממשלה, של מפכ"ל או של חבר כנסת, היו מיד דואגים לשים מצלמות מהירות בכביש, לשים עוד שוטרים, לחזק את בתי המשפט המקרטעים שלנו. אנשים נהרגים על בסיס יומיומי, והמשטרה מתעסקת בדוחות חניה באדום־לבן, או במישהו שעשה פרסה ליד הבית שלו במקום אסור. איפה אתם השוטרים? איפה אתם השופטים? כמה אפשר לתת אקמול? מתישהו צריך לתת את האנטיביוטיקה, ואת זה המדינה לא מבינה".

מקור: זהירות, אין שוטר לפניך – ידיעות אחרונות

לקרוא, להסכים ולהתפוצץ מכעס.
שהרי הכל נכון.
סעו בכבישים יום יום, עירוניים ובין עירוניים. מתי ראיתם משטרה בכביש בפעם האחרונה?
ואם כן, מה עשו השוטרים?
נכון!
נתנו דוחות למי שניסה להשתלב לתוך נתיב עמוס בפנייה ימינה שזז במהירות של 5 קמ"ש, כאילו זו עבירת התנועה הקשה ביותר שיכולה להיות.
כי אלו דוחות שמכניסים כסף ישר לקופת המדינה בלי להתעכב בבית משפט.
או לחלופין, איפה עוד תמצאו ניידת של משטרת התנועה?
שוב, ניחשתם, ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן, בשבת בצהריים, באזור חפירות הרכבת הקלה, עם אקדח לייזר לתפיסת מהירות!
בז'בוטינסיקי!!! היכן שגם בשבת, עם כביש ריק, לא ניתן לטוס בגלל הפיתולים של החפירות.

איפה לא תמצאו את המשטרה?
בכל כביש אדום בארץ.
או בכל כביש בו ניתן לטוס ולחתוך קווים לבנים כי הם ממילא מיותרים לחלוטין.

נכון, בהמון מקרים הגורם האנושי הוא הגורם לתאונות, אבל, ללא הרתעה, עם עונשים כבדים, הגורם האנושי לא ילמד.
מה לעשות, זו דרכנו, עד שלא חוטפים נבוט בראש לא לומדים.
אבל ברור גם שלא נלמד אם השוטרים ימשיכו לתת דוחות על איתות וכו'.

מה זה אומר "צמודי רוכב"?

"כל רוכב שומר על האופנוע שלו, זה הבייבי שלו, ולכן צריך לחלק לפחות בשלוש את מספר האופנועים שנמצאים בו זמנית".
ד"ר יעקב שיינין, לשעבר ראש הרשות לבטיחות בדרכים, מתפוצץ מצחוק כשאנחנו מספרים לו על זה: "מי קבע שאופנוע הוא 'צמוד רוכב'? מה זה, חוק טבע? האוטו שלי הוא אולי 'צמוד יעקב', אבל זה אופנוע של המשטרה. הקטע שם זה שיש לו את הצ'ופר שיש לו את האופנוע בלילה".
אז אכן, שוטרי משטרת התנועה מקבלים את האופנוע לכל אורך היממה, אלא שבירור מעמיק שערכנו מעלה, כי לפחות בשני מקרים, שוטרים שאינם שוטרי תנועה קיבלו אופנוע כזה. כצ'ופר.

שלא נתפוצץ? אופנוע ב- 200 אלף שקל הופך לרכב צמוד? עד מתי?

והשיא הוא מערכת המשפט! קראו את הציטוט הבא מהכתבה ותגידו לי איפה אנחנו חיים:

כשעלתה השאלה בכנסת על ה"פקק" בבתי המשפט, טען נציג בתי המשפט, כי "יש מצוקה גדולה מאוד בבתי המשפט".

