גלעד לא כלוא בירושלים! מדוע משפחת שליט לא מפגינה נגד מוחמד ג’בערי?

המאבק לשחרורו של גלעד שליט ראוי וחשוב, אך יצא מזמן מהמסלול הנכון שלו. הפגנות מול בית ראש הממשלה לא יעזרו, כי הוא לא הכתובת. אין כאן שום “אנחנו” ו”הם”. יש כאן “אוהב” ו”אויב” ברורים. יש מי שמנסה לשחרר את גלעד, ויש מי שמחזיק בו ועליו צריך להפעיל את הלחץ. לפעמים נראה שהשתגענו: חברים, שליט לא מוחבא במרתף ברחוב בלפור בירושלים. היה נכון יותר אם בני משפחת שליט ויועצי התקשורת שמלווים אותם יכוונו אותם אל מול האויב, אל מול המטרה: יעודדו הפגנות ענק מול נציגות האו”ם בישראל, משרדי הצלב האדום, אולי מול השגרירות המצרית, הירדנית, או בתי הסוהר שבהם מוחזקים אסירי חמאס.

ההוראה של נתניהו מסוף השבוע – להחמיר עם אסירי חמאס ולסיים את חגיגת ההטבות שלהם, הוא בהחלט הלחץ הנכון בכיוון הנכון – חמאס.

גלעד בשבי חמש שנים ואסור להתבלבל: אנחנו במלחמה יומיומית. מלחמה בין הלב למוח, והלב נקרע: הרי אין בישראל אדם שלא רוצה לראות את גלעד בבית, עם אבא, אמא והחברים. המוח מחייב לעצור ולחשוב. ברור שחמאס מנהל מערכה חכמה, מנוולת ככל שתהיה, הוא מבקש קודם כל לפגוע בחוסן הלאומי שלנו.

המחיר שקבע גבוה במיוחד: חייל אחד תמורת 1,400 מחבלים, כמעט כולם רוצחים. מתוכם 450 מחבלים “כבדים” וברשימה כל מבצעי הפיגועים הקשים. מטרת חמאס היא לא לוותר ולהשיב הביתה את כל הסמלים שיצעידו את ישראל על ברכיה: רוצחי השר רחבעם זאבי ומרואן ברגותי. לכך ישראל לא מסכימה. לגבי 350 מחבלים “כבדים”, ישראל כבר הסכימה לשחררם. לגבי 100 נוספים, ישראל מבקשת שישוחררו לחו”ל או לעזה, כדי שלא יהפכו את יהודה ושומרון לחמאסטן ויובילו לגל פיגועים חדש.

אני, כמו רבים בישראל, חושב שאסור להסכים לשחרור המחבלים האלה, בשום תנאי. מדינה צריכה לא לוותר גם אם קשה וכן, גם במחיר שגלעד שליט לא ישוחרר. אסור ללמד את האויב שרצח אזרחים בפיגועים שהוא אסיר לזמן קצוב. אסור לבצע עיסקה כזאת לא בשם המוסר, לא בשם הצדק ולא בשם פדיון שבויים.

ישראל היא מדינה מיוחדת שבה הערבות ההדדית היא ערך עליון. חיילים ואזרחים נחטפים בכל העולם וברחבי המזרח התיכון. ישראל קבעה בעבר את המשוואה שלא לנהל משא ומתן עם טרוריסטים אלא ההפך: לחסל אותם. זוהי הדרך היחידה לנטרל גם את החטיפה הבאה, את האפשרות להפוך עוד משפחה שלווה למשפחת שליט.

מדוע משפחת שליט לא מפגינה נגד מוחמד ג’בערי? מה לעשות כדי להציל את גלעד?

