…נשמעה השאלה המתבקשת באלפי בתים בישראל, בשיחות טלפון בין אמהות לילדיהן או ילדותיהן…
ומרגע ששוגרה השאלה לחלל האוויר (או הסמרטפון) החיים נראים בערך כך:
הבן או הבת שקיבלו את השיחה, לוקים זמנית בגמגום קשה וקובעים תור דחוף לקלינאי תקשורת…
האמהות (להלן אלו שקובעות מה יהיה) מתחילות בחישובים: “בראש השנה שעבר הייתם בצד השני כך שהשנה אתם צריכים להיות אצלנו. או שבעצם לא הייתם בצד השני וכן הייתם אצלנו?”
לצורך כך תפנה האם לבעלה (בעל הזכרון הפנומנלי ל-10 דקות האחרונות) ותחקור אותו חקירה שטובי החוקרים בשב”כ עדיין לומדים את שיטותיה, על מנת להוציא ממנו את המידע הנ”ל.
ולצורך העניין לא משנה שלילדים (שקצת מפותחים טכנולוגית יותר מהוריהם) יש את האמצעים לברר את הנושא ביתר יעילות, הם הרי צילמו בכל חג את כל המנות, מי אכל מה, וגם כמה…
ובחיפוש מהיר הרי ניתן לדעת מיד בחברת מי נחגג החג הקודם.
ואז הבן שולף לאמו את התמונות כהוכחה ניצחת שבעצם השנה הם צריכים להיות בצד השני והאמא – בשלב השאלה הצולבת שואלת אותו: “אתה בטוח?” (שהרי תמונות ניתן לזייף בפוטושופ… יודעת כל אם עברייה).
אז נניח שבאמת גיליתם היכן חגגתם את ראש השנה שעבר… האם חשבתם שסיימתם ואתם יודעים באיזה צד תהיו השנה?
טעות בידיכם, עכשיו מתחילים הטיעונים משני הצדדים שבעצם צריך לחשב גם את פסח, סוכות, שבועות וגם את ראש השנה הסיני כדי לדעת בדיוק היכן חוגגים השנה.
וכשמתברר לאחת האמהות מאחד הצדדים שהיא זו שהולכת להפסיד, היא שולפת את הקלף המנצח: “אולי תציע להורים של אשתך שנחגוג ביחד, כולנו? איזה יופי זה יהיה”.
ולבור הזה אתם ממש, אבל ממש, לא רוצים ליפול, כי אם תסכימו והארוע המכונן אכן יקרה, יתחיל קרב עקוב גפילטע וחזרת בין הצדדים של… מי יכין מה ובאיזה סגנון (בהנחה שאתם חצי חצי במוצא עדותיכם) ובאיזה סדר יוגשו המנות והמנה של מי תוגש ראשונה ואז תגלו שיכולתם בשלב הזה להשכין שלום בין צפון קוריאה לדרומה הרבה לפני שיוחלט על סדר וסוג המנות.ומה לגבי השעה שבא נתכנס כולם לארוחה? שהרי בצד שלכם נוהגים לאכול לא לפני תשע בערב ואילו בצד השני רעבים כבר בשבע בערב ולהסכים על פשרה באמצע זה הרי קל מידי…
ונניח… שוב, רק נניח, שהגעתם להסכמה על ארוחה משותפת לשני הצדדים, וקרה הנס וגם הסכמתם על האוכל ואופן הגשתו… חשבתם לרגע מה יקרה מהחג הבא? אצל מי תתארחו בחג הבא? הרי עכשיו תצטרכו לקרוא לבאן קי מון ולכנס את מועצת האו”ם להחלטה בנושא.
בשעה טובה, האו”ם (ז”א שתי האמהות משני הצדדים) קבע את סדר החגים מעתה והלאה והגענו לארוחת ערב החג מותשים אך עייפים ו… צריך להתחיל בארוחה ובברכות… ואז… אתם מגלים ששכחתם להתייחס לחלק הזה… איזה אב יברך ראשון??? שאלה הרת גורל, לא?
ואז, מתחילים שני האבות במסורת ה…”לא, תתחיל אתה…” והשני אומר “לא, אתה המארח, תתחיל אתה..” ולדיון מצטרפים כל הילדים משני הצדדים, הדודה מאריקה שרק נחתה שעה קודם ובעלה שבכלל לא שומע אבל יש לו מה להגיד…
ולאחר דיון קצר וממצה בנושא (שאורך כשעה ומחצה) הכל בא על מקומו בשלום והארוחה מתחילה…
אז, שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה 🙂
ו… איפה אתם בחג???
[qrcode]