באמצעות חוק חופש המידע קיבלנו נתונים לגבי מספר התיקים פר שופט בבתי הדין לתעבורה: לשופט במחוז תל־אביב יש 138 תיקים חדשים בחודש. בחיפה, שם העומס רב יותר, יש לשופט 364 תיקים בחודש.
אבל הסיבה לעומס בבתי המשפט, כך מתברר, היא לא רק מספר התיקים – אלא גם מספר ימי העבודה הנמוך של שופטים בשנה. לאחר דין ודברים עם הנהלת בתי המשפט, שבמהלכו שאלנו את השאלה הפשוטה כמה ימים שופט באמת שופט, קיבלנו את התשובה הבאה:
"לשופט יש 140 ימי עבודה בשנה", אמר לנו בכיר הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר. "בכל חמישה ימי עבודה יש יום אחד לכתיבה, יום אחד הוכחות – בדרך כלל שני תיקים – ושלושה ימי דוחות, שזה 95 אחוז מהתיקים. זו המסה הקריטית. זה אומר שיש בשנה 80 ימי דוחות (כלומר, 80 יום שבהם השופטים דנים בדוחות תנועה – א"ש)".

במילים אחרות, אתה מספר ששופט תעבורה מתפקד כשופט תעבורה כ־5.6 ימים בחודש. למה השופטים עובדים רק 80 ימים בשנה על דוחות אם יש עומס רב?
"מה הציפייה? שיתחילו לעבוד אחר הצהריים? אתה שואל למה לא שומעים דיונים 160 יום בשנה? כי מורידים ימי פגרה, ימי מועדי ישראל, שישי־שבת".

אני שואל, האם זה המקסימום שבתי המשפט יכולים?
"ברור שבתי המשפט יכולים להוריד את ימי הפגרות, לשמוע דיונים אחר הצהריים, יום עבודה יותר ארוך. השאלה אם זה מתקבל על הדעת. זה המצב מאז ומעולם".

80 ימי עבודה בשנה שמוקדשים לדיונים בדוחות תנועה???
איך אנחנו מעזים לחשוב ששופט יעבוד אחרי צהריים???
וזה המצב מאז ומעולם???

זוהי שערוריה שאין כדוגמתה!
האם השופטים מורמים מעם?
האם מערכת בתי המשפט חייה בעולם משלה?
האם אין אף גוף במדינה (זה שנקרא ממשלה) שיגרום לשינוי במצב?

אולי הגיע הזמן לפרק את המשטרה ואת מערכת בתי המשפט ולבנות אותה מחומר אנושי עם ערכים ולא מאנשים עם חומרניות יתר שאכפת להם רק מעצמם?

כמה עוד צריכים לההרג בכבישים (שזה הרבה יותר מכל חללי מערכות ישראל) כדי שמישהו בממשלה יעשה מעשה?

[qrcode]

The post זהירות, אין שוטר לפניך – ידיעות אחרונות appeared first on הבלוג של אודי בורג.

בתאריך 17 בפברואר השנה בשעה 11:10 לערך הייתי מעורב בתאונת דרכים בצומת פולג. אישה נחמדה מאוד(באמת) שנכנסה לצומת באור אדום פגעה באוטו שלי.
אנשים נחמדים שהיו באיזור עזרו לי לצאת מהאוטו, דאגו להרגיע אותי, דאגו שאני אשתה ואשב להירגע.
אחד מהם שהיה מאחורי בכניסה לצומת הצליח להימנע מן הפגיעה, עצר ובא לראות מה מצבי.
הוא צעק על הגברת הנחמדה: "את אשמה את נסעת באור אדום".
ביקשתי ממנו שיתן לי את מספר הטלפון שלו למקרה הצורך אם אני אזדקק לו כעד לתאונה.
מכיוון שהייתה לי סחרחורת התיישבתי לנוח והעד נעלם.
כעת, הגברת מכחישה את אשמתה ואני איאלץ לעבור מסלול ייסורים ארוך כדי להוכיח את צדקתי.
אנא מכם הפיצו את הפוסט הזה בין כל מכריכם כדי שאוכל להגיע אל האדם החשוב הזה.
אנא זיכרו זה יכול לקרות לכל אחד מכם אל תהססו לשתף ואם אחד מכם הוא האיש אנא צור עמי קשר.

