ובפרק השני של רעיון עבודה…
הגיע מועד סיום העבודה הרשמי.
החבר’ה במשרד נפרדו ממני ב- Happy hour 🍻 חביב, קצת מתנות, מזכרות, כיבודים, דחקות ויאללה הביתה.
הביתה?
כן, אבל עוד לא נגמר כל כך מהר.
מחכים לחישובים אחרונים, פדיון ימי חופשה ועוד.
ממשיך לחרוש את אתרי החיפוש שהזכרתי בפוסט הקודם, ממשיך לטפח, להשקות ולטייב את רשת הלינקדאין שלי למען תגדל ותפרח ותצמיח יבולים 🌻.
על הדרך גיליתי שרצוי וכדאי להוסיף אנשי ונשות השמה לרשת שלי וזאת על ידי חיפוש אנשים עם מילות הקוד Recruiter וצמד המילים המגעיל Head Hunting.
ו… לתגלית הראשונה בפוסט הזה 🙂
אני סוף סוף בבית בלי לעשות כלום!
בלי לעשות כלום??? בטוחים???
בבוקר הראשון נזכרתי ב 5-6 סידורים שדחיתי כבר תקופה ושצריך לטפל בהם.
עד הצהריים כבר שכחתי חצי מהם אז לקחתי דף ועט והתחלתי לכתוב.
הרשימה התארכה לה וכך גיליתי שלפחות בשבוע הראשון לא היתה לי דקת מנוחה!
[pullquote]לפרק הראשון בסדרה
ובו מסופר על הפיטורין והתגליות
שבאו עם היציאה לשוק חיפוש העבודה
והיו הרבה כאלה 🙂
לחצו לקריאה[/pullquote]
ביום הראשון לחופש הגדול רצוי וחשוב להרשם דרך האינטרנט לשירות התעסוקה.
למה?
פשוט, כי ימי הזכאות לקבלת דמי אבטלה נספרים לא מרגע שהגעתם ללשכה אלא מרגע שנרשמתם באינטרנט.
ואז תוך 14 יום חובה עליכם להגיע לביקור אצל מתאמת ההשמה שלכם מטעם המדינה.
אל תפספסו. היא מחכה לכם בקוצר רוח… 🙂
אז נרשמתי. והנה הגיע היום המיוחל בו עלי להתייצב לראשונה מזה 11 שנה בשירות התעסוקה.
רגע מרגש.
בקושי ישנתי בלילה.
בבוקר קמתי, התלבשתי חגיגי, שמתי אפילו דאודורנט 🙂 ושמתי פעמיי לתחנת ה…אוטובוס 🚌 הקרובה.
שהרי פִּיט (רכב הליסינג שלי, אנחנו מָאַנִישִים חפצים בבית :)) הוחזר כלאחר כבוד לחברת הליסינג בטקס פרידה מרגש.
הגעתי לשירות התעסוקה בשעה היעודה והופתעתי לגלות שמתאמת ההשמה שלי מחכה רק לי בדקה שבה הוזמנתי.
עוד לא הספקתי לסיים את חילופי הברכות הראשונות שלי עם ה”התייצבומט” החמוד בכניסה וכבר מספרי התנוסס על המסך ומיד ניגשתי להתחיל מערכת יחסים חודשית חדשה.
למה חודשית? כי אני “בר מזל” ובגילי המופלג 👴🏻 חוששים בשירות התעסוקה לקרוא לנו להגיע פעם בשבוע ומסתפקים בפעם בחודש.
וגם זה, לא נעול על יום ספציפי וכדברי מתאמת ההשמה שלי… “יש לך שבוע שלם להגיע באיזה יום שנוח לך ואם לא יוצא לך באותו שבוע אז אחד לפניו או אחריו. רק אל תפסיד את החודש”.
מתחשבים שם בקשישים… 🙂
צחוק בצד, הפתעתי לטובה מהשירות והיחס החם שם.
ועכשיו…
צריך ללכת לביטוח לאומי.
ללכת???
הפתעה!!! לא צריך ללכת לביטוח לאומי כדי להגיש תביעה לדמי אבטלה.
נכנסתי בחיל וברעדה לאתר הביטוח הלאומי לגלות מה צפוי לי בביקורי שם והופתעתי לגלות שאפשר להגיש את התביעה דרך האתר כולל העלאת כל המסמכים הנדרשים דרך הממשק שלהם.
העתיד התגלה בביטוח הלאומי!
אבל לכל קידמה יש את המעצור שלה ובאתר הביטוח הלאומי תגלו שאתם נדרשים להעלות למשל 12 תלושים אחרונים.
ציפיתי (וכנראה שלא הייתי צריך) שאפשר יהיה לבחור את 12 הקבצים בפעם אחת וללחוץ על כפתור ההעלאה.
הצחקתם אותם.
מעלים ידנית טופס טופס, לאט לאט אבל היי… לפחות לא צריך לגשת לשם.
ההפתעה הגדולה ביותר בביטוח הלאומי היתה שלמחרת היום, על הבוקר, קיבלתי טלפון ממיכל בביטוח לאומי שביקשה לזרז את הטיפול בתביעה ושאשלים מהר טופס חסר!
לחלוטין לא מה שזכרתי מביטוח לאומי לפני 11 שנה!
שירות מדהים!
תוך 3-4 ימים מרגע שהשלמתי את המסמכים התביעה אושרה! שאפו!
המשך יבוא…
[qrcode]
פינגבק:רעיון עבודה - פרק שלישי - ראיונות עבודה ועוד | מבקר המדינה - הבלוג של אודי בורג
בהצלחה
תודה רענן