כולכם בוודאי קוראים ורואים בימים האחרונים את מה שמתרחש במצרים, תוניס, אלג’יריה, ירדן, לבנון ועוד מדינות ערביות מסביבנו.
זה החל בתוניס, וכשראו הערבים מהמדינות השכנות כי טוב, ז”א, שבכוח ניתן לסלק הנהגה, החלו גם יתר המדינות בחגיגות.
כעיקרון, לא היתה אמורה להיות לנו שום בעייה עם זה. ברוב המדינות האלה השלטון הוא שלטון משפחתי מושחת של עשרות רבות של שנים, שדואג אך ורק לאוכלוסיות מסוימות ומקפח, כרגיל את החלשים.
העניין מסתבך לרעתנו כאשר במצריים האופציה היחידה הנראית כרגע למובארק הם “האחים המוסלמים” שנחשבים ל”אוהדי ישראל” גדולים מאוד.
מה יקרה אם הם יתפסו את השלטון? אני מניח שלא צריך יהיה להפחיד את המפוחדים יותר ממה שהם כבר מפחדים. טוב לא הולך לצאת מזה.
אני מניח גם שראשי הצבא ויתר מערכות הבטחון בארץ כבר עוסקים בכך נמרצות והערכות מצב עפות באוויר לכל הכיוונים.
בלבנון כבר מכתרים מאות מפגינים את שגרירות מצרים, ארה”ב רוצה להפסיק את הסיוע ללבנון ומצרים, בירדן ה”חגיגות” בעיצומן ואנחנו בתווך.
מנהיגי “האחים המוסלמים” קוראים למובארק לעזוב את מצרים ואת העם, וישנן שמועות שבנו שאמור לרשת אותו כבר ברח לאירופה.
דעתי האישית, וזו דעה שאני מחזיק בה כבר שנים, זה שהערבים לא משתנים, לא השתנו ולא ישתנו.
מי שפשוט עצר אותם היו שני מנהיגים ערבים קצת חכמים, מובארק ועבדאללה, ולא מאהבת ישראל חו”ח.
עכשיו כששניהם בסכנה, נראה שהאזור עומד לחזור למצב שהיה בתקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים, וחבית חומר הנפץ עומדת להתפוצץ.
אשמח לשמוע דיעות נוספות, ומי יודע… אולי עוד נחזור לנפוש בחופי סיני???
אתם מוזמנים להגיב פה וגם בעמוד הבלוג בפייסבוק.