ואני אוסיף, עד יקר, אל לך לחשוש להגיע ולסייע. גלה אזרחות למופת וסייע לאזרח מהשורה בעת צרה.
דרור פרסם את הפוסט הזה בעמוד הפייסבוק שלו ועד היום הפוסט שותף כבר 25,000 פעמים, ועדיין העד לא נמצא ולא יצר קשר.
נכון, זו לא תאונה עם נפגעים חו"ח, ובכל זאת… למה לא לעזור אם אפשר?

ראיתם את התאונה? פנו אלי דרך עמוד "צרו קשר" למען שמירה על פרטיותכם או כתבו פה תגובה.

[qrcode]

The post מחפשים עד ראייה לתאונה, האם זה אתה??? כנס וקרא! appeared first on הבלוג של אודי בורג.

לנוכח ריבוי הפרסומים על מלחמתה של המשטרה בתאונות הדרכים וכן דבר המפכ"ל בנושא כשנכנס לתפקידו, לגבי לחימה ללא פשרות בתאונות הדרכים ברצוני להראות לכם שתי דוגמאות, מיני רבות, כיצד "נלחמת" המשטרה בתאונות.
הדוגמא הראשונה היא בכביש 70 בואכה מכביש 85 מזרח בכיוון הנסיעה לתל אביב, צומת אחיהוד.

כל אזור הצומת נמצא בשיפוצים וכתוצאה מכך הוצרו הנתיבים ונוצר עומס רב בפנייה ימינה לתל אביב.
עומס שאת חלקו יוצרת… המשטרה עצמה ב"מלחמתה" בתאונות.
מיד לאחר הפנייה ימינה לכביש 70 עומדים להם מספר שוטרים עם אופנועים וניידת (שוטר אחד לא מספיק) ובעצם חוסמים את נתיב ההשתלבות לכביש 70 ויוצרים עומס נורא בכביש 85, ומה הם עושים שם?
ניחשתם נכונה: עוצרים את מי שלא אותת בפנייה ימינה.
אכן מלחמה מדהימה בתאונות.
במקום שידאגו שנתיב ההשתלבות יהיה פנוי ויציעו (אולי) לרשויות לייצר עוד נתיב פנייה (ויש מקום לעוד נתיב כזה) הם עסוקים בלמלא את קופתה של המשטרה.

ודוגמא נוספת שהיא כמעט יומיומית גם כן נמצאת בצומת ראול וולנברג משה סנה בתל אביב, בואכה לרמת החי"ל.

הפנייה ימינה עמוסה לחלוטין ברוב שעות הבוקר. ישנו רק נתיב אחד ימינה לראול וולנברג מה שיוצר עומס לאורך כל הגשר עד לקניון איילון.
מה לעשות ולא כל הנהגים מצליחים להשתלב בנתיב ימינה מראש וחלקם גם בטעות וגם בזדון משתלבים ברגע האחרון.
מה עושה המשטרה?
מעמידה ניידת או קטנועים ב… נכון… נתיב ההשתלבות שלאחר הפנייה ועוצרת את כל מי שהשתלב לנתיב ימינה קרוב לפנייה עצמה (שזו עבירה של כניסה לנתיב לא פנוי) ואת כל מי שלא אותת בפנייה.
בכך מגבירה המשטרה את העומס בפנייה וגורמת לנהגים להשתלבות קשה. הנהגים מתעצבנים לנוכח הפקק המיותר ומכאן ועד לגרימת תאונה המרחק קצר.
גם כאן המטרה היחידה הנראית לעין היא העשרת הקופה כי איזה אסון תחבורתי יכול להגרם מנהג שלא אותת במהירות של 10 קמ"ש או שנדחף לנתיב ב- 10 קמ"ש (ואני לא מצדיק את זה כמובן).
גם פה יכלה המשטרה לפנות לרשוות ולגרום להם להוסיף נתיב בפנייה ימינה (ויש מקום לזה) אבל למה להקל על הנהג אם אפשר לחלוב אותו במקום?