תיקדבקה

מדוע משפחת החייל החטוף  גלעד שליט איננה מגלה את אותה ‘יצירתיות’ שהיא מגלה נגד ממשלת ישראל, נגד החמס שמחזיק את בנם בשבי? אף פעם לא שמענו כי משפחת שליט עברה את גבול רצועת עזה וקשרה את עצמה בשלשלאות אל גדר המערכת במחאה נגד מוחמד אל ג’בערי מפקד גדודי אל קסאם ברצועת עזה, שהוא האיש היחיד בהנהגת החמס שלא רק יודע היכן גלעד שליט נמצא, אלא הוא גם היחיד המסוגל לתת הוראה לשחררו, או לפחות להקל על תנאי מעצרו. ומדוע עשרות אנשי ביטחון, ואמנים, ושאר זנבות ‘ידוענים’ שסגרו את עצמם באקט מגוחך במרתף דמוי ‘צינוק’ בהרצליה פיתוח, אינם מפגינים בבירות בעולם מול מוסדות, או אירועי תרבות ערביים ומוסלמיים, בניסיון לעורר את דעת הקהל העולמית בנושא גלעד שליט?
ואלה הן עדיין לא כל השאלות שצריך להציג למשפחת שליט.
יש גם סדרה של שאלות פנימיות ישראליות שדורשות תשובה.
לדוגמא: מדוע משפחת שליט לא הפגינה אף פעם אחת מול חווילתו של מי שהיה הרמטכ”ל ב-2006, רב אלוף במיל. דן חלוץ, ב-25 למרס ב-2006, שעה שקואליציה מבצעית של החמס ואל קעידה בפיקוח חיזבאללה , חטפה את בנם ממוצב צה”ל בכרם שלום?
הרי אחרי הכול חלוץ הוא האיש אשר היסס במשך שעות רבות לאשר חציית כוחות צה”ל את גדר המערכת לתוך הרצועה, כאשר עוד היה ניתן היה להצילו. וכאשר חלוץ כבר נתן את האישור הדבר היה מאוחר וחייל השריון גלעד שליט הובל למקום מחבואו, אותו צה”ל איינו מסוגל לאתר ולחשוף עד היום.
החלטה שגויה זו של חלוץ, ופזיזותו וחוסר אחריותו של מי שהיה אז ראש ממשלה אוהד אולמרט, הביאו 18 יום לאחר מכן ב-12 ביולי 2006 לחטיפתם על ידי חיזבאללה בגבול הצפון של שני חיילי צה”ל אהוד גולדווסר, ואלדד רגב ז”ל, ולהריגתם של ששה חיילי צה”ל נוספים. ברצותם לחפות על כישלונם במניעת חטיפתו של שליט, הטילו אולמרט ושליט את ישראל לתוך מלחמה שלא הייתה נחוצה, ואת צה”ל למלחמה מבלי שהיה מוכן לכך.
כל העובדות האלה מוזכרות לא כדי לפתוח פצעים ישנים, אלא כדי לומר שאירועים אלה עדיין חקוקים עמוק בזיכרון הקולקטיבי-ביטחוני ועדיין עומדים מאחורי ההחלטה של ממשלות ישראל וצה”ל לא לפתוח בפעולה צבאית מקפת ברצועת עזה כדי להחזיר את גלעד שליט. בשבוע השלישי של חודש ינואר 2009, הימים האחרונים של מבצע ‘עופרת יצוקה’ בעזה, היו מפקדים בצה”ל שהציעו כי המבצע יימשך עוד 48 שעות, כדי שצה”ל ייכנס למרכז עזה, ויתפוס או יחסל את צמרת החמס, בין השאר כאמצעי להשגת השבת גלעד שליט, או לפחות יצירת פתח למו”מ רציני על הפסקת אש תמורת החזרת שליט. אולם ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, והרמטכ”ל דאז רב אלוף גבי אשכנזי, דחו הצעה זו על הסף.
צריך לומר למשפחת שליט כי גם במאבק כואב וצודק כשלהם, ואולי דווקא במאבק כזה אסור להתעלם מהעובדות, ואסור לחצות גבולות.
גלעד שליט אף פעם לא היה חטוף רק של החמס. הוא היה חיילי ישראלי שנחטף בפעולה צבאית מתואמת היטב, בו השתתפו גם אלמנטים של איראן, וחיזבאללה. גם היום אם ‘רמטכ”ל’ החמס בעזה מוחמד אל ג’בערי היה מחליט לשחרר אותו, הוא לא היה יכול לעשות זאת מבלי שטהרן, דמשק, וחיזבאללה, יתנו לו את הסכמתם לכך.
לכן הצגת הדברים על ידי משפחת שליט, ושורה של אנשי ביטחון אשר תופסים בתמימות, או בכוונה פוליטית נסתרת, טרמפ על הנושא הזה, כאילו אם רק ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מסכים ‘לדרישות’ החמס, גלעד שליט היה משוחרר למחרת בבוקר, היא משוללת כל יסוד ואין לה אחיזה במציאות. אם נתניהו היה קם בבוקר ומודיע פומבית כי הוא מקבל את ‘כל דרישות’ החמס, היו צצות מיד דרישות חדשות לא רק של החמס, אלה גם של טהרן, דמשק, ובייחוד חיזבאללה. בניסיון הזה התנסו כל ראשי הממשלה, שרי הביטחון, והמתווכים הגרמניים, הנורווגים, הפלסטינים, המצרים, והצרפתים שכבר היו מעורבים בפרשה זו, ונסוגו ממנה.
