האם אתם חושבים שאתם מכירים את ילדיכם היטב?
האם אתם מעורים בחיי ילדיכם?
האם יש לכם מושג מה ילדיכם המתבגר (או ילדתכם המתבגרת) עושה מאחורי דלת חדרו/ה הסגורה?
האם אתם מודעים לסטטוס של בנכם/בתכם בבית ספרו?
האם ילדיכם משתף אתכם בבעיותיו היומיומיות באופן מלא?
אם עניתם בבטחון “כן” לכל השאלות האלה, כדאי שתקראו את הספר “19 דקות” של ג’ודי פיקו.
התחלתי לקרוא את הספר לאחר המלצה של זוגתי, בדיוק כשסיימתי ספר קודם ועוד לא הספקתי לגשת ולהחליפו בספרייה וטוב שכך יצא.
הספר מספר את סיפורו של פיטר תלמיד כיתה י’ בבית ספר תיכון בעיירה שקטה שנדמה כי שום דבר רע לעולם לא יקרה בה. פיטר קם בוקר אחד ומעמיס לתיקו 2 אקדחים ו2- רובי צייד. 19 דקות אח”כ הבלש פטריק דושראם וכול עיירת סטרלינג צריכים להתמודד עם זירת רצח של 10 בני נוער ועוד עשרות פצועים פיזית ונפשית.
העלילה נעה קדימה ואחורה בזמן, מה שמוסיף עניין לקריאה, ומתארת את הימים והשנים שקדמו לירי, כמו גם את המשפט ותוצאותיו. היא מתארת את האכזריות של הילדים שהציקו לפיטר, את יחסם המתנשא במקרה הטוב של “חבריו” לספסל הלימודים, והיחס המתעלם במקרה הרע של המבוגרים מסביב, שלא עשו דבר כדי לסייע.
הספר תופס כמעט מהדקה הראשונה וקשה להניחו מהיד.
למרות אורכו, 589 עמודים, אני ממליץ עליו בחום רב!
מבטיח לכם שאחרי קריאת הספר תסתכלו על השאלות ששאלתי בתחילת הפוסט באור אחר לגמרי ואני תוהה כמה מכם יוכלו להמשיך ולענות ב”כן” על כל השאלות הנ”ל.
ואחרי שקראתי היום את טור הדיעה הזה על מכת האלימות בבתי הספר, אני חושב שזה ספר חובה לכל הורה, וככל שתקדימו לקוראו, כשילדיכם עדיין צעירים זה ישנה את השקפת עולמכם לחלוטין.
[qrcode]