אלו רק שתי דוגמאות שאני נתקל בהן.
אני בטוח שאתם הקוראים נתקלים במקרים נוספים רבים בהם המשטרה "מחרפת את נפשה" על מנת לבלום את נגע התאונות בצורה דומה.

אשמח אם תוסיפו את סיפוריכם פה. אולי אם תווצר פה רשימה ארוכה נוכל לייצר שינוי כלשהו…

לא ייתכן שכל יום נקרא בעיתונות על טיפול בתאונות ובפועל נגלה שכלום לא קורה.
איפה נמצאת המשטרה כשבכל צומת אפשר לראות בקלות אופנוענים מקצרים רמזורים ע"י נסיעה על המדרכות כדי לא לחכות ברמזור אדום ומסכנים הולכי רגל?
למה המשטרה לא רואה מה קורה באותו רחוב ראול וולנברג, ממש ליד בניין המטה שלה, כשברוב שעות היום חונות שם מכוניות בחנייה כפולה וחוסמות נתיב נסיעה שלם בלי שאף שוטר ימצמץ אפילו?
והרשימה ארוכה…

[qrcode]

The post משטרת ישראל "נלחמת" בתאונות הדרכים appeared first on הבלוג של אודי בורג.

אתמול התפרסם מאמר שלי באתר "מחלקה ראשונה – News1" בנושא הענישה על הקטל בדרכים.

אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב פה בבלוג וגם בעמוד הפייסבוק של הבלוג.

כתבתי את זה לאחר לבטים רבים ובידיעה שזה עלול לעורר התנגדות עזה, אבל אינני רואה דרך אחרת להתמודדות עם המצב, וגם רשויות החוק לא מראות שינוי גישה, למרות הצהרות ה"אפס סובלנות" מצד המשטרה.

אשמח לשמוע מה דעתכם בנושא.

[qrcode]

The post מאמר שלי ב- News1 – מחלקה ראשונה appeared first on הבלוג של אודי בורג.

• הגיבו בעמוד הבלוג בפייסבוק

מה שמדהים בכל הסיפור זה שעיתון "ידיעות אחרונות" בעמודו בפייסבוק עוד מעיז להעלות שאלה אם לדעת הקוראים יש לאסור על רוכבי אופניים לנסוע בכבישים בין עירוניים בעקבות המקרה.
לא ברור לי מה עבר באותו רגע במוחו של מנהל העמוד של ידיעות בפייסבוק, אבל להעלות שטות כזו לאוויר זו יכולת מוחית מדהימה.
בגלל אזלת ידה של משטרת ישראל עלינו לאסור על רוכבי אופניים לרכב עליהם!
אני מציע לאסור על הולכי רגל לעמוד על איי תנועה ולחכות לרמזור שיתחלף כי גם בכך יש סכנה שרכב חולף יעלה על אי התנועה ויהרוג את הולך הרגל, וכבר היו מקרים כאלה.
שוב, אזלת ידה של משטרת ישראל שלא מסוגלת לאכוף את חוקי התנועה על עבירות שבאמת גורמות לתאונות דרכים.

אמשיך בתאונה במוצ"ש באיילון שבה חבורה של אזרחים "אחראים" מאוד נסעה בג'יפ שנהגו סטה ממסלולו ליד מחלף שפירים, הג'יפ התהפך ושניים מנוסעיו עפו מהרכב ונהרגו.
הנוסעים כמובן לא היו חגורים ואני בטוח שאם המשטרה תפשפש קצת בהיסטוריה של נהג הרכב היא תגלה תיק לא כל כך נקי.
מה שיפה בסיפור הזה זה שהנהג שנפצע קל בתאונה ברח מבית החולים.
מה, המשטרה לא חשדה בו בכלום? הרי טענו שהוא היה שיכור. איך לא הופקדה עליו שמירה?

