בני ממתין לטסט. אתם שואלים מה מיוחד בזה? הרי נערים רבים ממתינים לטסט.
מסתבר שבין טסט לטסט יכולים לעבור 3 שבועות ופעמים גם 3 חודשים.
ובמילים: שלושה חודשים.
וכל כך למה?
משרד הרישוי מקצה טסט אחד לכל 3 תלמידים שיש למורה, וההמתנה בין טסט למשנהו היא מינימום של כשבועיים.
בני, לדוגמא, לא עבר טסט ראשון, ולכן נענש בטסט שני לאחר חודש.
מה קורה בנתיים בזמן שאנו ממתינים לטסט השני? ניחשתם נכון, עוד ועוד שיעורים ו…כן צריך לשלם עליהם.
מוזר, תגידו, כי הרי ככל שיהיו יותר טסטים, המדינה תרוויח יותר, או משרד התחבורה ירוויח יותר, יותר תלמידים יגשו לטסטים, התורים יתקצרו והכל יהיה בסדר, נכון?
אז זהו, שלא!
מסתבר, שהתשלום על הטסטים לא מגיע למשרד התחבורה. הוא הולך לאוצר, שמפריש ממנו סכום כלשהוא למשרד התחבורה ושאר הכסף אלוהים יודע לאן הולך.
מכאן, שאין למשרד התחבורה את המשאבים לעוד בוחנים ולהגדלת כמות הטסטים.
ומי מפסיד מכל זה?
שוב ניחשתם נכון.
האזרח הקטן!
מדינת עולם שלישי… כבר אמרנו?
בושה. אין שכל במדינה הזאת… פשוט אין