אין, ואף פעם לא הייתה קיימת עמדה אחידה של החמס בנושא שליט, והחמס איננו מנהל מו”מ ישיר וברור, הממתין רק לתשובה מממשלת ישראל, כפי שמשפחת שליט מציגה זאת. בזמן נתון קיימת, או מופיעה הצעה מסוימת של מספר מנהיגים בחמס. ישראל עונה להצעה זו, ואז במקרה הטוב אותה קבוצת אנשי חמס עונה בהצעה נגדית, או שברוב המקרים קבוצה זו בחמס נעלמת על הצעותיה כאילו אף פעם לא הייתה קיימת.
כל אנשי החמס שמדברים עם המתווכים למיניהם, אומרים בעצמם שאין להם מושג מי בעצם מחזיק בגלעד שליט, והתפקיד שהם ממלאים הוא תפקיד של בלדרים, מבלי שהם יודעים למי הם בעצם מוסרים את ההצעות, לאן הן מעוברות., ומה עולה בגורלן.
בדרך כלל, מניסיון של חמש השנים האחרונות, לאחר מסירת הצעות חדשות מצד ישראל מתחילה מצד החמס תקופה חדשה של שתיקה ארוכה.
מתי הקבוצות השונות בחמס מתעוררות עוד פעם. כאשר הן חושבות כי הם יכולות להשיג מכך רווחים, או הישגים פוליטיים וצבאיים.
הדוגמא האחרונה לכך היא רק מלפני חודש, כאשר הכת הצבאית המצרית, או למען הדיוק אלמנטים מסוימים במודיעין המצרי, הודיעו כי הם השיגו הסכם פיוס בין הפת”ח והחמס, שבעקבותיו פתחה מצרים את מעבר רפיח בין רצועת עזה למצרים (28 במאי). קהיר העבירה אז מידע לוושינגטון ולירושלים לפיו הובהר לחלאד משעל מנהיג החמס, כי אחד התנאים המרכזיים המצריים להמשך תהליך זה, הוא סיום פרשת גלעד שליט והחזרתו לידי ישראל. לפי הדיווח המצרי החשאי משעל נתן את הסכמתו לכך.
אולם בחודש שעבר התברר כי לא רק הסכם הפיוס פת”ח-חמס נמוג, אלא גם משעל והבטחותיו נעלמו, ויותר איש בקהיר לא שמע ממנו.
למשפחת שליט, ובמיוחד לנועם שליט יש תשובה ברורה מאוד למצבים אלה. אותנו לא מעניינים כל הדיבורים והשיקולים האלה. ממשלת ישראל שלחה את בני החייל, הממשלה היא שצריכה להחזיר אותו.
ישנה עוד נקודה חשובה שחייבים להעלות אותה. משפחת שליט מציגה כל הזמן תמונת בלהות לפיה שליט מוחזק בבור במעמקי האדמה בחשיכה מוחלטת, ללא אור וללא אוויר. זה הוא תיאור שלשום גורם מודיעני אין מושג אם הוא נכון או לא, או מהיכן משפחת שליט לקחה את הפרטים האלה. אפשר וצריך להניח כי תנאי מאסרו הממושך של גלעד הם קשים, אבל אין צורך להפריז בכך.
השאלה היא כמובן מה צריך לעשות?
הדרך היחידה הקיימת, לאחר שכל הדרכים נכשלו, היא פעולה צבאית.
לגבי אופציה זו צריכים להיאמר דברים ברורים מאוד: מאחר וגופי המודיעין הישראליים נכשלו באיתור המקום בו גלעד שליט נמצא, הדבר היחיד שאפשר לבצע הוא פשיטות קומנדו תכופות על מטרות הנהגה פוליטית וצבאית של החמס, תפיסתם של בעלי עמדות ודרגות צבאיות בארגון הטרור והבאתם לישראל כבני ערובה.
בני ערובה יוחזקו כאן עד אשר החמס ישחרר את גלעד שליט. פעולות אלה אף פעם אינן מתבצעות בצורה חלקה והן כרוכות גם באבידות ישראלית, וגם בתקיפת מטרות אזרחיות בתוך הרצועה, דבר שיגרום להרוגים אזרחיים פלסטיניים לא מועטים.
צריך לציין כי אף גורם צבאי ומודיעני ישראלי, וגם אף גורם מודיעני זר אחר המכיר את פרשת גלעד שליט, אינו יכול לערוב, מה יעלה אז בגורלו של גלעד שליט וכיצד שוביו ינהגו בו.
זו ההחלטה האמתית שראש הממשלה נתניהו צריך לקבל. לצאת לפעולות כאלה ברצועת עזה, או לא?, ולא ‘ההחלטה’ שמכונת התעמולה מסביב למשפחת שליט מציגה לשחרר או לשחרר מספר זה או אחר של אסירים פלסטינים.
קשירת משפחת שליט בשרשראות למעקה הרחוב של בית ראש הממשלה בירושלים, לא תקדם החלטה כזו.

עד כאן שני המאמרים, ועכשיו… מה דעתכם???