אמשיך בכך שבני בכורי שרק קיבל רשיון נהיגה חוזר מכל נסיעה בשוק ממה שהוא רואה על הכבישים.

והמשטרה? היא מתלוננת על מחסור בתקציבים, אין מספיק שוטרים ועד כל מיני "אכלו לי, שתו לי" למיניהם.

משטרת ישראל היקרה, אל תבלבלו ת'בייצים. במקום לשים שוטרים שיתחבאו לנהגים בפינות חשוכות אֵל ויתפסו אותם על אי איתות (עבירה חמורה מאוד שיכולה לגרום לתאונות קשות עם הרוגים), עזבו את העבריינים הקטנים האלה במנוחה וצאו ותיפסו את חותכי הנתיבים, את עוברי הפס הלבן בכבישים, את בעלי הקטנועים שהפכו את המדרכות למסלולי נסיעה פרטיים שלהם ואת הנהגים היוצאים שיכורים ממועדונים ועולים על רכבם לנהוג, ואת חותכי איי התנועה המצוירים בצמתים מרכזיים בערים השונות.
במקום לשים שוטר בפינת הרחובות אברבנאל ומכבים בבני ברק ולעשות קופה על איתותים, תראו שאתם באמת נלחמים בתאונות.

במקום לעשות קופה מתפיסת נהגים על נסיעה מהירה בכביש בין עירוני ריק מכלי רכב (שכבר הוכח בכל מחקר אפשרי שמהירות אינה הגורם הראשי לתאונות) תעשו פחות קופה אבל תאכפו את ההשתוללות בכבישים האלה.

יחסי ציבור יפים מאוד עשיתם לעצמכם בשידור בכל תחנות הטלוויזיה של הכתבה על תפיסתם של נהגי המרוצים בכביש ליד אָזוֹר, אבל זהו מקרה אחד לאלף.
ביתר 999 המקרים אתם פשוט ממררים לנהגים את חייהם על שטויות שהקשר בינם לתאונות דרכים מקרי בהחלט.

נכון, גם אי איתות הוא עבירה, אבל תפסו את זה שלא מאותת כשהוא חותך נתיבים בכביש מהיר על 150 קמ"ש ולא את זה שפנה ולא אותת בבני ברק.
או את הולך הרגל האומלל שעבר מעבר חצייה באדום ליד בורסת היהלומים ושוטר קפץ עליו מתוך שיח לתת לו דו"ח כאילו גילה את אל קפונה.

ואתם הנהגים, נכון, שמתם לב שלמשטרה אין כוח/יכולת/רצון לאכוף את חוקי התנועה. זה לא אומר שעליכם לתחיל עכשיו בהשתוללות פרועה וחסרת רסן בכבישים.
לכו תוציאו את העצבים שלכם במכון כושר, או בריצת מרתון.
אל תעלו על רכביכם לאחר שחיסלתם 3 בקבוקי וודקה ועוד 5 בקבוקי בירה במועדון.
הפסיקו להפוך את הכבישים לשדות קטל.
קצת תרבות, דרך ארץ ואדיבות לא יהרגו אתכם. ההיפך.

אז… שיהיה לכולנו חג פסח שמח, ללא דיווחים על תאונות דרכים.

The post הכבישים כמטווח – או, אזלת ידה של משטרת ישראל appeared first on הבלוג של אודי בורג.

אני מחפשת את המילים המתאימות לתאר את הכאב שלי כרגע, ופשוט לא מוצאת. שום דבר לא מספיק כדי לתאר את הכעס שאני חשה, ואת האכזבה, העלבון והעצב הזה.

