הכל התחיל בכך שהאופציה היחידה מבחינת לו”ז שהיתה לנו לחופשה באילת, היתה בתחילת אוגוסט.
פרט שעוד נצטער עליו בהמשך.
שמחים וטובי לב, ביצענו את ההזמנה למלון “מג’יק פאלאס” שאינו נחשב לבין הזולים, כך שקיווינו למעט שקט וקהל אורחים איכותי יותר (כמה טפשי מצידנו).
כבר בפקק הכניסה לאילת הבנו שיהיה עלינו לבצע עם עצמנו תאום ציפיות מתוקן לקראת החופשה.
מסתבר, ש”הישראלי הנפוץ” (הוכחה ברורה לכך שדרווין צדק), אוהב לאסוף אשפה במכוניתו, ועוד יותר אוהב להשליך אותה מחלונות רכבו, רצוי לצידי הדרך ולשני הצדדים בו זמנית במידת האפשר, בזמן שהוא עומד בפקק בכניסה לעיר אילת.
בכך תורם הישראלי המצוי לשינוי חד גוניותו של הנוף המדברי.
כמובן, שהישראלי הנפוץ אינו יכול לעמוד בפקק ולהמתין להתקדמותו, כפי שנהוג במספר מדינות בלתי מפותחות כגון ארה”ב או אנגליה.
הישראלי הנפוץ הוא בעל חשיבה מפותחת וראייה רחבה והוא מזהה כל שביל עפר או תעלת ניקוז כדרך פנויה להתקדמות לקראת היעד וחותך לשם במהירות. גם אם זה כרוך בגרימת התקף לב לנוסעים בנתיב הנגדי שמזהים פתאום משאית חותכת את נתיבם בדרך לשביל עפר בצידו השני של הכביש.
כאשר מגיע הישראלי הנפוץ לבית המלון הוא ניגש לקבלה ובצורה ידידותית ומנומסת מבקש את חדרו.
לדוגמא: “אני כבר שעתיים בתור, חייב לעשן, אני לא מסוגל לעמוד בתור מרוב שאני חייב סיגרייה, מה קורה עם החדר שלי אינע……?”, לדוגמא…
כמובן שבחדרו שומר “הישראלי הנפוץ” על חוקי המלון ומדליק סיגריה אחרי סיגריה כדי שאלו שיקבלו את חדרו לאחריו יוכלו לעשן בחדר בשר, דגים ועוד.
כמו כן, שומר הישראלי הנפוץ על הכללים גם בשטח בריכת השחייה ודואג לעשן בבבריכה בזמן שהוא טובל בה, ובכך יוצר אפקט מדהים של עשן על פני המיים.
על מנת לקבל מגבות בבריכה על הישראלי הנפוץ להציג כרטיס שקיבל בקבלה ובתמורתו יקבל מגבת אותה עליו להחזיר בסיום השימוש לדלפק המגבות.
כמובן שעם סיום השימוש במגבות, ניתן למצוא אותן זרוקות בכל פינה בבריכה ואפילו במיים.
מסביב לבריכה יבצעו הישראלי הנפוץ וחבריו פעילויות חברתיות בעלות ערך תרבותי, כגון, חיסול בקבוקי וודקה, רד-בול, וויסקי ועוד (לעיתים תוך ערבוב שלושתם ביחד), תוך כדי עישון נרגילה ומריחת שמן גזר הידוע בהגנתו הרבה מפני קרני השמש היוקדות.
אותו ישראלי נפוץ הוא כמובן איש יירא שמיים, ומקפיד על קיום קידוש בחדר האוכל בארוחת ערב שבת. הוא, זוגתו וילדיהם מגיעים לארוחה לבושים במיטב מחלצותיהם ולראשם כיפה צחורה.
מיד עם סיום הארוחה הם יעברו ללובי המלון לשיחות חולין מקצה הלובי עד לקצהו השני תוך עישון סיגריות בדיוק מתחת לשלט המורה על איסור העישון.
ובנימה שונה,
אני מסיר את הכובע בפני עובדי המלונות באילת ביולי אוגוסט, אשר עושים ככל יכולתם לשרת את הישראלי הנפוץ על מנת להשביע את רצונו, למרות שהוא תמיד, אבל תמיד יתלונן שדפקו אותו.
ובאופן ספציפי יותר, עובדי מלון מג’יק פאלאס בו שהינו, ראויים להערכה רבה.
למרות ההתנהגות הבהמתית של הישראלי הנפוץ המלון נשמר נקי ומצוחצח בזכותם של עובדי המלון שפשוט נמצאים בכל פינה כדי “להגן” על מלונם.
למרות העומס העצום במלון, השירות היה מדהים.
הערכתי הכנה.
אני לא גאה שהישראלי הנפוץ הוא חלק מהעם שלי ומהמדינה שלי, מדינה שראויה ליותר מאשר הישראלי הנפוץ שחושב רק על עצמו ואין זולתו.
אהבתם? אתם מוזמנים להפיץ. אשמח לתגובות.
* “הישראלי הנפוץ” – הגדרה בעייתית במקצת… הנכם מוזמנים לעזור בהגדרה.
בהיותי חלק מחופשה זאת ובהמשך האמור לעיל שאולי יגרום לחלקנו לגחך,לא מעט פעמים נותרתי שמוטת לסת לנוכח "תופעות טבע" מדהימות שעברו בשדה הראייה שלי.
זה עצוב ומתסכל לראות גם את פני דור העתיד..
אני בהחלט מצטרפת להערכה של אודי לעובדי המלון. אני במקומם כבר ממזמן היתי קופצת ממרומי המלון אל מעמקי הבריכה.
בוודאי שנהניתי, גם מהחופשה וגם לגלות את דרכי ההתנהגות של הישראלי הנפוץ זו הנאה כפולה.
אז נהנית או לא? 🙂