הייתי השבוע בכנס, במסגרת עבודתי, אחד מיני רבים בהם אני מבקר אחת לכמה חודשים.
אמנם אני מקבל כמות כזו של זימונים לכנסים, שאם הייתי צריך להיות נוכח בכולם הייתי חייב ימי עבודה למעסיק שלי, כך שאני בוחר את הכנסים אליהם אלך במשורה.
וכך, בהיותי בכנס, תהיתי, למה בעצם מגיע קהל כל כך גדול לכנסים האלה?
מה מושך כל כך הרבה אנשים לצאת מהשגרה, לטרוח בפקקים ולהגיע לכנס?
קראו והסיקו את מסקנותיכם.
כפי שציינתי, אני מבקר בכנס אחת לכמה חודשים, אבל התרשמתי שחלק נכבד מהנוכחים בכנס בו הייתי בעצם מבקרים כמעט בכל כנס אפשרי בתחום, ותהיתי מאיפה יש להם כל כך הרבה זמן לזה ולמה בעצם הם מבקרים שם?
אחת התשובות היא הצורך באיסוף.
אבל לא איסוף מידע חס וחלילה (בשביל איסוף מידע קיים האינטרנט), אלא איסוף דפי מידע ומתנות המחולקים בכל דוכן של מממני הכנס. וכך ניתן לצפות באנשים העוברים ביסודיות מדוכן לדוכן ואוספים דפי מידע, כדורי משחק גמישים, מחברות ריקות עם לוגו המממן, עטים, מחקים, ממלאים טפסי הגרלות שבהן יגרילו אייפד וכו’ או סתם מהמרים ברולטה על מנת לזכות בתוכי של בזק.
לאחר שסיימו לאסוף את כל הניתן לאיסוף (ולשם כך חלקם מגיע מצויד מראש בתיקים או שקיות ניילון למקרה שלא יחלקו בכנס) הם מתפנים למזנון ארוחת הבוקר (ולפעמים זה בסדר ההפוך, קודם כל אוכלים ואחר כך אוספים) ומחסלים מכל הבא לפה כאילו לפני שעה קלה סיימו את צום יום הכיפורים.
טוב, נגמר הבופה ואין יותר מה לאסוף אז מה עושים עכשיו?
נכנסים להרצאת הפתיחה של הכנס, תופסים מקום טוב באמצע ומחכים למרצה הראשון שיתחיל בהרצאתו.
אבל אל תחששו קוראים יקרים. לא לדבריו הנאורים של המרצה הם מחכים.
מיד כשעולה המרצה הראשון ומתחיל בדבריו, כאילו ניתן אות סמוי ורוב הקהל שולף את המחשבים הניידים שלו ו/או את הטלפונים החכמים ומתחיל לעבוד.
חלקם עובדים ממש, קוראים אימיילים של עבודה ועונים עליהם, חלקם סתם משוטטים במרחבי הייקום הוירטואלי ומיעוטם באמת מקשיב למרצה שעל הבמה.
ניתן לזהות את העוסקים במלאכת הקודש ע”י זיהוי זווית הראש המוטה קדימה וכלפי מטה בניגוד לאלה המטים את הראש קדימה ומעט הצידה לסמן שהם נרדמו. ישנם גם באלה שסתם משוחחים בטלפון תוך כדי ההרצאה כאילו כל מה שמסביבם לא קיים, כי קשה לקום ולצאת החוצה לכמה דקות כדי לא להפריע לישנים באולם.
סוגי הכנסים מתחלקים לשניים: אלו שהם למשך חצי יום ואלה שלמשך יום שלם. אבל אלה וגם אלה יכללו בתוכם ארוחת צהריים.
שואלים אתם למה צריך ארוחת צהריים בכנס של חצי יום?
נו… באמת… אם לא היתה ארוחת צהריים הייתם טורחים להגיע לכנס?
וכך, בכנס המדובר, שהיה למשך יום שלם, הגיע שעת הארוחה.
תורים ארוכים נשתרכו להם מכל כיוון לעבר עמדות האוכל, וכל באי הכנס היו דרוכים וקשובים משום מה, על מנת שאף אחד לא ינסה להדחק לפניהם בתור.
לאחר הפסקה של שעה, הכנס אמור להמשיך עד לסיום באזור 16:30.
כדי להבטיח נוכחות עד לסיום היום, מארגני הכנס חייבים לשמור על עירנות הקהל וכדי לשכנעו להשאר הם חייבים שבסוף היום יהיה גימיק.
יש המצדדין בהופעת אמן אורח ויש המצדדין בקיומה של שעה שמחה, Happy Hour בלעז.
אבל, כפי שנוכחתי, בכנס הזה הובטחה שעה שמחה, מה שלא שכנע את רוב מבקרי הכנס וכך, משנכנסנו להמשך הההרצאות הופתענו (חלקנו לא) לראות שמתוך אולם מלא של כמעט 1000 איש נותרנו לא יותר מכ- 200 איש באולם.
האם זה בגלל שמשהו באוכל גרם לכל יתר ה- 800 לרוץ לשירותים? או שהם פשוט נרדמו במקומות שונים במלון שבו התרחש הכנס?
למותר לציין איך נראה הדבר למרצה מן הבמה.
אז הבנתם מה אנשים מחפשים בכנסים?
[qrcode]