שמי יעל גרינשפן, אני אחותה של שחר, שהיום בת 13, שלפני כשנה ושלושה חודשים נפגעה בתאונת דרכים. תאונת דרכים זה המושג שנועד לתאר את מה שהיא עברה, אבל חלק ממני מסרב

להשתמש בביטוי הזה. ביום שבת, ה28.12.09, בשעה 16:00 אחר הצהריים, בערך, מרק פטריק נהג הביתה כשהוא שיכור, ועלה על אי תנועה, עליו עמדה אחותי, ממתינה שהרמזור האדום יתחלף.
מרק פטריק פגע באחותי ובחברה שלה. חברתה נפגעה באורח קל, ושחר נפגעה באורח אנוש. היא התנדנדה שבוע בין החיים למוות, הייתה שרויה בקומה במשך חודש וחצי, מאושפזת בשיקום במשך שמונה חודשים. במשך כל התקופה הזאת שמענו פעמים רבות שלשחר אין סיכוי לחיות או סיכוי להתעורר או סיכוי להשתקם. בימים הראשונים כבר דיברנו על תרומת איברים וסידורי לוויה, עד ששחר התחילה לנשום בכוחות עצמה.

במשך כל התקופה הזאת שחר לא צחקה, ולא אמרה מילה, ולא עמדה על הרגליים. כבר שנה ושלושה חודשים שאני מחכה שאחותי הקטנה, שהייתה ימים ספורים לפני חגיגות בת המצווה שלה, שאת יום הולדתה חגגנו לה כשהיא שוכבת בטיפול נמרץ, מונשמת, תקום על הרגליים, ותצחק ותרקוד.

אף אחד לא מבטיח לי שזה יקרה.

היום, ה- 6.3.11 התקיים דיון בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה, דיון בו תובעת המדינה את מרק פטריק. הדיון, שהיה אמור להתקיים בשעה 10:00, הוקדם בספונטניות לשעה 09:00 בערך, וכאשר אני ומשפחתי הגענו בשעה 09:30, הדיון כבר הסתיים. אף אחד לא הודיע לנו דבר. כאשר ביקשנו לעיין בפרוטוקול, נשלחנו למזכירות וטורטרנו מהמזכירות לשופטת ובחזרה במשך כמעט שעתיים.
לבסוף, כאשר הפרוטוקול היה בידי, חשכו עיניי. נחתמה עסקת טיעון בה נאמר שמרק פטריק, אותו אדם שנהג שיכור, עלה על מדרכה ופגע בילדה בת 12 שחיכתה שהאור ברמזור יתחלף לירוק, קיבל קנס על סך 1000 שקלים ועבודות שירות בהיקף של 600 שעות. רשיונו נשלל ל-6 שנים והוא קיבל מאסר על תנאי.

נהג שנתפס מדבר בסלולרי בזמן נהיגה מקבל קנס של 1000 שקלים.
אדם שזרק נעל על שופטת קיבל 3 שנות מאסר בפועל.

האדם שלקח מאחותי את החיים, שהרס משפחה שלמה, הולך לחיות את חייו כאילו דבר לא קרה.

