כפי שציינתי בעבר, אני מקפיד לקרוא את טוריו של המועמד לפוליטיקה 😀 , יאיר לפיד, כמעט מידי סופ”ש בידיעות וברוב המקרים נהנה מהם מאוד.
קראתי גם השבוע את “האיש עם השקית” ומשום מה עלתה לי תחושה מוזרה בסיום קריאתו… תחושה של ריצוי הקוראים מכל הצדדים.. תחושה של התממות תמוהה … תחושה של צביעות מסוימת…
כותב יאיר באחת הפסקות שהאיש עם השקית אומר לו שמארגני המחאה הם קבוצה שטנית של גאוני תקשורת פוליטיים, ואילו כשהוא העיתונאי פותח את הטלוויזיה המארגנים נראים לו נחמדים דווקא, אולי מפני שהם בגיל של הילד שלו ושהוא לא קונה את הרעיון שהם שולטים ביכולות טסטרטגיות כאלה שאפילו לממשלה אין.
מעבר לכך שאני לא מבין על סמך מה יאיר מגיע למסקנה שצעירים לא יכולים להיות בעלי יכולות אסטרטגיות, אני לא מבין איך יכול יאיר, “בתמימות” להתעלם ממי שעומד מאחורי המחאה ומימונה הכספי.
למה לזה לא התייחסת בסיפור על האיש עם השקית, יאיר? כי היה נוח להשמיט את החלק הזה? כי זה לא פוליטיקלי קורקט?
מדוע לא להעלות את העובדה שהמליונר השמאלני דניאל אברהם הודה שהוא מימן בכספו את המחאה ממניעים פוליטיים?
כי אם מספרים סיפור, צריך לספר את כולו. לא רק את החלקים שנוח לספר.
ומה עם המימון שהעבירה הקרן החדשה לישראל? קרן שידועה ב”אהדתה” למדינת ישראל? קרן שסיפקה מידע רב נגד חיילי צה”ל עבור דו”ח גולדסטון הידוע לשימצה.
יאיר, לא תהית ולו פעם אחת בלבד, מהיכן מגיע המימון לכל פעילויות אנשי המחאה החברתית? החולצות, השלטים, הבמות, הסדרנים, מערכות ההגברה, ועוד ועוד?
האם יכול להיות שהאיש עם השקית פשוט צודק הפעם?