הזדעזעתי לקרוא את הפרוטוקול, בו נאמר שתוצאות התאונה היו "די קשות" ונאמרו שם שקרים בנוסח "ניסה לבקר בבית החולים אך גורש משם", מה שלא היה ולא נברא. מסופר על כמה הוא אומלל, ומסכן, וכמה חייו קשים וכמה הוא נפגע מהתאונה הזאת.
מילה לא נאמרת על אחותי. מילה אחת לא מזכירה את תוצאות התאונה.
מרק פטריק לקח לשחר את החיים. מרק פטריק נהג בשבת אחרי הצהריים, בעודו שיכור, עלה על אי תנועה, וריסק לה את הראש. אף אחד, אף לא אדם אחד יכול להבטיח לי ששחר אי פעם תקבל את החיים שלה בחזרה. אף אחד לא יכול להבטיח לי ששחר אי פעם תאמר מילה, תלך, תצחק, תחייה. מרק פטריק, לעומת זאת, יחיה את חייו.
אני לא יודעת אם הוא אי פעם חשב עליה בכלל.
ואני רוצה לצרוח. אני רוצה לצרוח בקולי קולות, ואין מי ששומע. לאף אחד במדינה הזאת לא אכפת מצדק ומהגיון בריא. אכפת להם שהוא "הודה וחסך זמן שיפוטי יקר", על פי הפרוטוקול. לא אכפת להם שכבר שנה ושלושה חודשים מהחיים של אחותי אבדו. הזמן הזה לא נחשב בעיניהם.
ואני רוצה לצרוח, ואין מי ששומע. כשניסינו לפני מספר חודשים לקבוע עם פרקליטות המדינה, על מנת לדאוג שדבר כזה לא יקרה, נאמר לנו שעוד לא הייתה הקראה ואין לנו מה להיפגש עם התובעת. מה שלא ידענו הוא שבזמן הזה הוחלט לחתום על עסקת הטיעון המזעזעת.
הלב שלי שבור, וכואב, ואני מרגישה כאילו לקחו את הלב השבור שלי היום ודרכו עליו. לא עברנו מספיק עדיין. לא מספיק שאבא שלי נאלץ לסחוב את אחותי כי המדינה לא מאשרת לנו לבנות מעלית בבית, או שעשרות אלפי שקלים יוצאים מכיסם של הורי על מנת לשלם על הטיפולים של שחר. לא מספיק שנאלצנו לשמוע רופאים מספרים לנו שאחותי הקטנה, למעשה כבר מתה.

שחר לא צד בתביעה הזאת. היא מעולם לא הייתה. התביעה התנהלה בין מרק פטריק למדינת ישראל, שהאינטרסים שלה הם קודם כל לחסוך כסף, לחסוך זמן. למי אכפת שדורכים על בני אדם בדרך.
היום שחר בת 13 ושלושה חודשים. לפני שנה ושלושה חודשים, שחר נפגעה במה שמכונה תאונת דרכים. אבל שחר היא לא חלק מסטטיסטיקה. היא הילדה הכי אנרגטית בעולם, החברה הכי טובה של כל מי שמכיר אותה, צופיפניקית, אוהבת בעלי חיים, שומעת מוזיקה מזעזעת, קרציה לא נורמלית. היא הבת של נחמה וישראל גרינשפן, והיא האחות הקטנה שלי ושל נטע. שחר היא קודם כל ומעל הכל- בן אדם.
מבחינת בית המשפט, היא לא יותר ממספר זהות.
המערכת לא תבוא ותסתכל לה בעיניים, כי לא אכפת לה. בתי המשפט, הפרקליטות – מנסים לסמן כמה שיותר וי על דברים, לא למצות את הצדק.
ואנחנו נמשיך להילחם על החיים של אחותי, ואחותי תמשיך להילחם בשביל להרוויח עוד תנועה קטנה ביד ועוד סימן מוסכם אחד.
ובינתיים, אני מבקשת: אין לנו מה לעשות עם הכרעת הדין. אנחנו לא צד במשפט. אבל אני לא יכולה לשתוק, אני לא יכולה לתת לזה לעבור ולהתעלם ולהמשיך הלאה, אז אני מבקשת, תפיצו את זה. אני רוצה שכמה שיותר אנשים ידעו מה קרה לשחר. אני לצעוק את הצעקה שלה, ואני מחפשת מישהו שישמע.
אנחנו לא יכולים לשתוק.

כתבת החדשות מיום התאונה:
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=681101&pid=48&typeid=1
אם המכתב הזה יגיע למישהו שיש בידו את הכוח לעשות משהו, אפילו לפרסם עבורנו כתבה קטנה, אשמח אם תצרו קשר:
052-7471185
Grinspan1@walla.co.il

עצומה לחתימה:

http://www.atzuma.co.il/4shahar

תודה רבה לכולם,

יעל גרינשפן ומשפחתה.

אנא, הפיצו לכל מי שתוכלו.

The post מכתבה של יעל גרישפן – קיראו והפיצו! appeared first on הבלוג של אודי בורג.

הולך רגל שעבר באור ירוק, כן, ירוק, נדרס למוות ע"י רוצח שנהג במשאית ולא ראה אותו.
רוצחי המשאיות מסוכנים מאין כמוהם.
רק לפני כשבוע נתקלתי בסיטואציה דומה ברמת גן, עת רוכב אופניים עבר בירוק במעבר חצייה ונהג משאית שפנה ימינה צפר לו וצרח עליו למה הוא עובר כשהוא פונה.
אין גבול לרוצחי המשאיות.
חייבים להוריד אותם מהכביש.
אבל… רוצים להתערב שהרוצח מרחובות ייצא בעיסקת טיעון בזול?

The post עוד רוצח בכביש – והפעם ברחובות appeared first on הבלוג של אודי בורג.

מה שלומך? איך אתה מרגיש היום? איך ההרגשה להציל רוצח?
אני שואל, כי אותו תושב יפו בן 73 כבר לא כל כך מרגיש. למעשה בכלל לא מרגיש.
והוא לא מרגיש תודות למרשך.

אתה טוען שבית המשפט החמיר עם מרשך?
אין לך בושה?
הרי מרשך רוצח!!!
כי מי שהורג מישהו אחר הוא רוצח!!!
כי מי שעדיין יושב מאחורי ההגה כשלחובתו 74 הרשעות קודמות הוא… נכון, רוצח!!!
ואל תספר לי, עו"ד גולוב, ש-74 ההרשעות הקודמות שלו נפרסו על פני הרבה שנים.

אני נוהג כבר 31 שנה ולא מעט ואין לי שום הרשעה.

מרשך חייב לשבת ליתר חייו בבית סוהר. שם הוא יוכל להכנס לדיאטה טובה ולרדת עוד במשקל, כמו שציינה אשתו.
גם אשתו היא משהו מיוחד, כואב לה שבעלה ירד במשקל.
זה שהוא רוצח לא מפריע לה כלל וכלל.

אז, עו"ד גולוב,אני מקווה שמצפונך, אם יש לך כזה, ייתן לך לישון טוב הלילה ובלילה הבא ובזה שלאחריו.
כי אתה הוצאת תחת ידיך רוצח בעונש מינימלי.

ולבית המשפט המכובד אני יכול רק לאמר: תתביישו, כנראה שגם בעינכם חיי אדם שווים קקליפת השום.

The post עבר באדום, גרם למות אופנוען – וקיבל רק שנה בכלא appeared first on הבלוג של אודי בורג.

איפה, איפה עונש המוות כשצריך אותו?
מתערב אתכם שהוא אפילו לא יואשם ברצח אלא בהריגה ברשלנות.
מונח מדהים, הריגה ברשלנות.
ראו את התמונה:

האם זו הריגה ברשלנות?
הסלחנות של מערכת המשפט הישראלית תהרוג את כולנו.

The post והרצח בכבישים נמשך ללא הפרעה גם השבוע appeared first on הבלוג של אודי בורג.

מערכת המשפט שלנו רחמנית מידי, סלחנית מידי וגורמת ליצירת חברה פושעת ללא גבולות.
אנחנו עם עצבני שלא נותן כבוד על הכביש.
בארה"ב אם יש צומת בכביש עם 4 שלטי עצור, כל נהג יודע בדיוק מה עליו לעשות והוא לא יעיז לחצות את הצומת עד שכל אלה שהגיעו לפניו חצו.
אני תוהה עם היתה בארץ צומת כזו מה היה קורה. הרי הנהגים היו רוצחים אחד את השני על מנת לחצות את הצומת ראשונים.

לאף אחד כאן לא אכפת משום דבר, ואין מי שיתעורר ויעשה מעשה.
עצוב, מדאיג, מתסכל ומעורר מחשבות נוגות על עתיד ילדינו כאן.

The post מקרי האונס האחרונים, האיומים על שופטים ועוד appeared first on הבלוג של אודי בורג.